לכאורה הכל יפה מבחוץ. בית של שתי קומות עם שתי מכוניות משאית ועובדים. מקרר מלא בשפע, שפע שממלא כל חלק בבית. שפע חומרי. לא רוחני.

 

אלימות סמויה לא רואים, לעיתים גם לא שומעים. מרגישים אותה, אבל פוחדים להרגיש.

מדחיקים אותה, מתכחשים אליה, מסתכלים על היופי המתעתע. על כל הדברים החיצוניים שחבל לאבד בדרך, חבל רק לכאורה כי הכל זו פיקציה אחת גדולה.


אין כלום בריק. החומר הוא רק חומר, ולא רק שהוא חומר מתעתע, הקורבן הופך להיות כחומר ביד היוצר. ואותו יוצר- יוצר דמות דמי. דמות דמי של אישה. אישה שקופה.

אותה אישה לא רואה כלום ? היא לא רוצה לראות. היא עוצמת את עיניה כי חבל לה לפספס, חבל לה לפספס אשליה, אבל היא בוחרת לפספס אלוהים יודע את מה. בטח רק את עצמה.

הפספוס הזה גורם לבריחה, אותה בריחה שמאפשרת לסביבה לעצום עיניים, אותן עיניים עצומות לרווחה. ואז נשמעת אנחת רווחה. כי הכל חוזר למקומו כפי שצריך להיות. לכאורה. רק לכאורה.

 

אין שלם בריק שאין בו כלום. אין חרטה על פספוס שלא מכיל מאום. יש רק רצון לבריחה מצל נקמה, מחשש ופחד והרבה דאגה.


איך אפשר להחליף פחד בפחד?

איך אפשר להחליף דאגה בדאגה?

איך אפשר לברוח כשהבריחה היא מעצמך?

איך אפשר להבין למה ואיך?

 

איך אפשר להבין כאוס?

 

אי אפשר להבין כאוס אך צריך להעיז ולפקוח עיניים.

אלימות זה עיוורון שחייבים להתכחש אליו, אותו עיוורון הגורם לתעתוע ומוכר סיפורי בדיה שאינם ברי מציאות.

ככל שההתכנסות פנימית היא מסרסת רציונל ומגבירה רגשות שליליים , לכן קל יותר להיכנס עמוק לנבכי הפחד והרצון לשתיקה, ולברוח עד יעבור זעם. אך הזעם לא יעבור, הוא לא עובר בשתיקה.

אלימות סמויה היא אלימות מסוכנת, היא מחלחלת והורגת  במילים.

 

מילים הורגות, גם אם הן  "רק" בראש שלך.

 

ב ? 6.11.16 תתקיים תערוכת "הקול בראש שלך" ? אמנות משנה מציאות. תערוכת ראשי קלקר מעוצבים בנושא אלימות נגד נשים בהשתתפות אמנים ואנשי ציבור.

התערוכה תתקיים בגליה העירונית ? בית האמנים, הרצליה. החל מהשעה 19:00.

הכסף יועד עבור מקלט נשים מוכות.

 

ביקשו ממני לספר את הסיפור שלי בקצרה, לא את כל ההרצאה, כמובן שהסכמתי.

תגיות