להיות אמא זה קונפליקט
שלום לכל האימהות ! לקח לאימהות שמשתתפות בפרוייקט אמאמה שלנו כמה ימים להגיע למחשב ולכתוב ? זה דורש מרחב פנוי בנפש שלרוב כולה תפוסה על-ידי הילדים - אבל אני שמחה לבשר שהסיפורים התחילו לזרום. יש כמה דברים פשוט מקסימים שאני אביא למעבדה בבית-צבי לעיבוד בימתי - כמו למשל הטקסט של דנה כץ מקדימה על 'יום בחיי אמא', בו היא מתארת בכנות כואבת את רצף הפעולות הלכאורה טכניות אך טעונות בקונפליקטים אמהיים, רגשות אשמה וציפיות לא ממומשות הן מעצמנו כאמהות והן מהילדים שאנחנו אוהבות ללא סייג אך בכל זאת:
הערתי אותך, משתדלת לא להאיץ, לדרבן, לא להציק, אבל לעמוד באיזושהי מסגרת זמן נורמלית. להיות עדינה אבל נחושה. ממש כמו בהתנתקות. הלבשתי בבגדים שהכנתי כבר אתמול בלילה (כדי לחסוך זמן) עשיתי קוקיות עם שתי סיכות ורודות, כי הרי אף צבע אחר כבר לא בא בחשבון.
לא איבדתי את קור הרוח כשסיכה אחת נפלה מתחת למיטה ואת ישבת, בוכה כאילו סוף העולם "אני רוצה את הוורודה, אני רוצה את הוורודה!!" זחלתי. מצאתי את הוורודה בין תלתלי האבק, שהעירו שוב את רגשי האשם על כמה שהבית מלוכלך. מחר, מחר אני מנקה פה כמו שצריך. לקחתי אותך על הידיים למטבח, למרות שהחלטתי שאין יותר ידיים ככה סתם, אבל - הזמן! אלוהים הזמן! זה כאילו שבבוקר הוא זורם הרבה יותר מהר, קופץ במרווחים של רבע שעה כל שתי דקות.... אז לקחתי על הידיים.
כי להתעקש לוקח זמן. ואכלנו יחד קורנפלקס. בין ביס לביס שלקחת מהצלחת שלך, לקחת גם ביס מהצלחת שלי. אני שתיתי את החלב שנשאר. כי אין זמן, אין לי זמן למלא עוד צלחת ולאכול אותה בנחת. ושוב על הידיים אל האוטו. מחר, מחר אני מתחילה להתעקש איתך על זה כמו שצריך. והנה את בגן, רצה אל הילדים ואל הגננת, נשיקה ואני בחזרה בשלי. כביסות, ובישולים, נקיונות, טלפונים, קופת חולים ובית מרקחת, קצת מוסך וקצת קניות (כי שוב אין שום דבר בבית), ומה?? איך נהיה כבר 14:00? אין לי זמן, אין לי זמן, צריך לאסוף אותך מהגן. ובדרך הביתה, אני מלאת רגשות אשם - אכלת כמו שצריך? היה לך כיף? הילדים האחרים משחקים איתך? העליבו אותך? מי?! ובבית קצת משחקים והופ למיטה, לישון קצת, אחרת שתינו נתמוטט.
מה? כבר התעוררת? עוד לא הספקתי לשים את הראש. עשיתי קצת כלים, וקיפלתי קצת כביסה, ובדיוק התכוונתי לשכב פה קצת, על הספה... טוב, אם קמת אז בטח שחיבוק וקצת על הידיים. ויאללה, לגן שעשועים, וניקח גם חטיפים, ומים, ואת המוצץ, רוצה כדור? גירים? הערב ירד וחזרנו הביתה, היה לי קצת קשה להחזיק אותך על הידיים כי הכדור כל הזמן נפל, והמים טפטפו לי במורד הירך, אבל הצלחתי. את הגירים שכחנו שם. וארוחת ערב, ביצה קשה, רק את הלבן כי הצהוב מגעיל, ולהוציא את החרצנים של הזיתים, ולא לשים את הקוטג' על המיץ של העגבניה. טעים לך? אם תרצי יש עוד. ויאללה, לאמבטיה. ברחת ממני בכל הבית בצווחות "לא במבטיה לא במבטיה, אני בורחת ממך, אמא!". בסוף תפשתי אותך, ועל הידיים לבמבטיה. אה, לאמבטיה. ואחרי הרבה השפרצות והרבה שיכנועים הסכמת לצאת מהאמבטיה, ואני בדרך כבר השתמשתי בכל כלי הנשק - איומים, תחנונים והבטחות וזה נגמר בסוף בחוזה חד צדדי הוגן למדי - אני אספר לך סיפור, ואשים לך מוסיקה, ואעשה נעים בגב ואשיר לך שיר. בעצם שניים. ואז, אחרי הכל, סגרתי את האור הגדול, הדלקתי את מנורת הלילה ואמרתי " לילה טוב! תני לי חיבוק ונשיקה". ואת הסתכלת לי בעיניים, מצצת את המוצץ ומשכת בכתף. לא רוצה. ואני רק הרגשתי מין פוףףףףףףףףףףףףףףף כזה.
שיר אחד שנגע לי ללב במיוחד מתאר את הפחדים הכמוסים של כל אמא, שכתבה עליזה גבאי-קרשבסקי מהרצליה. לכל אמא יש סרטים בראש ולעיתים קשה להבדיל בין אינטואיציה אימהית לפחד:
אמאל'ה איזה פחד
והחלום ההוא בלילה
והגננת שאומרים שהיא מענישה בחומרה
ורופאת הילדים שמחזיקה בידו ולא מרפה
אמאל'ה איזה פחד
והמורה שבשבילה הוא אחד משלושים וחמישה
והמנהלת שמביטה בו בעיניים מזרות אימה
אמאל'ה איזה פחד
והציור המוזר שהוא צייר לאחרונה
ואת מתהפכת
ברחמך
אמא אמא יקרה
אמאל'ה איזה פחד
את ואלוהים חברים טובים
אתם מדברים כל יום
על בסיס קבוע אלוהים אוהב אמהות
אבל הוא לא
משחרר אינפורמציה
מה קורה
מה יקרה
מה קרה אתמול בכיתה
מה היה בהפסקה
איפה היתה המורה
למה הילד בוכה בלי הפסקה
ואת עומדת ומביטה בו
ובטנך בוכיה
ובבתי הספר הלוחות
עמוסים בקשקושים
על דמוקרטיה
ואהבת את רעך כמוך
וכבוד לזולת וזכויות הילד
ורק הקירות הריקים
מספרים את הסיפור האמיתי
וול קם טו דה קלאב
אמא יקרה
את היחידה
שעומדת כחומה בצורה
ובטנך הומיה
אמאל'ה איזה פחד
היו עוד סיפורים יפים וכתובים היטב, שנהניתי מאד לקרוא ? אם כי הם פרוזאיים מדי לבמה. בחלק מן המקרים, הסיפורים תיארו יותר מדי 'טרום אמהות'. סיפוריהן של עליזה ודנה משאילים את עצמם לבמה בקלות בזכות הדרמה והקונפליקטים הברורים מאד. למי שעדיין רוצה לנסות את ידה בכתיבה אשמח לקבל הצעות נוספות, אם יש אמהות לילדים יותר גדולים אשמח לשמוע מכן.
ואם יש אמהות שחוו ניתוק מבת/ן בגלל חזרה בתשובה/בשאלה, אני אודה מאד על השיתוף. אני גם מחפשת גבר שמתפקד כאמא. הכוונה היא לא ל'אבא המחובר לצד האימהי שבו' אלא לגבר שמוצא את עצמו מכורח אי אילו נסיבות, ממש בתפקיד של פול-טיים אמא. יש תפקיד כזה בהצגה וכיוון שאני אשה אני בטוחה שתיעוד מיד-ראשונה יפתח צוהר רציני.
ההצגה עולה ב1 באפריל (זה לא צחוק!) ולכן אני אסגור את שלב גיבוש החומרים עד אחרי פורים כדי שנספיק לעבד הכל ואספיק גם לביים את השחקניות והשחקן.
המייל למשלוח סיפורים : imama@beit-zvi.com
אז ... מצפה לסיפורים שלכם
באהבה גדולה
הדר





React to WordPress