השבוע התכנסנו בנווה שכטר אשר נמצא ברחוב שלוש בנווה צדק, שכונה קסומה בתל-אביב.

מרכז אשר משמש כמקום תפילה והתכנסות אשר שייך לזרם הקונסרבטיבי הכל כך מיוחד. הכל לפי ההלכה ,לא רפורמי! אך התפילה היא לנשים ולגברים, נשים גם הן עולות לתורה. ויש ממש מקום כינוס עם ספסלים. בית הכנסת מקסים ביופיו, במקום יש בית מדרש אשר מתקיימים בו שיעורים לעת ערב וגם פרוייקט נפלא של לימוד בחברותה ועבודה על פרוייקט של מספר אנשים/אומנים אשר מתכנסים אחת לשבוע ובסופה של שנה מעלים מופע מיוחד כשהפעם הנושא הוא- פרשת קין.. לא פשוט..

משחקיה גם כן יש במקום וקפה לורנץ האגדי יפתח שם בקרוב , למעשה מחדש פניו. 

וזו "האכסניה" בה יהודית סידקמן בחרה לעשות לנו את סדנת ההגנה העצמית למבחר בלוגריות ועיתונאיות. לדעתי זה בדיוק המקום המתאים לעשות זאת.

יהודית הינה אישה מדהימה, חזקה ועוצמתית אשר העבירה לנו את רוח הלחימה ולו לשעה שעתיים. ולא בכדי- יהודית היא ג'ודאית בחסד, מורה ומנחה בסדנאות ואני ראיתי במו עיניי את רוח הקרב והעוצמה שלה. נהדרת!

לצערי הרב, מסתבר שכולנו כמעט חונכנו להיות עדינות ומתפשרות ולא להלחם על שלנו וכשקורה משהו חלילה תגובת רובנו היא לקפוא במקום. אז לא עוד! יהודית לימדה אותנו להתשחרר, לצעוק, להגן על עצמנו בשיטות שונות, להוציא את כל הכוח שלנו ויש לנו בדומה ללביאות. והביאה דוגמה קלאסית ,כאשר הילד עומד לגעת חלילה בחשמל, איזו צעקה פורצת מקרבנו , כך להשתמש בעוצמה הזו שחס וחלילה אנו נתקלות בגבר שמטריד אותנו ברחוב, במקום חשוך, במקום מבודד. לא להתכנס ולקפוא. לבעוט במקום הרגיש של הגבר, לתת לו כזו צעקה שלא ידע מאיפה זה בא לו ,ופשוט מאוד להבריח אותו - תמיד לשים לב שלא נהיה עם הגב אליו שחס וחלילה לא ישתלט עלינו.

זו הייתה טעימה על קצה המזלג ואני ממליצה לכולנו להפנים את הדברים האלה - הכה חשובים, לזכור ובמקרה הצורך - חלילה לבצע! 

בכל מקרה כדאי מאוד להגיד לסדנה כזו של מספר פעמים. חשוב מאוד, לבנותינו ולנו.

גם אני שחשבתי שאני חזקה הגעתי למסקנה שלא כך הוא המצב, אני שומרת על עצמי מהגנה עצמית בעצם ומפחדת להשתמש בכוחותיי, לא עוד!

למדתי משהו חשוב ותורם בערב המדהים הזה והכה חשוב. וכולכן יכולות לעשות זאת.

תוכלו גם לקרוא את הספר הכה חשוב המלמד אותנו להכיר בזכותנו להיות שוות וחזקות כי אנו כאלה ואף יותר. להכיר בתכונותינו הנפלאות ,יש לנו את זה! אנחנו לא על תקן היפיפיות הרדומות, אלא סוג של נשים לוחמות. ספר חשוב מאוד לעניות דעתי.

 

 

 

 

"יפה נשכה חיה" (שם זמני)

כיצד לעורר את הלוחמת הפנימית אצל נשים ונערות?

 


 

 

 

תרגום לעברית של ספרה של אלן סנורטלנד, סופרת, בימאית, עו"ד ועיתונאית

 

נראה שבטיחות פיזית, החופש להיות בעולם ללא חשש מתקיפה, הוא אחד המכשולים האחרונים העומדים בפני העצמאות הנשית. איך זה שרבות כל כך מאתנו לא מוכנות להיות תלויות בגברים מבחינה פיננסית, אבל מוכנות להיות תלויות בהם במה שקשור לבטיחות האישית שלנו? איך זה שאם נשים חכמות בדיוק כמו גברים ורוצות עצמאות, כל כך הרבה מאתנו, באופן מודע ולא מודע, מעבירות את האחריות על הביטחון הפיזי האישי שלנו לגברים שבחיינו? האם החלום הרומנטי הישן שמישהו יציל אותנו כל כך חזק, גם כשאנו יודעות שהגברים שלנו לא נמצאים אתנו כל הזמן?

הספר "יפה נשכה חיה" אינו ספר הדרכה -  הוא אינו כולל טכניקות וטיפים להגנה עצמית מפני תקיפה (רגשית, פיזית או מינית), אלא קורא להתעוררות ? חברתית, מוסרית, ערכית. זהו ספר הקורא להתעוררותה של "היפהפייה" מתרדמתה הארוכה בתרבות ובחברה, ליקיצתה של הלוחמת המצויה בכל אישה. אין הכוונה להתעוררותה של חיה אלימה ותוקפנית, אלא לזו שמגנה על עצמה, שמסוגלת להשיב מלחמה ? מילולית, שכלית, אידיאולוגית, ואם צריך ? גם פיזית. זוהי קריאה לנשים ולגברים גם יחד, להכיר בזכותן של נשים להגנה על המרחב האישי שלהן, כביטוי להגנה על הרגשות, הדעות והערכים שלהן.

זה שנים רבות שהחברה מאלצת נשים להאמין שהן לא מסוגלות להשיב מלחמה, ושאין אפילו טעם לנסות. המיתוס שהיפהפייה חסרת אונים הפך למציאות, כיוון שכל המבנים החברתיים נועדו לכפות חולשה על הנשים: זירות הדת, המסחר, החינוך, המשפחה והפרט. רבות מאתנו כה מנותקות מהפוטנציאל של גופנו להגן עלינו באופן יעיל, שאיננו מביאות בחשבון שידע בהגנה עצמית הוא החוליה החסרה בכוח שלנו, עוד לפני שהתחלנו לדבר על העוצמה הרוחנית והאינטלקטואלית שלנו.

מה אם היית שומעת על מדינה בה מידי שנה טובעים ששת אלפים אזרחים וחצי מיליון אזרחים "כמעט טובעים" בה? היית אומרת, "באמת, למה הם לא לומדים לשחות?" היית אומרת את זה כי את לא שבויה בתפיסה המוטעית שיש אנשים שפשוט לא יכולים או לא צריכים ללמוד לשחות. למרבה הצער, אנשים רבים עדיין שבויים בתפיסה שנשים לא יכולות להגן על עצמן או על אחרים כשהן עומדות בפני אלימות. למעשה, ניתן למנוע אלימות שפוגעת והורגת בדיוק כמו שאפשר למנוע פגיעה ממים או טביעה.

הגנה עצמית היא יעד שכולם ירווחו ממנו: כולנו מרוויחים כשמעצימים נשים לדאוג לעצמן ולמשפחות שלהן. הכלכלה העולמית והשלום העולמי תלויים בנשים שמעמדות פסיביות יהפכו לאזרחיות פעילות. הגנה עצמית אינה תחליף ללימוד קרוא וכתוב או כלים מקצועיים, אך היא מעוררת בנשים השראה להפוך לבני אדם ברשות עצמן ולקחת אחריות על חייהן.

"מה הטעם שאלמד הגנה עצמית לנשים? גם ככה אין סיכוי שאנצח." זהו אחד התירוצים המייאשים ביותר שמשמיעות נשים ששוללות את הצורך בלימוד הגנה עצמית. לא רק שהגישה הזו מעידה על ויתור והשלמה, היא גם מתכחשת למציאות: זה כמו שתא דם לבן יגיד, "אני לא יכול להילחם בחיידק הזה." הערכה כל כך מנותקת מהמציאות של הפוטנציאל שלנו מעידה על בעיה רצינית במערכת החיסון של הרוח שלנו - HIV של הלב. ואכן ? מדובר בימינו במגפה של ממש, אשר תוקפת את כל התאים הבריאים האחרים במערכת ? במקומות העבודה, במוסדות הלימוד, במוסדות הציבוריים כמו המשטרה והממשל, במרפאות ובמוסדות הבריאות ואפילו בבתי הספר!

אלא שיש מה לעשות, ישנו חיסון אשר ביכולתו למנוע, להקטין פגיעה ולשפר את יכולת ההחלמה מהמחלה אם נחשפנו אליה ? וזהי רוח הלחימה המצויה לא רק ברשות גברים אלא גם בקרב?ה של כל אישה ונערה; ולימוד הגנה עצמית היא אחת הדרכים המהירות ביותר להגיע אליה. באופן אירוני, גם פעילים נגד אלימות צריכים "להיאבק", להתחבר ל"לחימה" על מנת להשיג מטרות של שלום. ספר זה מבקש להסביר מדוע הגנה עצמית צריכה להפוך למקובלת, נגישה ובת השגה בדיוק כמו חיסון או שיעורי שחייה, בתקווה שבעתיד העולם יושתת לא על החלשה ומניעת יכולות ומיצוי אישי, אלא על נשים שמתנגדות לדיכוי רגשי, פיזי ורוחני כדבר שבשגרה. והעולם הזה יהיה טוב יותר לכולם.

אנחנו צריכים להילחם למען הבריאות של כדור הארץ - של כולנו, בכל הכלים העומדים לרשותנו. יתרונותיה של רוח הלחימה הם לא רק בפן הפיזי. רוח הלחימה משפיעה על הליבה, על הביטחון העצמי והדימוי העצמי הבסיסי שלנו, והפסקת הניוון בשימוש בה יכולה לסייע לחברה כולה.

 

 

 

יהודית סידיקמן

נולדה בשנת 1964 בניו יורק להורים פעילים בקהילה היהודית לארי וקרול זיכלין. מייסדת ומנכ"לית עמותת "אל הלב", אשת אשכולות, יזמת חברתית, בעלת תואר MBA, חגורה שחורה בג'ודו ואם לחמישה, מנחה בכירה ודוברת מנוסה בכנסים, ימי עיון והשתלמויות ברחבי הארץ והעולם. סיפור החיים הייחודי של יהודית הוא עדות חיה לשימוש באמנות לחימה לצורך החלמה מטראומה ולכוחות הריפוי וההעצמה של הגנה עצמית בחייהן של נשים.

יהודית אומצה כשהייתה בת חמישה חודשים וזכתה למשפחה אוהבת, תומכת ומקבלת. החיבור שלה לקהילה החל מצפייה בהוריה: מגיל קטן חונכה יהודית לנתינה ולאהבת וקבלת השונה. ההורים שבחרו בה, לימדו אותה שסביבנו יש תמיד אנשים הנאבקים בקרבות שאנו לא יכולים לדמיין, שנתקלים בקשיים, ושמחובתנו לעזור להם להתקדם בחיים. הם הנחילו בבית חיים שנעים סביב מצפן פנימי של שינוי: להקדיש עצמנו לחזון ולמשימה. כבר בבית הספר היסודי החלה בחונכויות לילדים עם מוגבלויות שונות, והחליטה כבר אז שתעשה כל שביכולתה להביא לשילובם בחברה ולפעול למען חברה צודקת ושוויונית יותר.

יהודית, שהדבר היחיד שידעה על אמה הביולוגית היה שהיא יהודייה, נמשכה מילדותה ללמוד יותר על התרבות היהודית ועל ישראל. בגיל שש עשרה הגיעה יהודית לארץ במשלחת נוער, וזיהתה מיד שזהו המקום בו היא רוצה לבלות את שארית חייה. היא חזרה להשלים את לימודיה בתיכון, מלווה בהרגשה שחלק ממנה חסר ונותר מאחוריה בארץ. בשנת 1984 - בהיותה בת עשרים, עלתה יהודית לישראל, מוכנה לעשות גם במדינתה החדשה את הדבר שהיא יודעת לעשות הכי טוב: להפוך את העולם למקום טוב יותר: לא מזמן חגגה יהודית 30 שנה לעלייתה לישראל, ובסיפור חייה היא מהווה "חלוצה מודרנית" במשרה מלאה.

ברוח זו גידלה יהודית את 5 ילדיה, שראו אותה משקיעה את זמנה בפיתוח יוזמות שונות למען צדק חברתי. בגיל 22, 4 חודשים אחרי שהפכה לאימא טרייה, הקימה יהודית את מפעלה הראשון: עמותה בשם "מרכז גרטרוד וגנר לחריגים", שפעלה לשיקום תעסוקתי לילדים ובוגרים בעלי מוגבלויות. עמותה זו הייתה רק הראשונה מבין שורת פרויקטים התנדבותיים למען הקהילה. בכל מיזם שהקימה ובנתה, פיתחה סוגי מענה שונים לצרכים הבוערים ביותר העולים מן השטח, בין אם מדובר בנוער בסיכון, נשים נפגעות אלימות, עולות מאתיופיה או יוצאי חבר העמים ונזקקים שונים.

כמי ששרדה אונס בעצמה וחוותה בעצמה אלימות מינית, רגשית וכלכלית, נחשפה יהודית להשפעתן המיטיבה והמרפאת של אומנויות הלחימה והתקדמה עד לחגורה שחורה בג'ודו. עד לרגע בו הייתה בעיצומה של הכשרתה באמנויות לחימה ובג'ודו וכבר הייתה בעצמה אם לילדה בת 12, לא הבינה שמה שקרה לה בין הגילאים 12-18 היה אונס, ושהחזן של הקהילה שלה, איתו קיימה מה שהאמינה שהיה "רומן", בעצם גנב לה את הילדות. בזמנו היא לא הבינה עד כמה בעייתי ולא מוסרי היה הקשר הזה, ולאיזו דרגה של הרס עצמי וקושי הוא הביא אותה ? אך בו בזמן, היא נוטה לראות באירוע המתמשך והקשה הזה בבחינת "מעז יצא מתוק", שכן יחד עם רוחה ואמונתה באדם, החוויות הללו הביאו לכך שיהודית חרתה על דגלה לעשות כל מה שביכולתה כדי להעניק לאוכלוסיות הפגיעות ביותר בחברה לאלימות פיזית, מינית ונפשית כלים למניעה והתמודדות עם מצבים מורכבים וכואבים אלה.

מפעל חייה וגולת הכותרת של מעורבותה החברתית חייה היא ללא ספק הקמתה של עמותת "אל הלב" בשנת 2003. העמותה פועלת לצמצום ולמניעת אלימות כלפי נשים ונערות (וכן ילדים, קשישים ובעלי צרכים מיוחדים) באמצעות מודל חדשני של תכניות חינוכיות העוסקות במניעת הפרת גבולות רגשיים ופיזיים, תקיפות מיניות וסוגים אחרים של אלימות בין-אישית. תפקידיה כמנכ''לית העמותה במשרה מלאה וכמדריכה בכירה, ממולאים על ידה בהתנדבות גמורה זה למעלה מעשור. עקרונותיה החדשניים של העמותה ? מציאת כוחות בגוף ובנפש, הגדלת אפשרויות הבחירה, התחברות למטרות פנימיות, הגנה על בטיחות אישית, והתפכחות ממיתוסים תרבותיים בנוגע לפגיעות ולכוח ? מותאמים על ידה למגזרים השונים המרכיבים את הפסיפס החברתי הישראלי, תוך רגישות עצומה לצרכים ולדפוסים הייחודיים להם. יתר על כן, מאז הקמתה של העמותה נהנו מפעילויותיה מעל ל-45,000 נשים ונערות מכל מגזרי החברה הישראלית, לרבות אוכלוסיות של נערות במצוקה, נשים נפגעות אלימות, אנשים בעלי צרכים מיוחדים ובעלי נכויות שונות, להן מותאמות תכניות התפורות על פי מידתן.

רוח הנתינה העוצמתית המאפיינת את יהודית מלווה אותה גם באופן הניווט של עמותת "אל הלב": בזמן שהיא מאכלסת את תפקיד המנכ''לית, לא מוותרת יהודית על הקשר עם השטח, ועושה ימים כלילות על מנת להדריך קבוצות נשים שזקוקות לכישורים הייחודיים שלה. היא נוסעת בכל רחבי הארץ, מרמת הגולן ועד מרחבי הנגב, על מנת להגיע לאוכלוסיות שידן אינה משגת להגיע אליה ומלווה נערות בסיכון ונשים הנמצאות במעגל האלימות. דגש מרכזי בפעילותה הוא על עבודה עם נשים השייכות לחברות מסורתיות ובעלות מוגבלויות, והנגשת כלים לבטיחות אישית המותאמים ספציפית, בקבלה ובכבוד, לאקלים התרבותי אליו הן משתייכות, תוך הצלת נפשות. דוגמא לכך היא פרויקט שהובילה יהודית להקניית מיומנויות של מניעת אלימות וכישורי מנהיגות למאות נשים מוסלמיות במזרח ירושלים, אשר נקרא "שגרירות של עוצמה" זכה לסקירה תקשורתית נרחבת ברחבי העולם מניו יורק ועד אבו דאבי, לצד פרויקטים רבים אחרים בשיתוף משרדים ממשלתיים, רשויות מקומיות ומאות גופי חינוך ורווחה. 

בפעילותה מחנכת יהודית דור חדש, בעל מודעות חדשה, המצויד בכלים פורצי דרך, ובהבנה כי באמצעות התעוזה ללמוד, אנו יכולות לשנות את חיינו ואת המציאות המקיפה אותנו.  מסירותה של יהודית להעצמת נשים נובעת מתוך סיפור החיים שלה: בחייה הכירה יהודית בגוף ראשון את הנחישות, הרגישות והחוזק המתבקשים מכל אישה אשר בוחרת לאתגר את הנורמות ולהגדיר מחדש את המרחבים בהם מותר לנשים לשגשג. אחת הדרכים הסמליות ביותר לתאר את החדשנות המאפיינת את פעילויותיה של העמותה היא סדנת שבירת בלוקים שפיתחה יהודית, בה רגע השבירה משמש ביטוי לשבירת החסמים העומדים בפניהן בחייהן של נשים, חסמים שלעיתים נראים לנו בלתי אפשריים לשבירה, קשים וקשוחים כמו בלוק.

מה שיהודית גילתה בעצמה, ומה שעולם אמנויות הלחימה והבטיחות האישית לנשים מציע, הוא הידיעה שבכל אישה טמונה העוצמה לדאוג לבטיחותה, לשנות את חייה, ולשבור כל מחסום ? פיזי או מנטלי, העומד בדרכה. כל שעלינו לעשות הוא לאפשר לעצמנו לגלות את העוצמה שבפנים, להאמין בעצמנו וביכולתנו. וכך, לבנה אחר לבנה, אישה אחר אישה, שואפת יהודית להוביל את החברה לעבר מקומה הטבעי ? בו יש אפשרויות אינסופיות וברות השגה עבור נשים מכל מגזר, דת, צבע ולאום.נווה שכטר השוכן בשכונת נווה צדק בתל אביב - יפו, הוא מרכז חדש לתרבות, יצירה ואמנות יהודית שנפתח בספטמבר 2012 לפעילות מלאה.

 

לאורך השנה מקיים מרכז נווה שכטר מגוון אירועי תרבות ביניהם תערוכות, מופעי מוזיקה, הצגות, קורסים וכיתות אמן, חוגים למשפחה וסיורים, תוך שימת דגש על אמנות ויצירה, פילוסופיה והגות. 

המקום פותח את שעריו בפני אמנים צעירים החפצים במרחב לעשייה והצגת תוצרתם, ברוח המקום.

לפרטים נוספים: www.neve-schechter.org.il 

מרכז נווה שכטר, רחוב שלוש 42 נווה צדק, תל אביב

שעות פתיחה:

ימים: א' - ה'

שעות: 09:00-17:00

 

 

 

 

תגיות