לצרוך גבירותיי ורבותיי,  לצרוך עוד ועוד.  הנה החג מתקרב, צריך להתחיל להעמיס את העגלות, אז תנו לנו עוד ועוד פרסומות -  במגזינים, בטלוויזיה וברדיו, הופעות של סלבריטאים שיגרמו לנו לאי נוחות. כך נרצה משהו חדש, לא נרגיש שונים, נרגיש שייכים, נרגיש יקרים, יפים, בריאים, מאושרים.

 

עוד ב- Onlife

כן גבירתי, את צריכה עוד פלזמה. דחפי אותה בשירותים וכך לא תפספסי אף פעם שום פרסומת. למי אכפת אם אנחנו מכלים את כל המשאבים בעולם, אז מה אם אנחנו הורסים במו ידינו את הכדור שלנו, הבית שלנו. הלו אדון, לקנות עוד ועוד, יש לנו כלכלה להניע. כן כן, לא להישבר, הבנקים צריכים לאכול.

 

סטודנטים יקרים "זולים”, קחו הלוואה ולכו למדו. עליכם מוטלת המשימה להמציא את הדבר הבא שיכניס מיליארדים לטייקונים והבנקים. אז מה אם תרוויחו משכורת רעב ותתקלו בקשיים לשלם 6000 ש"ח. עד שתצליחו, תחיו בקופסת שימורים, תאכלו לחם וחמאה, והכי חשוב תשתו מים. מים זה הכי טוב, הכי בריא. רק משהו קטן אחד, הצנרות בבניין ישנות וחלודות, כדאי שתשתדלו לקנות מים בבקבוק. ועוד משהו, העלינו את מחיר המים, אגב, זה רק בשביל שתקבלו שירות יותר טוב יותר.
 

לרכוש, רבותיי, לקנות עוד ועוד. אוטו חדש, רק 36 תשלומים, קטן עלינו. התשלומים הם באדיבות הבנק - פשוט ניגש לחברת אשראי ונקבל כרטיס מולטי חדש. מחירי השכירות עולים - שטויות, לא צריך להיבהל. מחיר החשמל עלה - זה בסדר. הדלק עלה - לא נורא, הבנק ייתן לנו עוד אשראי ברחמיו הרבים. אחרי הכל הבנק אוהב אותנו, אכפת לו מאתנו והוא לא ייתן לנו לרעוב ללחם.

 

בואו נתרום עוד ועוד להנעת הכלכלה. עוד ועוד כסף עוד ועוד חובות, בואו ביחד וניתן לאוברדארפט בבנק להאכיל ולהזין אותנו ואת כלכלתה של ארצנו היקרה. אל תשכחו, עוד חובות שווה עוד כסף.

היזהרו מהקרוקודיל עם הדיל

בנימה קצת פחות צינית:  צרכנות נבונה זאת לא סתם אמירה.  כשאנו פונים אל ציבור הצרכנים ומבקשים להימנע מרכישות מוצרים הנמכרים במבצעים והנחות כגון "מוצר 1+1", נפחים מוגדלים של אריזות או מבצעים של כמויות לא סבירות - לעתים בקשות כאלה נדמות לחלק מהציבור כמוגזמות. 

 

רובנו מודעים ומבינים היטב שמאחורי החזות טובת הלב, ההנחות והמבצעים עומד לו מר דיל קרוקודיל עם חיוך של מיליון דולר. רובנו מבינים שזאת עוד דרך עבור מר קרוקודיל לגרום לנו להוציא מעבר למסגרת התקציבית שהכתבנו לעצמנו בכניסה לסופרמרקט, וזו דרך בטוחה לשלוח אותו כל הדרך אל הפנסיה השמנה שלו.
 

רשתות השיווק הגדולות יודעות היטב לנצל את משאביהן. הן יודעות היטב איך לייצר מונופול באזורים בהם כף רגלה של חברה מתחרה לא תעז להיכנס מפאת חוסר הכדאיות. ברור להם שברגע שהם יפתחו סניף באזור, לא יהיה מקום לתחרות - רק אחד ינצח ולרוב זה זה שכיסו עמוק יותר. למה צריך תחרות שאפשר להשתלט על אזור ולקבל בלעדיות?

רק לאחרונה קמו בישוב מיתר התושבים, והחליטו להחרים את רשת שופרסל בטענה שהרשת גוזלת ומנצלת אותם.  באשקלון קמה קבוצת מחרימים חדשה ועשרות הפגינו מול סניף מגה בעיר. בין המפגינים היום גם ילדים מתנועות נוער, וכולם קראו להימנע מרכישה ברשת.

 

מסתבר שיש לנו, הצרכנים, כוח. יש לנו מה לעשות. יש שיגידו שזהו פרצופו המכוער של הישראלי, שהוא כל הזמן מתמקח. כנראה שאין לנו ברירה - ישבנו במשך שנים בשקט והסתתרנו תחת מסכה של צביעות, עד שהמחיר נהיה כבד. עכשיו לא נותרה ברירה, אנחנו חייבים להחזיר את הכבוד ואת המחיר השפוי.

מתחילים את השנה החדשה עם שתי החלטות חשובות:

הראשונה היא שלא מתפתים למבצעים  מיותרים, ואם כן  - רק במקרה שאין ברירה וזה משתלם לנו באמת.

 

השנייה - שנותנים צ'אנס למתחרים.  יש עדיין בישראל מוצרים מובילים שנמכרים במחירים מופקעים והסיבות הן שתיים:

 

א. יכול להיות שהמוצר המתחרה פשוט אינו מספיק טוב.

ב. הצרכן הישראלי המצוי מפחד. הוא מפחד לקחת צ'אנס על מוצר מתחרה ומעדיף להיצמד לישן למוכר.

 

לא יכול להיות שרק מוצר שמפורסם ראוי למאכל. מוצר של ספק קטן הוא מספיק טוב למרות שתקציב השיווק שלו קטן מזה של חברה גדולה. השנה לקחתי צ'אנס ונתתי סיכוי למוצר הזול של המתחרה, לפחות פעם אחת. ב- 90%  מהמקרים לא התאכזבתי. אני מבטיח שגם אתם לא תתאכזבו. 

תגיות