על שער גיליון מאי של המגזין הארפר'ס בזאר בגירסתו הבריטית, שיוצא ביום שני ה-2 באפריל לדוכנים, שרועה ויקטוריה בקהאם, ספייס גירל לשעבר ומעצבת ואייקון אופנה בהווה, כשהציטוט המוביל לכתבת השער, מדבר על "המלכה ויקטוריה", שכובשת מקום של כבוד בצמרת האופנה.

 

עוד ב-Onlife:

 

עד כאן, הכל טוב ויפה, ואין ספק שמקומה של בקהאם - שהפכה מחמישית לא מאוד משמעותית בהרכב המוסיקה המצליח ספייס גירלס לאייקון אופנה של ממש – מובטח, והיא ראויה לקצור את המחמאות שהיא אוספת בשנים האחרונות על התקדמותה המטאורית בעולם האופנה, מחמאות שבאו לידי ביטוי בפרס מעצבת השנה של עולם האופנה הבריטי שקיבלה השנה בהתרגשות רבה (designer brand of the year).

 

מגזין הארפר'ס בזאר שיוצא היום לדוכנים

 

אולם, נראה שהמחסור באוכל מזין סוף סוף נתן בגברת בקהאם את אותותיו, אחרת, לא ניתן להסביר את הראיון שנתנה למגזין, ובו סיפרה כי כשהיא מעצבת, הדמות שיש לה בראש היא של נשים ממוצעות, כלומר, נשים במידה 44.

 

כשקוראים את המכתבה, ניתן להרגיש באופן כמעט פיזי, את המוח מתנגד לקלוט את מה שהעיניים קראו, מנסה לעשות 'עצור', חריקת בלמים, רוורס, ו-מה? ויקטוריה בקהאם, האנורקסיה בהתגלמותה, האישה שמידת המכנסיים שלה שואפת לאפס כשהיא אחרי ארוחה מלאה, חולקת הזיות עם הקוראות ומדמיינת שהיא מעצבת לאישה הממוצעת? האם היא איבדה את שפיות דעתה?

 

למעשה, התובנה המופלאה הגיעה לבקהאם בעקבות הקשיים שחוותה במהלך ההיריון הרביעי והאחרון, עם בתה הארפר סבן, למצוא בגדים לכרסה התופחת. לאחר שהילדה נולדה, החליטה בקהאם לשים סוף למחדל, והתוצאה: מעתה אימרו, ויקטוריה בקהאם - מעצבת להמונים. 

 

עכשיו, גם אם האישה הממוצעת, זו שבמידה 44, תרעיב את עצמה כמו בקהאם ולא תאכל שבועיים ותצליח איכשהו לדחוס את עצמה לאחת השמלות היותר רפויות של המעצבת, עדיין, תמחור השמלות שלה מתחיל במחיר "הממוצע" של אלפי דולרים ומרקיע אל על. האם האישה הממוצעת יכולה להרשות לעצמה להוציא משכורת של רבעון על שמלה? לא הבחורות הממוצעות שאני מכירה.

 

מרילין מונרו והשחקנית אליזבת טיילור בתמונות ששימשו השראה לצילומים של בקהאם למגזין

צילום מסך: dailymail.co.uk

 

כדי להוסיף נופך חזותי לדבריה של המעצבת על נשים ממוצעות, ואולי כדי לנסות ולשנות את הדעה הרווחת על ויקטוריה בקהאם (המילים "דג" ו"קר" חוזרות על עצמן), התמונות שליוו את הראיון למגזין היו בסגנון שנות החמישים והשישים ונערות הפין אפ של התקופה, כמו מרילין מונרו ואליזבת טיילור. הנשים הסקסיות האלה, ששידרו שפע, רוך וחום בכל היבט של אישיותן כפי שהיא מתפרצת מהדמות שלהן, נראות כמו האנטיתזה של בקהאם, שניסתה בכל מאודה להיראות מלאה, אבל גם אמן הפוטושופ הטוב בעולם, לא יכול באמת להוסיף ולו אחוז שומן אחד לעור ועצמות שהם ויקטוריה בקהאם.

 

בקהאם הצטלמה עם בגדי ים שאמורים להעלות בקהל הקוראים אסוציאציות של שנות השישים, אבל אם היתה אמורה להיראות כמו אחת מנערות הפין אפ השופעות, היא נחלה כישלון חרוץ. בקהאם אולי ממלאה את מידת החזיה הנכונה אבל שאר הגוף מחוויר בהשוואה.

 

 

ויקטוריה בקהאם מנסה לעשות מרילין מונרו בצילומים.

צילום מסך: dailymail.co.uk

 

בכנות, אני נהנית להסתכל על עיצוביה של בקהאם כמו אחרונת חובבות האופנה. הקוים הנקיים, הגזרות הישרות, וכן, גם הידיעה כי מדובר בפריטים שאין ידי משגת. ולכן, כשמישהי כזו מנסה "לרדת אל העם", אני מוצאת בדבריה משהו פוגעני בהרבה מאשר הנטייה שלה לעצב למידות 0-2.

 

הרי האישה הממוצעת, זו שמידתה 44, לא מתקיימת על תזונה של דיאט קולה ופולי סויה כפי שבקהאם חלקה עם אוהדיה בעבר. האישה הממוצעת לא נשואה לדיוויד בקהאם, אחד משחקני הכדורגל היפים והמצליחים ביותר של הדור שלנו, עם הון זוגי שמוערך ביותר מ-100 מיליון ליש"ט. זו לא האישה הממוצעת, ואם כן, אז איפה אני בסיפור הזה?

 

למעשה, הניסיון של בקהאם לרדת אל העם מביך כמעט כמו הניסיון שלה להצטלם בפוזות חושניות, וניתן רק לשער בחלחלה את עולם הדימויים שפרש בפניה הצלם, בניסיון נואש להוציא ממנה מבט סקסי או מחוות גוף מזמינה, שלא לומר "הי ויקטוריה, תדמייני שאני המבורגר, סליחה, נבטוטים".

 

המלצתי החמה לגברת בקהאם, שכינויה בתקופת הספייס גירלס היה פוש (posh) - ביטוי ליוקרה ומותרות, סנוביות מעודנת שכזו - היא להיצמד לדימוי הזה, ולאמץ אותו בחום. הוא עובד בשבילה. כי אני, האדם הממוצע, גם במידה וגם בהכנסה, ממש לא רואה אותך בתור המעצבת שלי. ולמען האמת, לא הייתי רוצה שתטרחי.

תגיות