בשעה מוקדמת בבוקר, בדרכה לעוד יום עבודה עמוס, קיבלה ליזה טלפון מאמה בת ה-78. אחרי רגע של מחשבה היא מבינה שהמצב מחייב פניה לחדר מיון, כי השארתה בבית של האם עלולה להיות מסוכנת. למרות שאמה מסתייגת היא משתפת פעולה ומסכימה לפנייה לבית החולים.

 

 

עוד ב-Onlife

 

לאחר שעות ארוכות ומתישות בחדר המיון, הרופא ממליץ לליזה על אשפוז. ליזה מרגישה הקלה, אמה תישאר תחת טיפול והשגחה רפואית. אולם תגובתה של האם מפתיעה ומביכה אותה כאחת: "אני באשפוז לא נשארת בשום פנים ואופן, אני חוזרת  הביתה!".

 

 

מקרה זה משקף את המפגש העדין והמורכב שבין דאגת בנים להוריהם המבוגרים, לבין רצון ההורים לשמור על עצמאותם. מפגש שעלול לגרום לתגובות בלתי צפויות ולהוביל לקונפליקט. אבל מה גורם לתגובות אלה?

אובדן "משמעות האני" של ההורה המבוגר

אמה של ליזה, לא די שחשה כי גופה בוגד בה, עמדה לפתע במצב בו אין מתחשבים ברצונה והיא מרגישה שאין לה שליטה בנעשה. מאחר שבתחילה נסחפה בשטף הרצון הטוב של בתה לא נותר לה, בסופו של דבר, אלא להודיע כי אינה מסכימה להישאר באשפוז ובכך "לשבור את הכלים".

 

התגברות התלות בילדים מעמידה את ההורה המבוגר בפני שני קשיים מרכזיים:

  •    קבלת מצבי תלות. עליו ללמוד להתמודד עם מצב חדש בו הוא תלוי בילדיו ובזולתו. אדם שלא מכבר היה עצמאי, מתפקד ומשמעותי זקוק עתה למלווה ומקשר עם העולם. מבוגרים רבים מדווחים על קושי רב בקבלת שינוי זה במעמדם.

 

  •     פריצת המרחב האישי. מצבים והתנהגויות שבעבר היו נחלתו הפרטית ואישית של ההורה נחשפים והטריטוריה האישית שלו הופכת להיות פרוצה וחשופה לעיני ילדיו. לחלק מהמבוגרים חשיפה זו בפני ילדיהם, קשה יותר מחשיפה דומה לאדם זר.

 

האדם, להבדיל מיצורים חיים אחרים, מודע לתהליך התהוותו ומייחס חשיבות רבה למשמעותו בעולם, עבור עצמו ועבור האחר. השמירה על "משמעות האני" תופסת מקום חשוב בכל גיל, אך מקבלת משנה תוקף בגיל המבוגר.

 

שלב זה של החיים מתאפיין בחשבון נפש של כל פרט עם עצמו לגבי הישגיו וכישלונותיו במהלך החיים, כמו כן מתאפיין באובדנים שונים כגון: ירידה בתפקוד הגופני, הצטמצמות המסגרת החברתית – התעסוקתית, ירידה בתפקוד הקוגניטיבי והעלייה בתלות בילדים.

 

מאפיינים מרכזיים אלו משפיעים על תפיסת הדימוי העצמי של האדם המבוגר ועל תפיסת עולמו לגבי משמעותו בעולם (מי אני? האם אני עדיין שווה? האם אני עדיין נחוץ? ועוד). מכאן ש"משמעות האני" בגיל זה, היא בעלת משקל רב, ועלולה להשפיע על התנהגותו ותגובותיו של האדם המבוגר דווקא ברגעים בלתי צפויים של המשבר, ולכן חשוב לתת עליה את הדעת.

מה קורה לילדים?

הבת חשה שהיא חייבת לנהל את האירוע, ובמידה רבה של צדק, פעלה בדרך שנראתה לה הנכונה ביותר. מול עיניה עמדה רק חובתה המיידית לטפל באם ובכך נשמט מזיכרונה הצורך לשתף אותה בתהליך ובקבלת ההחלטה.

 

יחסם של הבנים/ות המטפלים להוריהם מושפע מהאופן בו הם מתמודדים עם האתגרים המורכבים שמעמיד מצב חדש זה:

 

  •  דור הסנדוויץ': על פי רוב, הצורך לטפל בהורה המבוגר פוגש את ילדיו בשלב אמצע החיים בו הם עסוקים בגידול ילדיהם המתבגרים, בזוגיות, בקריירה ועוד. הטיפול בהורה המבוגר מצריך להתארגן מחדש בהתאם.

 

  • חילופי תפקידים: הבנים שעד כה ראו בהוריהם סוג של "משענת" נדרשים להסתגל למצב חדש בו הם מהווים משענת להוריהם. זהו שלב קשה לילדים ולהורים כאחד ובעל מטען רגשי רב.

 

  • אפקט המראה: הירידה במצבו של ההורה מהווה מראה ותזכורת לילדים שבבוא היום גם הם עלולים להגיע למצב דומה. הבנה זו יכולה להוות מקור מתח נוסף.

דרכי התמודדות עם הסיטואציה החדשה

אם נזכור שאין "טובים ורעים" בסיפור הזה, אלא מפגש רגשי טעון שדורש הכרה של המצב המיוחד נוכל להגיע אליו מוכנים יותר באמצעות:

 

יצירת "חוזה" מוקדם עם ההורה המבוגר המפרט ציפיות וקווים אדומים של שני הצדדים: ההורים המבוגרים והבנים המטפלים. היכרות מוקדמת עם הנושא תצמצם במידה משמעותית את פוטנציאל החיכוך.

 

שיתוף וגיוס ההורה המבוגר. במצבי לחץ, קיימת נטייה לפעול מבלי לשתף את המבוגר, מצב זה הינו פוטנציאל למשבר וחשוב לנסות ולהימנע ממנו. שיתוף והתייעצות עם המבוגר במתרחש איתו, תוך ברור האם הפתרון המוצע מתאים לו או להבדיל להסביר לו מדוע הפתרון בלתי נמנע, יאפשר לשני הצדדים להגיע לידי החלטה מוסכמת.

 

זיהוי וגישור על הבדלי תפיסה בין דורית. חשוב לתת את הדעת, להבין הבדלים אלה ולהתייחס אליהם במצבים של קבלת החלטות משותפות.

 

שמירה על תחושת המשמעות והערך העצמי של ההורה המבוגר. אדם מגיע לבגרותו לאחר שעבר חיים שלמים בהם מילא תפקידים שונים – בן, בן זוג, הורה, איש מקצוע, יועץ, חבר ועוד. בכל אלה הוא היה משמעותי ומשפיע. בערוב ימיו חשוב מאוד להמשיך ולשמור על תחושת המשמעות והערך העצמי גם כאשר הוא נזקק לעזרה וסיוע.

תגיות