"רדיוהד" היו פס הקול של שנותי המעצבות, והם ממשיכים לגעת בי עד היום. "היעדר הזהות" עליו כותבת רות פרל-בהריר הוא למעשה גיוון והתפתחות שמעט מאוד להקות ותיקות יכולות להתהדר בהם