עוד באירופה
אח, אירופה, אירופה. איזה כיף זה אירופה. איזה יופי באירופה. וכמה, כמה שאנחנו מתים להיות אירופאים.
אירופה זה קלאסה, זה שיק, זה תרבות ומסורת, אמנות, יין, קרואסונים, מים בשפע, אגמים, יערות, נימוסים, בתי מלוכה, מוזיאונים, אתרי סקי ובעצם, כל מה שהיינו רוצים שיהיה גם בארצנו הקטנטונת.
אם יש איזור מיוער בצפיפות בגליל, מיד נדביק לו את הכינוי "שוויצריה הקטנה". בית קפה בעיר, די לו שיהיה אפלולי וצפוף קמעה על מנת לזכות בתואר הנכסף "פריזאי" וכל נסיעה בכביש מתפתל שמצידיו גבעות מוריקות מחלצת מאיתנו אנחת געגועים נרגשת -"אח, ממש טוסקנה פה".
אבל וואלה, מה לעשות, אנחנו לא באמת אירופה. על אף שצורפנו בדרך לא ברורה לנבחרת המדינות האירופאיות המתחרות מדי שנה באירוויזיון, ולמרות שקבוצות כדורגל וכדורסל כחול-לבן משתתפות בגביעי אירופה לאלופות ? אין לנו אלא להודות:
אנחנו חיים במזרח התיכון (לא בדיוק שאנז אליזה),
אנחנו באקלים שהוא במרבית ימי השנה די מדברי (הכי לא אביב בז'נבה), בענייני גינונים ונימוסים ואלגאנס שאנחנו כל כך מעריצים אצל האירופאים, יש לנו עוד לא מעט מה ללמוד.
הרגשות החמים לאירופה מתעוררים בדרך כלל בחורף. קצת אפרפר וקצת יורד גשם ומיד אנחנו נזכרים בביסטרו המקסים ההוא, או בבוטיק החבוי הזה, נו, ששכחנו את שמו, ובריח של הקפה שעולה מהסימטאות בפירנצה... מוכר, לא?
בשבוע שעבר נסעתי לירושלים. היתה לי פגישה, לא משנה עם מי וגם לא חשוב באיזה עניין, במושבה הגרמנית. אני מודה ומתוודה, שעל אף כל מה שנאמר בפיסקאות הקודמות, גם אני לקיתי בהתקף געגועים קשים לאירופה באותו בוקר.
המושבה הגרמנית בירושלים
זה התחיל כבר בעליה בשער הגיא-על הכביש ישב ענן שטישטש מעט את הדרך, מסביב הכל היה ירוק-ירוק, הברושים בצידי הדרך נצנצו מטיפות גשם וכל העמקים והגאיות מסביב היו ירוקים ומעורפלים .זה היה באמת מקסים.
קצת מאוחר יותר, ברחוב הראשי של המושבה, עשן עלה מארובות בתי הקפה, כולם היו לבושים במעילים עבים וחבושי כובעים, ותודות לפלישה האנגלו-סקסית לירושלים, השפה שנשמעה הכי הרבה ברחוב היתה אנגלית, או עברית במבטא כבד, וזה הרגיש שונה מאד, או במילים אחרות, ממש לא מזרח תיכון מיוזע.
החורף, אם כן, הוא זמן טוב להעמיד פנים ולשחק אותה קצת אירופאים- לשתות תה בספלי פורצלן, לעמוד בתור למאפה בוקר טרי במאפיה השכונתית, להתכרבל בצעיפים ולטייל בין גבעות מוריקות, שעוד רגע, כשקצת יתחמם (ועל כן כדאי להזדרז) יצהיבו ויתייבשו ויזכירו לנו שפה, עם כל הרצון הטוב, זה לא נורמנדי.
ובכל זאת, אני אומרת שאין לנו סיבה להתבאס. אם אתם רוצים להרגיש אירופה - קנו כרטיס טיסה ובקרו לכמה ימים בדבר האמיתי. יהיה לכם קר, תראו ארמונות, תאכלו ערמונים בפינת הרחוב ותזכרו תמיד, שלנו יש פלאפל. ואת ים המלח, וזה לא מעט.





React to WordPress