אני רוצה להתייחס לטענות על השתקת מקרים של הטרדה מינית באוניברסיטה. כל מה שמגיע אליי כתלונה בתחום הזה זוכה לטיפול הכי נקי ואובייקטיבי ללא שום נסיון לטאטא, להפך.

 

אנחנו מאוד מקפידים לטפל בכל קרה מהירות ובהגינות, ושני המקרים האחרונים של פופסור אייל בן ארי וד"ר גדעון ארן הם בעצם דוגמה לכך שלא היה נסיון לחפות.

 

למען האמת, לא ברור לי איך צץ הסיפור של אורטל בן דיין וד"ר ארן שוב, נדמה לי שמישהו שמעוניין להסיר את הפוקוס מהסיפור הטרי של פרופסור אייל בן ארי מצא לנכון להעלות את העניין ההוא, שנגמר בגישור. היה חיסיון ואני לא יודעת איך הכל הגיע לעיתונות, אבל אני יכולה לומר שכאשר אורטל התיישבה אצלי בפעם הראשונה, היא אמרה "אני לא באה להתלונן על הטרדה מינית כי היחסים היו בהסכמה".

 

חשוב לזכור שהיחסים היו פתוחים וגלויים, בהסכמה - כלומר הטרדה מינית זו לא הייתה. היועצת המשפטית קבעה שאין תשתית להטרדה מינית, אולם יש כאן התנהגות שאינה הולמת. העברתי את הטיפול בעניין לוועדת משמעת, ולאחר 3 שנים בוועדות, שכללו תהליכים של בית דין משמעתי שפרסם גזר דין ולאחר מכן ערעור, לבסוף החליטו ללכת למגשר חיצוני. נחתם הסכם על דעת שני הצדדים ועורכי דינם, ובן דיין קיבלה פיצוי.

 

אבל כאמור, הסיפור החם הוא בן ארי, והטענות נגד קולת העונש שלו. ראשית, לגבי הביקורת על כך שהוא לא הואשם בהטרדה מינית – זה מכיוון שהחוק נגד הטרדה חוקק לאחר ביצוע המעשים.

 

שנית, חשוב להבין שיש חשיבות בעצם העובדה שהצלחנו לגרום לסטודנטיות להעיד לאחר הרבה שנים שדיברו במסדרונות האוניברסיטה על המקרה של בן ארי אבל אף אחת לא רצתה להיחשף בבית הדין.

 

שלישית – לגבי קולת העונש. כששולחים פרופסור הביתה לשנתיים בלי יכולת לעבוד ולהשתכר, זה לא עונש קל. זה ישליך גם על עתידו המקצועי, על האפשרות שלו ללמד במקומות אחרים. הוא ישלם מחיר ואני מקווה שהוא לא יחזור ללמד, אבל לא צריך להסתפק בעונש הזה והייתי שמחה אם האמירה הייתה חזקה יותר. אני מקווה שהאוניברסיטה תערער על גזר הדין, והעובדה שהאוניברסיטה החזירה את זה לפרקליטות מעידה שהיא מתייחסת לעניין במלוא הרצינות.

 

לסיכום, הגיע הזמן לשים לזה סוף כדי שמרצים יבינו שהאוניברסיטה לא תקבל כזאת התנהגות, אני מקווה שסטודנטיות שחלילה ייחשפו למקרים כאלה לא יחכו 10-15 שנים אלא יתלוננו מייד.

תגיות