קמפיין של גוצ'י הוחרם כי הציג דוגמנית רזה מדי
ואליס סימפסון, הגרושה האמריקאית שגרמה למלך אדוארד השמיני לוותר על הכתר נהגה לומר ש"אין כזה דבר אישה רזה מדי" (וגם לא "עשירה מדי", אם כבר שאלתם). בית גוצ'י, מסתבר, מזדהה לגמרי.
[video:https://www.youtube.com/watch?v=qQOppPHIOHk]
הקמפיין האחרון (והיפה להפליא) של בית האופנה נפסל לפרסום על ידי הרשות לסטנדרטים בפרסום בבריטניה בגלל שימוש בדוגמנית רזה באופן חולני. הרשות גם התלוננה על האיפור הכהה סביב עיניה ועל הבעתה העגמומית.
ובעניין הזה- לפעמים, כשיוצא לי לדלג בטעות על ארוחת הצהריים, אני פוגש את השעה שבע בערב כשאני מלא בתוגה אינסופית. החיים על בטן ריקה נראים לי כמו מדבר אחד גדול וצורב. אני ממש לא מסוגל לדמיין לאילו תהומות של עצב ניתן להגיע מתוחזקים על ידי רעב ניצחי. נסו אתם להתקיים על תפריט של קוביות קרח וטישו, ונראה איזו הבעת פנים תהיה לכם.
אז הלכתי לצפות בקמפיין המדובר. ראשית - קצת קשה לי לזהות מי מבין הדוגמניות הנורא-נורא רזות שמככבות בקמפיין היא זו הרזה באופן חולני. ושנית ? מה זאת אומרת -רזה מדי.
מדי יומיים וחצי מישהו מצקצק נגד "הבנות הרזות האלה" שמצעידים מול עינינו על במות התצוגה. מדברים על גיוון והרחבת מנעד היופי המקובל ואז מעלים לשער של הספורט אילוסטרייטד את אשלי גרהאם, עלה התאנה השמנמן של תעשיית היופי, מבחינת ? היי תראו כמה אנחנו מתקדמים ומכילים.
מבט רחב יותר (במובן הצר של המילה) מגלה שתצוגות האופנה מרופדות בנערות שלא רואות 16 בעיניים, ומסרבות להכיר בהיתכנות של מותניים רחבים מאלה של צרעה. ובואו נתבונן רגע בדוגמניות שמככבות בכל הקמפיינים העכשוויים.
כולן ביחד שוקלות 50 קילו ביום מושחת במיוחד.
קרל לגרפלד, הפה הגדול של תעשיית האופנה כבר אמר את זה בפירוש ? הקהל לא רוצה לראות נשים שמנות על הבמה. כשאנחנו מוכרים אופנה אנחנו לא מוכרים בגדים, אנחנו מוכרים פנטזיה. ולפנטזיה שלנו, איך שלא מסתכלים על זה, יש מידה אפס . עורכי מגזינים, מעצבי אופנה, קהל צרכנים...כולם מזינים, אלה את אלה, בדימויים המתבקשים. וכן, הדימויים האלה מזכירים יותר את קייט מוס מאשר את גבי סידאבי.
כמו תמיד, זה הכסף שמכריע. כשמצד אחד עומדים אלה שרוצים לעשות כסף, ומן הצד השני אלה שרוצות להיות מפורסמות, אפשר לנבא בביטחון שסוכנויות הדוגמנות ימשיכו לשכפל לפי דרישה את "מידת אפס על גפרורים" שהן מטפחות.
כשילדה בת 15 נתקלת בדרישות התעשייה ("לכי הביתה ותחזרי בעוד פחות עשרה קילו") היא הולכת הביתה ומקיאה. ככה זה כשיש לך את גל גדות בתור שומר מסך, ועולמך התרבותי מכוונן חברתית על אכלתי-מה אכלתי-לא אכלתי.
עולם האופנה מסמן לקהלו מודל יופי המזהה "נחשק" עם "כחוש". את מה שאני ואת מגדירים כ"מראה בריא", מגדיר העולם הזה כ-זקוקה בדחיפות לקיצור קיבה.
האם אמות המידה הללו ישתנו אם יעלימו את קמפיין האופנה של ג'וצי?? הצחקתם את החסה.





React to WordPress