השפה שלנו כדרך חיים
אחד הדברים החשובים ביותר ששמתי לב אליהם בדרך להבין תהליכים תת הכרתיים הוא האופן בו אנו מבטאים את השפה שלנו, הן לעצמנו והן ליקום.
לואיז היי, מחברת רב מכר "רפא את גופך" ומנטורית, אמרה:
"Your Words and Thoughts Create Your World!"
(מילותיך ומחשבותיך יוצרים את עולמך).
אני, שאיבדתי שלושה ילדים וממשיכה לפעמים להתמודד עם סיטואציות כואבות/מכעיסות/מטלטלות כמו שיימניג או כעסים של הסביבה כלפיי שהם חסרי בסיס ללא הבנת העולם הפנימי שלי, יכולתי בקלות לומר: בשביל מה לי? למה אני צריכה את זה? אולי היה לי נוח יותר לעבוד באיזו משרה שתיתן לי סוג מסוים של שקט כלכלי, לחזור הביתה ולהתרועע רק עם אנשים מהסביבה או מהמעגל הקרוב.
לא הסכמתי כמעט מההתחלה לסיטואציה הזו.
אחרי הטרגדיה גמרתי אומר בליבי שאני רוצה לגדול, לגדול כדי לא להשתטח על מזבח הקורבנות הנצחית.
אולם "כאבי גדילה" מתישים. כואבים ומתישים. לעיתים כואב כל כך עד אשר מרפים.
או עד שמבינים ש...
למעשה מה שאני מבינה היום, שלא בדיוק השכלתי להבין, לא חקרתי ולמען האמת תשומת הלב שלי לפני הטרגדיה, כלל לא הייתה מכוונת לשפה שלי.
"מהות השפה הפנימית" כפי שאני מכנה אותה ביני וביני, היא זו שקובעת בעצם את ההסתכלות והמשוב שלי עם היקום וחזרה אליי.
לאחרונה שמתי לב , שלמרות כל המודעות שלי לעצמי, כשעומדת בפניי סיטואציה מורכבת, אני לא תמיד מסתכלת עליה כעל אתגר, אלא יותר כעל קושי להתמודד עם הבלתי אפשרי. גם הבלתי אפשרי הוא מושג סובייקטיבי, התמודדות שנראית כבלתי אפשרית לאחד, יכולה להיות אפשרית בקלות לאחר.
ככל שמטפסים מעלה בחדות, כאבי הגדילה נעשים חדים יותר, אלא אם כן מתחילים לשים לב לשפה, להתייחסות ולהבנה הבלתי מעורערת שאם נתקלים בחוויה שגורמת לנו להתעכב צריך להבין מה קורה כאן, לא מבחינת "כל עכבה לטובה", מי שמכיר אותי יודע שהמשפט הזה גורם לי לרתיעה, אך כן להתבוננות :
איך אני לוקחת את הקושי ומתרגמת אותו לאתגר?
באחד מהסרטונים של לואיז היי, היא מדברת על העובדה שאנחנו היוצרים של חיינו. זה פשוט אבל לא קל להסכים עם זה. ברגע שאנחנו מסכימים עם זה, הדבר מתאפשר. ברגע שנחליט שאנחנו שולטים במחשבות שלנו זה יתהווה. ברגע שנתחיל להיות מודעים למחשבות שלנו, אפשר לשנן מחשבות חיוביות ודברים יתחילו להשתנות ולהסתדר עבורנו. אך לא רק על "המיינד" לבדו תגדל רוחנו כי אם על "אחיו התאום - הלא זהה" השוכן עמוק יותר בתוכנו והוא הרגש. שכל ורגש חייבים להיות מסונכרנים, כי במידה שהשכל והרגש אינם מדברים באותה "שפה", נוצר כאוס של מגדל בבל. יש בלבול וחוסר בהנעה ומוטיבציה לבצע פעולות שונות.
איך זה בעצם עובד?
אפשר לכתוב משפטים חיוביים או שפשוט לעמוד מול המראה ולומר משפטים מעצימים.
לואיז מעודדת לעמוד מול מראה להסתכל לעצמך בעיניים לומר אני אוהב/ת אותך אני באמת באמת אוהב/ת אותך.
ולהתכוון לזה, לא לפחד מזה, להתכוון ולהסכים מבפנים, להרגיש איך נוצר קשר בין המילים לשכל ולרגש.
היקום מתייחס למה שאתה אומר ולמה שאתה חושב ומתחיל לאפשר זאת. היקום יקבע איך לסדר את זה נכון בחייך.
לואיז נותנת דוגמא על זרע ושתיל:
בתרגום חופשי שלי לאחת המדיטציות שלה: "זה כמו לשתול זרע באדמה, אתה שותל ומצפה שיגדל, אתה לא מחכה יומיים ואומר מה קורה מה קורה? אתה מודע לזה שזה תהליך, תתרגל את משפטי ההשראה, במיוחד בלילה לפני השינה".
..."זה כמו שמישהו נותן מתנה ואתה אומר לו: " אוי אני שונא את הצבע.." הוא לא יתן לך יותר מתנות.
אבל אם תחמיא לו הוא ימשיך לקנות."
ככה זה עם היקום. היקום אוהב לקבל משובים חיוביים.
לא פעם נתקלתי בשאלות "מהותיות" של החיים:
קשה לי כלכלית, איך אני מוצא/ת את הדרך לצאת מהקושי?
קשה לי חברתית, באיזו דרך עליי לפעול כדי להרגיש שייכות?
למה התגרשתי? עכשיו יותר קשה לי!
האם אתם באמת חושבים שהלקאה עצמית תוביל אתכם למקום נכון יותר עבורכם?
המאמנים שביננו מכירים בוודאי את מודל אפר"ת: אירוע, פרשנות, רגש, תגובה.
היחיד שלא ניתן לשנות אותו זה האירוע, את כל השאר כן.
הדבר הראשון שצריך לשנות בפנימיות שלנו זו שפתנו הפנימית, את דרך ההתבוננות על הדברים, את המקום המאפשר להתבונן נכון ולהחליט באיזו דרך לבחור,בניגוד להמצאותנו לא מעט פעמים מגיבים על "הטייס האוטומטי" - תגובה שנוצרת מתוך התת מודע וללא חשיבה, בדרך כלל זה קורה בהתקף כעס/זעם/עלבון.
מה שאנחנו חייבים ללמוד ולתרגל על בסיס יומי הוא למעשה איך אנחנו מתרגמים קושי והופכים אותו לאתגר.
אחת מהנחות היסוד ב NLP קובעת כי : אין דבר כזה כשלון - יש רק משוב. ברגע שבפרשנות אישית נכשלת בדבר מסוים, אם תשב ותלקה את עצמך זה באמת יתפס אצלך ככישלון שבבוא הזמן עשוי לגרום לעניין זה להיות כטבע שני שלך, כלומר תרגיש את עצמך נכשל לעיתים קרובות או באופן שיטתי. אולם, במידה ותשכיל לראות את חוסר הצלחתך, כפי שהגדרת אותה לעצמך- כמשוב, אזיי תוכל להתייעל בעת ביצוע משימה בפעם הבאה ולקצור הצלחות. ברגע שתבין מה נוסחת ההצלחה שלך, יבואו הרבה הצלחות אחריה.
כאשר אנחנו מבינים כי השפה שלנו היוצרת קושי מקבעת אותנו ואילו אתגר דוחף אותנו קדימה לעבר עשייה ? אנחנו מתחילים לגייס את עצמנו לקראת שינוי.
תרגיל קטן אך ממזרי:
התבוננו פנימה לתוך עצמכם כמה דקות ותשאלו היכן המקומות שאתם מרגישים שלא משרתים אתכם? במה אתם לא בטוחים? מה עוצר בעדכם?
המשפטים השליליים הללו מעכבים אתכם. תרגמו אותם למשפטים חיוביים, פעם ועוד פעם ? עד שתתחילו להאמין שזו בעצם המציאות שלכם. זה מי שאתם!
לדוגמא:
הוא לא מספיק משקיע בי
הוא לא מספיק אוהב אותי
הוא לא מפרגן לי מספיק
זה אומר:
אני לא מספיק משקיעה בעצמי
אני לא מספיק אוהבת אותי
אני לא מספיק מפרגנת לעצמי
על מנת לחוות סיפוק בחיינו, אנחנו אמורים קודם כל לצמוח מתוך מי שאנחנו, לא קשור למה שהסביבה "מרעיפה" עלינו. ברגע שנרעיף על עצמנו אהבה כנה, הסביבה תשתף פעולה באופן מוחלט ? וזה בתנאי שאנחנו באמת מאמינים לעצמנו.. ואם לא ממש יודעים לעשות את זה, אז האמריקאים אומרים ש...
Fake It Until You Make It
****
לרכישת ספרי "לעוף בניגוד לחוקי הטבע", וכן להזמנת הרצאות או בקשות לאימון אישי ניתן להיכנס לעמוד הפייסבוק שלי, להשאיר פרטים באתר ואחזור אליכם בהקדם.
ואל תשכחו לאהוב את עצמכם. אם לא אתם לעצמכם - אף אחד לא!
React to WordPress