דם אש ותימרות עשן

 

האדמה בוערת. אש לוהטת מתחתינו, אש לוהטת מעלינו, אש מבעבעת, אדמה מפעפעת. מאות אלפים, מיליוני מיליונים עד אין סוף יחידות, חלקיקים מסוגים שונים מתחברים ומתפצלים, נעים בתוך מעגלים , עוברים בין חי צומח דומם ומדבר, פושטים ולובשים צורות , חלקיקים ואנרגיה , גופים ואור, כולם מתקיימים בו זמנית מאין סוף לאין סוף, התגבשויות שיוצרות צורות דינמיות שלעיננו המוגבלות נראות שלמות, שלוות, אך שום דבר אינו שקט, הכל רוחש וגועש, לוהט וצונן קפוא ואד, הכוחות פועלים אחד על השני, אחד בתוך השני בו זמנית בסדר מושלם שמתפרק ומתחבר בכל רגע ובכל זאת נשמרות הצורות. והנה הדם מקום הנפש, חם וקר זורם ונשפך. דם, אדם, אש.

אני חוזה בנשימת הצמחים, שואפים ונושפים הישר לתוכי, רוחם ברוחי, והשמיים והמים והאדמה, שואפים ונושפים מתאחדים ונפרדים, והלוחות.

הכל זז מסביבנו, אודים עשנים ותהום נפערת ונסגרת חליפות, אנחנו מהלכים על הלוחות, מדלגים מעל התהומות נאחזים אלה באלה משוועים ללוחות.

אני צופה בכוכבים ומחוללת עם החלקיקים, נישאת על גבי סיבים של אור, אין הזמן והמרחק מוכרים שם. אני פה ואני שם באחת והבריאה כולה יחדיו שרה את שירה ומחוללת את מחולה. היא מושלמת.

 

יש חיבורים גדולים ויש חיבורים קטנים אבל גם קטנים עד כדי שלא נראה הם גדולים ומפוארים וכולם מעשה ידי אלוהים.