כל האמת על אהבה

לאחר מסעותי בעולם חוויתי כל מה שרק היה אפשר לחוות, כל מה שהיה זמין. מהמרתפים של אמסטרדם לסמטאות של תאילנד ועד לג'ונגלים של אפריקה. סקס, אהבה, התנסויות רוחניות, ומערכות יחסים היו חלק מהתפריט היומי. אני רוצה לדבר הפעם על אהבה, מהי אהבה? יש לי תמיד את האופציה לקחת את הכתבות שלי לכיוון הומוריסטי, אבל מאחר ו 90% ממה שאנשים כותבים הוא בולשיט, אני מעדיף לקחת את הפוסט הזה לכיוון קצת יותר רציני, קצת יותר אינפורמטיבי. לא תמיד קל לאנשים להבין אותי, משום שלפעמים אני כותב מדורים מצחיקים ולא מצונזרים על מסעותי בעולם בשילוב של הרבה הומור, ולפעמים אני כותב דברים קצת יותר רציניים מהכיוון הרוחני. ככה שלא הרבה אנשים יודעים איך לאכול אותי. אם כן מהי אהבה?

ההבנה הראשונה שלי לגבי אהבה היא שאהבה היא אינה מערכת יחסים. חשוב להבין את זה כבסיס להמשך הקריאה. מערכת יחסים היא צורך נפשי, הנפש נמצאת תמיד בחיפוש מתמיד אחר מערכת יחסים משום שהנפש פחדנית מטבעה. אך ממה נוצר הפחד? פחד נוצר כתוצאה מהיעדר אהבה. אבל מהי אהבה? השיעור הראשון שיש להבין לגבי אהבה היא שאהבה היא תחושת השלמות המוחלטת, היא תחושה שאתה מחובר לקיום. מה זה אומר? זה אומר שאתה יכול ללכת ברחוב ולהרגיש אהבה אל מישהו זר שעובר מולך, אל פרח שנמצא לידך, או אפילו אל הומלס ששוכב בצידי הכביש. הייתי מתאר את המושג  אהבה כחמלה, חמלה ואהבה הם שני קטבים של אותה האנרגיה. כך שאהבה קשורה בהכל, היא לא קשורה באדם ספציפי, היא טהורה, היא לא מוכתמת, היא צלולה, היא ממלאת אותך, בצורה זו אתה נע ומתחבר לקיום עצמו. הבעיה שאנשים עברו אימונים, אימנו אותם בדרך שגוייה. קודם כל, כולם חיים תחת הרושם השגוי שכל אחד הוא כבר מאהב. רק מעצם העובדה שנולדתם אתם מניחים שאתם מאהבים. זה לא כל כך קל. כן יש את הפוטנציאל, אבל חייבים לאמן את הפוטנציאל, לתת לו משמעת. קיים זרע, אבל הוא צריך להיהפך לפרח. עליך להפוך את הזרע לפרח לפני שתוכל באמת לאהוב, עליך להיות קודם כל שלם עם עצמך לפני שתהיה לך את היכולת להיות שלם עם מישהו אחר. אתם יכולים להמשיך ולסחוב את הזרע שלכם, אבל אף דבורה לא תבוא. האם אי פעם ראיתם דבורים שבאות לזרעים? האם הן לא יודעות שזרעים יכולים להיהפך לפרחים? אבל הם באים כשהם הופכים לפרחים. היפכו להיות פרחים, אל תישארו זרעים, זה כל מה שאני אומר. רק כך אהבה זוגית תקבל משמעות אמיתית.

האימרה "אני מחפש את החצי השני שלי כדי שישלים אותי" שגויה מיסודה, היא אינה נכונה. אני אומר כי האדם כבר שלם, הוא אינו מרגיש שלם משום שהוא חצוי מבפנים, אך שני החצאים כבר קיימים בתוכו, עליו רק לחבר אותם. כל עובר שנמצא ברחם אימו מתחיל כנקבה, כולנו התחלנו כנקבות, ככרומוזום וואי. רק לאחר מספר שבועות אלה שהופכים לכרומוזום  "איקס" הופכים לזכרים. בניגוד לזוגות הכרומוזומים האחרים כרומוזומי המין עוברים שחלוף רק בנקבה. ההבדלים בין זכרים לנקבות נגרם על ידי ביטוי בזכרים של גנים המצויים בכרומוזום וואי. כך שכל אדם הוא תוצר של זרע וביצית, בכל אדם יש את שני החצאים בין אם הוא גבר או בחורה - השלם כבר נמצא בתוכו. אף אדם לא יכול להישאר מפוצל מבפנים משום שאהבה היא מפל של אנרגיה,  היא דינאמית, היא תמיד זורמת, היא לא סטאטית. אם אדם נשאר מפוצל מבפנים נוצר פחד, נוצרת ההרגשה של אי שייכות לקיום, זאת הסיבה שאנחנו תמיד בחיפוש מתמיד אחר בן זוג, משום שרק דרך חיבור שנוצר אל אדם אחר אנחנו מרגישים את תחושת החיבור אל הקיום עצמו, אם אתה מנותק מהקיום אז אדם אחר הופך להיות גשר, לינק מחבר . הפחד אינו אלא היעדר אהבה, אני תמיד אומר עשה דבר מתוך אהבה ושכח מהפחד, אם אתה מיטיב לאהוב הפחד אינו קיים. האם קרה לך אי פעם שאהבת מישהו אפילו לרגע, וחשת פחד? לא, משום שפחד לעולם לא יכול להתקיים באקלים של אהבה - כשיש אהבה אין פחד, כשאין אהבה הפחד מופיע. הפחד אינו מופיע בשום מערכת יחסים שבה שני אנשים אוהבים אהבה עמוקה, אפילו לרגע אחד בלבד.

זה הניסיון שלי: אם אתה חש שבתוך הוויתך מקנן פחד, אהוב יותר. וכאשר אני אומר אהבה, כוונתי לשני הרמות שלה - מהמין אל ההתעמקות. אם תאהב בכל ליבך במערכת יחסים מינית, ייעלם פחד רב מתוך הגוף. אורגזמה מינית ממוססת את כל הפחד. אורגזמה מינית עמוקה מעניקה לגוף תחושת ביתיות, בתוך הגוף מתחוללת בריאות עמוקה, הגוף חש שלם. הצד השני של אותה האנרגיה היא אהבה, אהוב אנשים ללא - תנאי. אבל הבעיה אצל אנשים היא שהם אוהבים רק כאשר מתקיימים התנאים שהם מציבים. הם אומרים "עליך להיות כך וכך ורק אז אוכל לאהוב אותך". שני אנשים נעים אחד לקראת השני ללא תנאי ראשוני, אבל ברגע שהם מסתדרים, ברגע שהם מתחילים לקחת אחד את השני כמובן מאליו, הם מתחילים לכפות תנאים, כאילו שהם סוגרים עסקה. כאשר אינך אוהב מעומק ליבך, אתה מתמקח. עכשיו האהבה הופכת להיות ככלי ענישה. נישואין הם התוצאה האולטימטיבית של המיקוח, הם תוצאה של משא ומתן. ואם מדובר בהסדר נישואין, הופך הדבר לעניין חברתי. נישואין לא קשורים לאהבה, נישואין הם צורך פורמלי, הם יותר עבור החברה מאשר עבורך. אם שני אנשים שלחוד לא מאושרים, הם יוצרים יותר אומללות זה לזו כשהם ביחד. זה מתמטי. היית אומלל, אשתך היתה אומללה ושניכם מקווים שאם תהיו ביחד תהפכו להיות מאושרים? זוהי אריתמטיקה כל כך פשוטה - כמו ששתיים ועוד שתיים זה ארבע. זה מאד פשוט. זוהי לא מתמטיקה גבוהה. זה פשוט, אפשר לספור זאת על שתי האצבעות. שניכם תהפכו להיות אומללים. דעתי היא: כאשר אתה מקים נישואין סביב האהבה, אתה יוצר ביטחון, אתה עושה משהו שלא יכול להיעשות. אי אפשר לעשות אהבה חוקית. ראוי לציין כי אינני נגד רעיון הנישואין, אם החלטתם להתחתן - תתחתנו, תספקו את החברה, אך זכרו שכאשר יש תנאים האהבה נעלמת, אהבה יכולה להתקיים רק במרחב ריק, באזור שאין בו תנאים, כי רק במרחב ריק יש מספיק מקום להכיל אותה.

פחד הוא ההיבט השלילי של אהבה, הוא הורס, הוא הרסני. אהבה היא אנרגיה יצירתית, בכל פעם שאתה יוצר משהו אתה עובר דרך אלוהים. אתה לוקח צבע או עט, ואתה מתחיל לצייר או לכתוב שיר,  אתה כל כך עמוק בתוך הציור או השיר, עד שבאיזשהו שלב אתה נעלם, האגו שלך נעלם, מתמוסס, עכשיו אתה מצייר ללא שליטה, התנועות שלך מופעלות דרך מישור גבוה יותר, יד האלוהים עוברת דרכך ומפעילה אותך, לכן כל יצירה היא חוויה רוחנית - יצירתיות היא רוחניות, יצירתיות היא אהבה, ואהבה היא האלוהות עצמה. אנשים ממשיכים לדבר על אהבה אבל זאת לא אהבה אמיתית, זאת אהבה שנובעת מהשכל לא מהלב, אנשים חושבים שלהתפלל באולם סגור זו חוויה רוחנית, לא, זוהי חוויה מלאכותית משום שהיא לא נובעת מהלב היא נובעת מהשכל. כאשר אתה פועל מהאינטלקט את מתרחק מהאהבה, האינטלקט הוא מחסום, אך כאשר הלב מתערב - כאשר הלב פוגש את האינטלקט נוצר כימיה, האינטלקט הופך לאינטליגנטי. תפילה אמיתית היא תחושה ספונטנית, לא מכנית, למשל, פרח חי יותר מכל דמות עשויה אבן או עץ. יש להבין כי הלב תמיד מוכן לקראת אהבה, הוא ספונטני הוא לא מחושב, הראש הוא איש עסקים, הראש תמיד עורך חישובים - הוא ערמומי. דרכו של הלב הוא אומץ, ופירושו של אומץ הוא לחיות ללא ביטחון, אומץ הוא הליכה בנתיבים מסוכנים, החיים מסוכנים, ורק פחדנים יכולים להימנע מסכנות.

אנשים אינם מקשיבים ללב, הם לוגיים מידי, הם מוסחים ע"י הדעת, ע"י השכל. זוגיות היא דבר מדהים כאשר אתה מבין את מהות האהבה, אך כדי להבין את מהות האהבה עליך להתנתק מהשכל. באמצעות הלב הופך האינטלקט להיות אינטליגנטי, זה שינוי התמרה מוחלטת של אנרגיה. כאשר אתה מקשיב ללב, כאשר הלב מתערב, אז האדם אינו נעשה אינטלקטואלי הוא פשוט הופך להיות נבון. הבעיה האמיתית היא שפשוט אינך מקשיב ללב, אתה ממשיך ללכת לאיבוד באינטלקט, "אני אוהבת אותו אבל הוא לא התקשר אלי, אז גם אני לא יתקשר אליו" זאת צורת מחשבה לוגית, לא טבעית, זה חישוב של השכל - לא חיבור של הלב. אתה ממשיך לחשוב על משהו אחר, ועוד משהו ועוד משהו ואתה ממשיך להתעלם מהלב. בצורה הזאת החיים מתבזבזים, ואתה ממשיך לכעוס עליהם. אל תכעס על החיים, אלה לא החיים שמתסכלים אותך, מה שמתסכל הוא זה שאינך מקשיב להם, שאינך מקשיב ללב. ולזה אני קורא קריטריון, אמת מידה. אם תראה אדם המתנגד לחיים, מריר, דע היטב שהוא עדיין לא הבין, אחרת הוא ישתחווה בפני החיים משום שהם עוררו אותו מתוך חלומותיו. ובכן, אפשר לעבוד את אלוהים. הישאר באיזון, וזו תהיה עבודת אלוהים. שמור על איזון ואלוהים יפתח אליך, ואתה תפתח לאלוהים. החיים אינם טכנולוגיה, אפילו לא מדע. החיים הם אמנות, או מוטב אפילו לקרוא להם תחושת הלב, אתה חייב לחוש אותם, זה כמו לשמור על שיווי משקל כשהולכים על חבל דק.

אהוב יותר, כל אדם נולד עם זרע האהבה, תן לה לפרוח. כאשר המין יפה - נעלם הפחד של הגוף. הגוף כבר אינו נוירוטי. בדרך כלל גופם של אנשים משוגע, הוא חולה, האדם תמיד רוצה גוף יפה יותר, כך הגוף נותר ללא הגשמה, ללא תחושת בית, ללא שייכות. כך שבמין יפה נעלם הפחד של הגוף. וכאשר האהבה מופיעה - נעלם הפחד מהנפש. דרך מין ואהבה אתה הופך לשלם, אתה מתחיל לחוות מערכת יחסים עמוקה עם השלם. אז איך אני מסכם אהבה? אני אומר: אהבה היא מצב תודעתי, אתה לא אוהב מישהו, אתה האהבה עצמה. אהבה אינה מערכת יחסים, היא מצב הוויה, אין לה כל קשר למישהו אחר, אינך נמצא באהבה - אתה האהבה. וכמובן כאשר אתה הוא האהבה אתה מתאהב - אך זה פועל יוצא, זה תוצר לוואי, זה אינו המקור. המקור הוא שאתה האהבה.

שי זדה