אם האדם היה מוכן מראש לקבל את כל מה שקורה לו, הוא היה מקבל בהבנה ובאהבה כל מקרה, כי הוא היה יודע שכך המציאות מלמדת אותו ומכוונת אותו לשלב הבא.

אך בכל פעם שקורה משהו לא נעים, האדם נמצא במאבק פנימי - האם מקור הדבר הוא בגורל העייור, אולי עשיתי פעם משהו רע, או שמא הסביבה או "החיים עצמם" בלבד הם שגרמו לכך. בהדרגה, הוא מכריח את עצמו להתייחס אל ההפרעה ככלי לימוד . כך יוכל לעשות בה שימוש כדי להתקרב אל מציאות, לחוש אותה יותר.

האדם צריך לשמוח בהפרעות, המשולות לקרן אור המאירה את המקומות הלא מתוקנים ביחסו של האדם למציאות. אם האדם מצליח לתקן אותם - יוכל הכוח שמעצב את המציאות להתגלות בו