מאת: מערכת און לייף

האם אני מאושר? קרדיט: shutterstock

את הרוטינה הזו, רובנו מכירים היטב. נכנסים לרכב בשעות הבוקר, מדליקים מזגן, בוחרים תחנה ברדיו, ולמעשה מתחילים עוד יום עבודה - למרות שהוא יחל רשמית רק עוד שעה ארוכה של פקקים מורטי עצבים. בדרך הביתה נשב באותו האוטו, באותו טור ארוך של נהגים טרוטי עיניים, רק בכיוון ההפוך. בבית, אחרי יום ארוך בעבודה, שהתארך עוד יותר בדרך, נותרו כמה שעות ספורות מדי להספיק המון – מזמן איכות משפחתי ועד סתלבט מתבקש על הספה מול הטלוויזיה.

כך נראה יום העבודה של רבים מן העובדים בישראל, שהתרגלו לבלות שעות על הכביש מדי ולמען "איכות החיים" המובטחת הרחק מהמרכז. אך האם מה שמבטיח את אותה איכות חיים הם חניה וחדר אחסון נוסף בבית - או שהסוד טמון במקום אחר?

החיים בפקק, והרע עוד לפנינו

בעיית הפקקים בארץ חריפה במיוחד. סקר שפורסם ביולי 2015 ע"י מכון סמית מעלה כי שליש מהציבור מבזבז מדי יום לא פחות משעה וחצי בנסיעות הלוך ושוב מהעבודה; כלומר, מקדיש כ-40 ימי עבודה נוספים(!) מדי שנה לנהיגה ועמידה בפקקים. ואם לא די בכך, במידה שלא יושקעו סכומים אדירים בתחבורה הציבורית, כל נוסע צפוי לבזבז בעתיד עוד 60 דקות מזמנו מדי יום ברכב. התחבורה הציבורית בישראל מפגרת משמעותית אחר מקבילותיה במערב, ולא מספקת פתרון לבעיית הפקקים: הצפיפות בכבישים רבה יותר, המהירות הממוצעת נמוכה יותר, ומיזמים גדולים לוקחים הרבה יותר זמן. זו אחת הסיבות לכך ששני-שלישים מהעובדים מגיעים לעבודה ברכבם הפרטי.

אין מנוס מהפקקים? קרדיט לצילום: ד"ר אבישי טייכר מתוך אתר פיקיוויקי

אך עבור בני זוג מרעננה, ראשון לציון או הוד השרון - שמקדישים מדי יום שעות לנהיגה, בדרכם לתל אביב, בר-אילן או כל יעד אחר במרכז גוש דן - מדובר אולי בצרת רבים, אך אפילו לא בחצי נחמה, שכן כל אחד מהם צריך להתמודד בעצמו עם ההשלכות של מגורים הרחק ממקום העבודה, ועם המרדף אחר הזמן אשר אובד ללא שוב ברכב.

קרסו אונו - פרוייקט חדש בלב העיר, עם פארק פרטי צמוד <<

רחוק יותר, מאושר פחות

הנהירה העירה היא מגמה כלל-עולמית. כמחצית מאוכלוסיית העולם מתגוררת כיום בערים, ועד 2030 יחיו בהן כ-5 מיליארד בני אדם. הנהירה הזו נובעת, בין היתר, מהיחלשות התפיסה כי העיר אינה מקום מושלם לגדל בו ילדים, לטובת התעמקות בשאלה - היכן אהיה הכי מאושר לגור?

ובכן, מדד האושר העולמי מגלה כי אושרם של אנשים גובר ככל שהם גרים קרוב יותר למקום העבודה, כלומר מבלים פחות זמן באוטו ובפקקים. זהו אחד מן הממצאים המחזקים את עמדתו של העיתונאי הקנדי המוערך, צ'ארלס מונטגומרי, מחבר הספר "עיר שמחה - לשנות את חיינו באמצעות עיצוב עירוני".

לסביבה יש השפעה על האושר שלנו. קרדיט: shutterstock

עיקר טענתו של מונטגומרי, הנתמכת בשורה ארוכה של מחקרים, היא כי לסביבה שבה אנו חיים יש השפעה עצומה על האושר שלנו; והדבר נכון שבעתיים ביחס לערים, שאחראיות במידה רבה לתחושות, למחשבות ולהתנהגות שלנו.

מעבר לקרבה לעבודה, לדברי מונטגומרי, הבסיס העיקרי לאושר שלנו הוא הסביבה האנושית - מפגשים, קשרים עם מגוון אנשים, וכן הלאה. אורח החיים במושב או בבית פרטי הוא מטבעו מסתגר יותר, ואילו העיר מציעה מפגשים רבים, מגוונים ומפתיעים יותר, ומגבירה את הפוטנציאל שלנו להרגיש מאושרים בסביבה שבחרנו, ובחיים בכלל. לכן, רמת האושר עולה ככל שאדם חש ששכניו דומים לו יותר, וככל שהוא שבע רצון יותר מחיי המשפחה, החברה והקהילה במקום שבו בחר לחיות.

איכות חיים, קצת אחרת

רבים מאלו שבחרו לגור הרחק ממקום העבודה והמרכז, מגלים עם השנים כי המציאות מורכבת יותר מאותה "איכות חיים" חלומית. למיקומו ואופיו של מקום המגורים שלנו יש אמנם השפעה מכרעת על מידת האושר שלנו, אך פקקים אינסופיים והיעדר קשר מספק עם הקרובים לנו ואנשים אחרים, לבטח לא תורמים לו.

מפגשים מגוונים מגבירים את פוטנציאל האושר. צילום: VTLVמתוך אתר פיקיוויקי

ואם נוותר לרגע על הדימוי הציורי של בית בכפר, עם שני ילדים, כלב, חתול ודגים, ניזכר כי הסביבה המנומנמת הרחק מן המרכז לא מתאימה לרובנו; לא לאלו שמעדיפים זמן איכות עם המשפחה, לא למי שמחפש הזדמנויות עסקיות או מפגשים מפתיעים, ולא לאלו שרוצים להרגיש קרובים לעסקים, בילויים, חברים וכו'. כל אלו שיקולים חשובים בבחירה היכן לגור, ועשויים בסופו של דבר להטות את הכף לטובת הישארות בעיר, או חזרה אליה.

קרסו אונו: חיי קהילה איכותיים בסביבה עירונית - עכשיו במחירי השקה<<

***הכתבה נכתבה בשיתוף קרסו מבנים 38 המקימה את שכונת קרסו אונו

תגיות ,