פורים בדרך: איך תדעו מי מסתתר מאחורי התחפושת?
חג פורים זה החג האהוב עליי מכל החגים ממספר סיבות:
זה אחד החגים הבודדים שלא צריך להגיע לארוחה משפחתית (אפילו ביום כיפור, גם שלא כולם צמים יש ארוחה מפסקת חגיגית). זהו חג שמח, כולם משתטים ויוצאים למסיבות, אבל הכי הכי כיף זה התחפושות!
זו הזדמנות חד שנתית להפוך למישהו אחר מגניב ומיוחד או אפילו למשהו אחר. כן, גם לתות שדה יש אופי. אני זוכרת את ההתרגשות לפני כל חג כשהייתי ילדה והדילמה הגדולה "למה אני אתחפש השנה?" תמיד רציתי תחפושת כזאת מיוחדת שאין לאף אחד ושאמא תתפור כי לא רציתי להיות כמו כולם. ואמא אכן תפרה והרגשתי כל כך מיוחדת ומאושרת עד שהגעתי לבית הספר וגיליתי שכנראה יש עוד בנות שבמקרה רצו את אותה התחפושת, וגם להם אמא תפרה, עדיין שלי הייתה הכי יפה.
כשהגעתי לגיל ההתבגרות (ת'כלס אנחנו ממש לא מתבגרים בגיל הזה...), התחפושות קיבלו קצת כיוון דרמטי יותר נערת רוק או פנקיסיטית מרירה, קצת יותר קודר, פחות מתאים לחג פורים. למזלי,השלב הזה עבר אבל לאחר מכן היו לי כמה שנים ללא תחפושות כי חשבתי שזה טפשי וילדותי כי עכשיו אני כבר בוגרת ואפילו קצינה בצה"ל.
כשהשתחררתי והתחלתי ללמוד, האהבה לחג חזרה וב-ג-ד-ו-ל!!! המסיבות היו מסיבות והתחפושות תחפושות. כל שנה השקעתי בטירוף! התחלתי לחשוב על הקונספט שלושה חודשים מראש, חודש וחצי לפני, התחלתי לחפש בדים, אביזרים, מסכות, פאות הכל כדי ליצור את התחפושת המושלמת.
שבועיים לפני, התחפושת הייתה כבר מוכנה! ואז הגיע היום הגדול של מסיבת התחפושות הענקית של המכללה, התרגשתי כמו ילדה קטנה שהולכת ללונה פארק בפעם הראשונה, כשהגיעה השעה לבשתי את התחפושת ויצאתי למסיבה, זה היה פשוט מדהים תחפושות משגעות מכל עבר דברים שאפילו לא חשבתי עליהם התחרות הייתה קשה. בכל זאת, למדתי בבית ספר לאופנה...
היום שכבר עברתי את גיל ה-30 ואני אמא, פורים מקבל אצלי משמעות אחרת אני עכשיו בתפקיד האמא שצריכה לעזור לילדתה למצוא את התחפושת המושלמת. זה כיף גדול אך זו גם אחריות גדולה אני הרי לא רוצה שהקטנה שלי תהיה עצובה.
אז החלטתי שהשנה שאני אעצב לה תחפושת פשוטה אך מיוחדת, שתתאים רק לה גם אם כל הבנות יגיעו לגן באותה תחפושת, שלה תהיה הכי מיוחדת, הכי שלה! רק תחזיקו אצבעות חזק שלא ירד גשם השנה...





React to WordPress