ממתי גידול ילדים הפך להיות נחלת האישה בלבד?
מאז שנכנסתי באופן פעיל (מאוד) לשיח בפייסבוק על גידול תינוקות, אני חווה מידור קשה מצד נשים.
הכוונה למשפטים כמו:
מה אתה עושה פה? (נכתב בקבוצה של חינוך לגיל הרך).
אישתך יודעת שאתה משוטט בפורומים של נשים? (נכתב בקבוצה של ייעוץ שינה).
?אתה משועמם? לך תצפה באיזה משחק כדורגל? (קבוצה של ליווי התפתחותי לתינוקות).
אתה הומו?
אתה מגדל את התינוק לבד?
אתה גבר?
מה יש לגברים לחפש בפורומים של תינוקות?
זה לא נגמר ברשת, אני שומע משפטים מגברים שנאמרים על ידי בנות הזוג שלהם כגון:
אני מבינה יותר טוב ממך.
אני מכירה אותו יותר טוב ממך.
אתה לא תחליט מה כדאי לעשות.
תפסיק לייעץ לי.
מה אתה כבר מבין?
מה עשית לו שהוא בוכה ככה?
לקיחת התינוק באגרסיביות מהידיים של הגבר אם הוא בוכה.
אנחנו חיים בחברה שוביניסטית, זה ברור לי.
אך השוביניזם לא מופנה רק לנשים, אני חווה אותו לפחות פעם בשבוע מאז שניצן נולד. הפיתרון הקל הוא להרים ידיים, להפוך לעציץ ולעזור כשמבקשים.
אם לא מבקשים, אז לעשות כלום.
כי הרי אנחנו לא מבינים בשום דבר.
ממתי גידול ילדים הפך להיות נחלת האישה בלבד?
איפה פספסנו וגרמנו לזה לקרות.
אני מבין למה אומרים לי את זה, אני לא מסכים עם זה.
חבר טוב שלא ראיתי הרבה זמן אמר לי: ?אתה לא צריך לשבת איתנו, לך תשב עם הבנות ותדבר איתן על הנקה וכאלה?.
כמובן שזה נאמר בצחוק, רק שזה לא מצחיק כשאתה שומע את זה בכל מקום.
בעבודה, בבית, עם החברים או ברשת.
אפילו לפני הלידה, כשקראתי את הספר ?לידה פעילה? כדי להתכונן לבאות, עיקמו מבט וטענו שזה ?ספר של נשים?.
כל מערך התמיכה לאחר לידה מכוון לנשים גם מבחינת המדינה ובתי החולים.
לנו אין רגשות, אנחנו לא פוחדים, הרי אין לנו מקום בגידול הילד, אז למה לטרוח?
לדעתי, אין שום עבודה בעולם שמוגדרת כיותר קשה מלגדל תינוק.
בטח לגדל אותו לפי עיקרון הרצף.
למה שהנשים יעשו את זה לבד?
למרות שהאמירות נשמעות נוראיות, אני מצפה מגברים לכתוב לי ולהגיד לי דברים כאלו.
אבל, כשנשים אומרות לי את זה?
איפה נכשלנו? תמצאו לי את נקודת הזמן שבה נקבע שתפקיד הגבר הוא רק לעבוד ולקלח את הילדים (במקרה הטוב) ובשאר הזמן לצפות בכדורגל.
תמצאו לי אותה ואני אעשה הכל כדי לשנות את המהלך שהוביל לזה.
יש גברים שכותבים לי ושואלים בפרטי לגבי התינוקות שלהם.
למה בפרטי? כי זו כנראה בושה גדולה להיות גבר ולכתוב בפורום ?של נשים?.
תראו מה עושים לי.
צולבים אותי בכל מקום שאני כותב את דעותיי (לא לתת לתינוק לבכות, להקשיב, להכיל ולכבד).
אני לא כותב את הפוסט הזה מתוך התמסכנות ואני לא מצפה לטפיחה על השכם.
אני כותב כדי לעורר מודעות שגם לנו איכפת.
איכפת לי ואני רוצה להיות חלק מהגדילה שלו.
אני רוצה שיידע שאבא איתו תמיד, בדיוק כמו אמא למרות שאני עובד. אני רוצה שיראה אותי לוקח חלק פעיל בבית.
אני רוצה שיראה שאני שוטף רצפות, עושה כביסות, מכין אוכל, עובד, וקם אליו בלילה.
אני רוצה שהוא ילמד שגם גברים יכולים לקחת חלק פעיל בהכל.
ילדה קטנה שראתה אותי שוטף את הריצפה בבית שאלה מדוע אני עושה את זה, זה התפקיד של אמא.
אני מאמין שרובנו רוצים וצריכים לקחת חלק פעיל, אך נתקלים במחסומים מכל מקום בחברה.
אני מזמין אתכן, נשים יקרות, לעצור ולחשוב האם אמרתם או עשיתן משהו שמידר את בן זוגכן מההחלטות בגידול התינוק.
אני מזמין אתכן בפעם הבאה שהתינוק מתוסכל לשאול את בן הזוג מה דעתו.
למה הוא חושב שהתינוק בוכה ומה הוא חושב שצריך לעשות.
מצד אחד אני רואה הרבה תלונות מצד נשים שהגבר לא מספיק פעיל בבית.
מצד שני, אני רואה הרבה נשים שכותבות שברור להן שהן המחליטות מה יהיה ואיך יהיה.
איך זה מסתדר ביחד?
?אינטואיציה? היא לא מילה שאמורה להיקשר לנשים בלבד.
גם אנחנו, אם תתנו את ההזדמנות, נפתח אותה כלפי התינוק.
איזה מזל שלא הקשבתי לאף אחד. לא נתתי לדברים האלו להשפיע עלי ואני גאה במי שאני היום, בידע שצברתי ולאבא שהפכתי.
תנו לנו את האפשרות להיות חלק שותף ופעיל במשפחה.
ואם הגבר בעצמו מלכתחילה לא מביע התעניינות, תובילו אותו לשם.
תצרפי אותו לקבוצות הורים בפייסבוק שמתאימות לדרך שלכם כמשפחה.
תדברי איתו בערבים כשהתינוק כבר הלך לישון ותשתפי אותו ברגשות ובתחושות שלך. יכול להיות שזה ישפיע, תמיד אפשר לנסות.
תנו לנו את ההזדמנות, מקסימום נצליח.





React to WordPress