מהו אושר?

לא מזמן אדם דתי אחד ניגש אלי באמצא הרחוב ואמר "בוא תניח תפילין, זה יקרב אותך לאלוהים", אמרתי לו "אתה לא מדבר עם האדם הנכון". הוא שאל "למה, מצאת כבר את אלוהים?" עניתי לו "למה, מתי איבדת אותו?". כך אנשים מתייחסים לאושר, הם עסוקים מידי בכתבי קודש, הם עסוקים מידי עם המפות שלהם, והם מחטיאים את החיים שנמצאים מתחת לאפם. פילוסופים רבים ניסו להגדיר את המושג אושר, כולם ניסו, וכמספר הפילוסופים כן מספר הדעות. ג'ון סטיוארט מיל הפילוסוף הבריטי אמר "יש רמות גבוהות ונמוכות של אושר. האדם לא יוכל להגיע לרמות הגבוהות של האושר מכיוון שבני האדם מעדיפים להיות אנשים לא מסופקים מאשר חזיר מסופק". פילוסופים, מיסטיקנים, תיאורטיקנים והוגי דעות כולם ניסו להגדיר מהו אושר, ואף אחד מהם לא הצליח, משום שאושר הוא הרגשה, והרגשה אינה יכולה לעבור במילים. אתה יכול לנסות לתאר לאדם עיוור מלידה איך נראה האור, אך זאת תהיה משימה בלתי אפשרית. אתה יכול להשתמש באוצר מילים עשיר, אתה יכול להיות קרוב מאוד בתיאורים שלך, אבל האור יהיה רחוק ממנו כשם שהיה בהתחלה. מכיוון שכדי לדעת מהו אור צריך אור, כדי לדעת מהו אור הראייה נחוצה. כדי לדעת מהו אושר צריך להרגיש, כדי לדעת מהו אושר ההרגשה נחוצה. עין המצועפת בדעה קדומה היא עין עיוורת, כתבי קודש ומפות גורמות לעיוורון.

אפלטון הגדיר את האושר  כמטרה הגבוהה ביותר אליה שואף אדם, אך גם זאת הגדרה כללית, היא לא ממוקדת היא מפוזרת. מה לא נאמר על אושר? מגורדייף שאמר כי" אושר הוא היכולת להתבונן פנימה", קאביר שאמר "אושר הוא מצב תודעתי", ועד לאוסקר ווילד שאמר "אושר הוא היכולת להסתכל על חצי הכוס המלאה". אם כן מהו אושר? אני אומר: שזה תלוי, זה תלוי בך. זה תלוי באיזה מצב התודעה שלך נמצאת, האם התודעה שלך ערה או רדומה? האם אתה ישן או ער? אני מנסח את זה כך משום שאנשים ישנים גם כשהם ערים. למעשה, 99% מהפעולות שאנחנו עושים במשך היום נעשים מתוך חוסר הכרה, הם נעשים בצורה מכנית. ברגע אחד אתה מבטיח לאישתך שאתה תאהב אותה כל ימי חייך, שהיא האחת והיחידה בשבילך, וברגע הבא אתה רוצה להרוג אותה. זה קורה כיוון שאתה לא מודע למילים שיוצאות לך מהפה, אתה נמצא בתרדמה עמוקה. אפשר לחלק את האנושות לשניים - אנשים רדומים ואנשים ערים, כמובן שיש גם אזור אפור בו אנשים נרדמים ומתעוררים לסירוגין, שילוב של השניים הראשונות.

אושר הוא לא משהו שיש לחפש אחריו, משום שאושר נמצא בהווה, כאן ועכשיו, הוא לא נעוץ בעבר והוא אינו מקנן בעתיד. מי יכול להרגיש אושר? אנשים שנמצאים ברגע הנוכחי, כיוון שאלו הם האנשים הערים. אנשים שחיים את חייהם במחשבות על העבר או על העתיד נקראים אנשים רדומים. השכל הוא המקור להיעדר האושר שלך משום שהוא המנגנון הראשי שגורם לאומללות, הוא זה ששולח אותך לעבר או זורק אותך לעתיד. חשוב להבין כי עבר ועתיד הם לא יחידות זמן, הם לא חלק מהזמן הם חלק מהשכל. העבר הוא זיכרון ישן, אין לו אחיזה במציאות, הוא תהליך נצבר, הצטברות של הרבה רגעים עכשוויים, של הרבה הווים. והעתיד לא הגיע, העתיד הוא השלכה אינטלקטואלית של השכל קדימה. אף אחד לא נמצא בהווה. לאן אתה ממהר? יש לך מקום מסוים להגיע אליו? האדם תמיד במירוץ נגד הזמן, הוא אף פעם לא נמצא בהווה, ברגע העכשוי. אנשים תמיד מחכים למחר, היום האהוב עליהם ביותר הוא "מחר". לא היום,  נדחה את זה למחר, הם חיים במחר. הבעיה היא שהיום האהוב עליהם ביותר הוא היום שמעולם לא מגיע, המחר אף פעם לא מגיע, משום שגם כשהוא מגיע הוא הופך להיום, ואנחנו לא אוהבים את היום אנחנו אוהבים רק את המחר, אז היום כבר לא רלוונטי, ברגע שהוא מגיע פג תוקפו. כאשר אדם חי את הרגע העכשווי הוא הופך להיות ער, רוטט, הוא נהנה מהדברים הקטנים ביותר. שום דבר לא יכול להיות רע ברגע הנוכחי, כל עוד הנשימה ממשיכה להיכנס לגוף, להפקיד עוד רגע של חיות ולצאת, אז שום דבר אינו רע. עשה ניסוי קטן: התמקד בנשימה, תהיה כל כך ממוקד עד שתרגיש הפסקה של מאית השנייה אחרי כל שאיפה וכל נשיפה, ואתה תראה שאין שום מצב אחר מלבד אושר, משום שאושר הוא מצב קיומי.

החיים הם חיפוש, חיפוש נואש, חיפוש חסר תקווה, חיפוש אחר משהוא בלתי ידוע. וקיים מצב נפשי מסוים, שבו כל מה שתקבל לא יספק אותך, משום שכל מה שאתה מקבל נהיה חסר משמעות ברגע שאתה מקבל אותו. ואז שוב אתה מתחיל בחיפושים. אבל חיפוש אחרי מה? מה אתה מחפש? אתה בעצמך לא יודע מה אתה מחפש. אתה לא יודע איך לשחק את המישחק הזה כי אתה אפילו לא יודע מה המישחק. החיפוש אינו מאפשר לך להיות כאן ועכשיו, משום שהחיפוש תמיד מוליך אותך למקום אחר. החיפוש הוא השלכה, החיפוש הוא תשוקה, מה שנחוץ נמצא במקום אחר, לא כאן במקום בו אתה נמצא. דבר אחד ידוע לכולם, שהם רוצים לחוות אושר, הם מאמינים שהחיפוש הזה, הדבר הזה שהם מחפשים יביא להם אושר. האם ראית פעם כלב מחפש? האם ראית ציפור מחפשת? האם אתה יכול לומר שפרח נמצא בחיפוש מתמיד? האם תינוק מחפש? לא. כי אין מה לחפש. הם חיים את הרגע, הם מאושרים.

אנשים רודפים אחרי כוח, אחרי עושר, במחשבה ששם נמצא האושר. השמות האלה, החוויות האלה כסף, כוח, יוקרה הם רק כדי להעניק סיפוק לשכל. הם קיימים רק כדי לעזור לך להרגיש שאתה מחפש משהו, המשהו הזה עדיין אינו מוגדר, תחושה מעורפלת. אך חשוב להבין שהחיפוש הזה הוא תהליך טבעי, משום שכל החושים שלנו אקסטרוברטיים: העיניים נפקחות כלפי חוץ, הידיים מתפשטות כלפי חוץ, הרגליים נעות החוצה, האוזניים מקשיבות לרעשים, כל מה שיש לך נע כלפי חוץ. אתה מתחיל לחפש היכן שאתה רואה, חש, נוגע. אורם של החושים נופל החוצה, והמחפש הוא בפנים. החלוקה הזו חייבת להיות מובנת. המחפש הוא בפנים מכיוון שהאור הוא בחוץ, המחפש מתחיל לנוע באופן שאפתני בניסיון למצוא בחוץ משהו שיספק אותו. מטבע הדברים זה לעולם לא יקרה, משום שאם לא תחפש את המחפש כל חיפושך הוא חסר טעם.

אושר היא חוויה דתית, היא חוויה רוחנית. משום שהיא נמצאת בהרמוניה עם הקיום, והקיום מתהווה ברגע, בכל רגע. אדם שמחפש אחר האושר לעולם לא ימצא אותו משום שהאושר כבר פה, הוא לא נמצא במקום כלשהו, אין לו מיקום גיאוגרפי, כך שאין צורך בחיפושים. היה נוכח, תהנה מהעכשיו כי אף אחד לא מבטיח לך את האחר כך. הדבר היחידי שמחזיק אותך בחיים הוא הנשימה, וברגע שזה יפסק הכל יפסק. לפעמים קצת קשה לאנשים לקבל את מה שאני אומר כי הם מותנים בצורה מסוימת, הם לא תמיד מבינים אותי. כן, אני אומר שכתבי הקודש שלכם מפריעים לחיפוש, אם אתה עדיין מחפש משהו בפסוקים, אולי בעולם הבא, אולי בגדה האחרת, אתה עדיין חילוני. צדיק פירושו מי שהגיע אל ההווה שלו, שאינו נמצא יותר בעבר ולא בעתיד, שאינו אלא נוכחות, פשוט כאן ועכשיו. אז מתרחשת הטרנספורמציה, כל סולם הערכים משתנה לפתע, ואתה מתחיל לנוע פנימה. כשישו אמר "כשתחזור להיות כמו ילד תיכנס למלכות שמים" הוא לא התכוון שילדים יכנסו למלכות שמים, לא. הוא התכוון שאם תחזור להסתכל על החיים כמו ילד, לחיות אותם במלואם, לחיות את העכשיו, אז הפכת להיות אדם מואר. הארה פירושה "האדם הער", אדם שער לעובדה שההוויה שלו מכריזה על עצמה בכל רגע.

שי זדה