זה לא ממש חדש שיותר ויותר הורים מגדלים בישראל ובעולם תינוקות בלי להשתמש בחיתולים. מתברר כי מדובר בטרנד סוחף. וגם מקרה זה כמו כל מגמה בעולם התינוקות גורר אחריו תעשיה שלמה המגלגלת כסף, הרבה כסף. ספרים, אתרי אינטרנט המציעים קורסים, חנויות מקוונות שמציאות למכירה מכנסיים מיוחדים, משטחים מגיני מזרון, הדרכות, יועצות ועוד.

 

השאלה המתבקשת היא למה לגדל כך תינוק? והסיבות הם שונות ומגוונות, משיקולים אקולוגיים, חינוכיים ועד שיקוליים כספיים. ההוצאה על חיתולים חד פעמיים ובהרבה מקרים גם רב פעמיים היא גדולה ומכבידה על התקציב המשפחתי.

 

משפחה ממוצעת בישראל מוציאה על חיתולים חד פעמיים כ- 250 שקלים בחודש. רוב הילדים בישראל נגמלים מחיתולים בסביבות גיל שנתיים וחצי. כך שמדובר ביותר מ 8,000 שקלים לשלושת השנים הראשונות לחיי התינוק, וזה כמובן מתווסף למזון, אביזרים שונים, גן או מטפלת וכו'. לגדל תינוק בלי חיתולים גם מונע את שלב הגמילה.

 

כאשר מדובר בחיתולים רב פעמיים ההוצאה הכספית אומנם קטנה יותר, רק כמה אלפי שקלים אבל בנוסף לקניית החיתולים יש את הוצאות החשמל והמים שהופכים את החוויה לפחות רווחית, כלכלית.

 

הרבה מאוד כבר דובר על הפן האקולוגי, לחיתול חד פעמי לוקח כ- 500 שנה להתכלות תוך כדי שמירה על נפחו המקורי. תינוק אחד מחותל בחיתול חד פעמי יוצר טון אשפה שתזהם את האדמה והמים ותצרוך משאבים אדירים מהסביבה.

"לא מרגיש נכון לשים חיתול לילד"

במקרה של אחיעד שניר, אחות, מדריכת הנקה ויועצת להורים הסיבה הייתה תקשורת. כאשר נולדה בתה הרביעית, לפני יותר מתשע שנים המשפחה חיה בסיאטל שבארצות הברית. "תמיד הרגשתי שזה פשוט לא נכון לשים על תינוק חיתול. אני מאמינה שתינוקות נולדים עם מה שהם צריכים. הם צריכים אמא ואבא. וגם להם (להורים) יש עליהם את מה שהם צריכים להעניק לתינוק, מזון, חום, אהבה, תשומת לב, סבלנות.

 

החיתול מבחינתי הוא כמו מוצץ, כמו בקבוק – מיותר. בזמנו חפשתי באינטרנט הדרכה, מה עושים? איך? אבל לא מצאתי כלום. היום הרשת גדושה במידע, אבל לפני כעשור לא היה כלום, אז החלטתי לעשות מעיין ניסוי. הייתה לי מחברת ובה כתבתי כל יום מה עשיתי מה הצליח פחות, מה יותר ובכל ערב דיברתי עם הבית. עם אחותי ואימי שהיו חלק. תמכו, ייעצו. זה היה מאוד חשוב".

איך מבינים מה התינוק רוצה?

"זה מה שהדהים אותי", אומרת שניר, "הכל עניין של תקשורת. הצלחנו במהירות להבין אחת את השנייה. הרי תינוקות באינסטינקט הבסיסי שלהם לא רוצים לעשות פיפי על עצמם, הם מסמנים לנו, אנחנו רק צריכים להבין את הסימון".

 

היא מספרת: "ההתחלה לא היתה קלה, היא נולדה בשיא החורף בסיאטל, בבית עם שטיחים מקיר לקיר. אבל למען האמת שלא המצאתי שום דבר, היא מצטנעת, אני זוכרת כנערה בקיבוץ, עבדתי בבית התינוקות וכל שעה היינו מושבים את התינוקות על סירים כי לא רצינו לנקות את חיתולי הבד. רצינו שהם ייגמלו מהר. אני ממש זוכרת שורה ארוכה של תינוקות על סירים.  בסיאטל זו לא הייתה כמובן אותה סיבה, אבל תמיד ידעתי שבעולם עושים את זה".

 

בזמן שאחיעד בארצות הברית גם אחותה אליאור מחליטה להעז ולנסות, בנה הראשון נולד ובגיל 8 חודשים היא מורידה לו את החיתול וככה כשהן מדברות כל ערב בטלפון מעניקות זו לזו תמיכה טראנס אטלנטית והכוונה הן מוצאות את הדרך.

 

 

"סבלנות זאת מילת המפתח. הילדים האחרים הופכים לשותפים", אומרת אחיעד, "הם לומדים להקשיב ולהבין. הבן שלי שהיום בן 14 לא יפספס אף פעם. הוא לוקח את אחותו הקטנה (בת שנתיים) לכיור, לסיר ותמיד מצליח. וזה חלק מהעניין, מדובר בתקשורת, גם תקשורת משפחתית".

"הם צועקים, פיפי, מוסיפה אליאור בצחוק, ולומדים לקפוץ מעל השלוליות".

 

ויש פספוסים?

"ברור", הן עונות יחד.  

וזה לא מאכזב?

"אני לא מודדת את זה ככה", אומרת אחיעד, "מבחינתי אין דבר כזה אכזבה, יש פספוס וזה חלק מהעניין. ההצלחה מבחינתי היא תקשורת. איפה שיש לי תקשורת טובה, בונה, מעצבת, מקרבת, איכותית ואוהבת עם כל אחד מילדיי מבחינתי זאת הצלחה. אני לא מודדת כמותיות אלא איכותיות".

 

"יש נקודות שבירה", מודה אליאור, "כמו בכל תהליך, לומדים ולוקחים את הטוב ואיתו ממשיכים הלאה. יש לי ארבעה ילדים, הקטנה שלי בת 8 חודשים, לפני שהיא נולדה אמרתי שאני מוותרת לעצמי הפעם, אבל כשהיא נולדה לא יכולתי לשים עליה חיתול. והאמת שהם קטנים זה הרבה יותר פשוט. זאת שגרה, אני מניקה ובמקום להחליף הולכים לכיור".

 

"כשאת כבר רגישה לסימונים שלהם, מגלה אחיעד, את כבר לא יכולה לחזור אחורה. אני עובדת כאחות בתינוקיה ואני שומעת את התינוקות מסמנים ואף אחד לא מבין, זה לא פשוט.."

 

מה זאת אומרת, את יכולה להבין מתי תינוק אחר צריך פיפי...

"לגמרי, זה כמובן יותר פשוט שמדובר בתינוק האישי שלך, אבל שאת מכירה את ה"שפה" היא אוניברסלית".

אז אין בכלל חיתולים?

"לא צריך להגזים. לפעמים אנחנו משתמשות בחיתולים אקולוגיים, מתירס. למשל שהקטנה שלי הייתה חולה לפני כחודש, השתמשנו בחיתולים.

כשאנחנו משאירות את התינוקות עם משהו אחר ויודעות שזה יהיה קשה עבורו, אנחנו מחתלות".

 

וזה לא מבלבל אותם?

"לא מבלבל, זה לא כמו שבגמילה מחיתולים כששמים חיתול זה יכול לבלבל, זאת תקשורת , הם ממשיכים לסמן, ויש פספוסים. אבל שוב, זה חלק מהעניין."".

 

איך הסביבה מגיבה? יש הערות?

אליאור:  "כשאנחנו בחוץ אני משתדלת לעשות את זה בצינעה, בצד אבל תמיד יש הערות. אבל יש גם אנשים, במיוחד מחבר העמים, שרואים אותי ואומרים לי שגם הם גדלו ככה".

טיפים להורים שרוצים להעיז:

1: לא לפחד לנסות. ההתנסות היא הלמידה.

2: כל התינוקות יכולים, לא כל ההורים.

3: אין צורך לקנות כלום. רק סבלנות, ואת זה לא קונים בשום אתר אינטרנט.

4: חייבים תמיכה. בן זוג, משפחה, חברה טובה, מישהו שכבר עשה את זה.

5: חשוב להבין שיש דמיון רב להנקה. שמדובר בתהליך טבעי ואין צורך לעשות עניין גדול.