התפתחות השפה והדיבור מתחילה הרבה לפני הופעת המילים הראשונות ולמעשה היא מתחילה ברגע הלידה. מרגע זה ואילך ההתפתחות היא מהירה מאוד ונעשית באופן טבעי ובהתאמה להתפתחות מערכת התנועה והתחושה ולהתפתחות הקוגניטיבית והנוירולוגית של התינוק.

 

השנה הראשונה לחיים נקראת גם: השלב הקדם מילי. במהלך שנה זו התינוק למעשה "מכין את עצמו" לקראת הדיבור ועובר את כל הדרך מקולות המופקים על ידי רפלקסים ראשוניים, בחודשים הראשונים ועד לשימוש במילים ראשונות, לקראת גיל שנה. להורים תפקיד חשוב בהכנות לקראת המסע הארוך והמרתק אל תוך השפה.

 

במהלך השנה הראשונה לחיים הפעוטות מתפתחים ב-3 תחומים עיקריים:

צלילים: יכולת ההפקה של קולות וצלילים.

תקשורת: היכולת לתקשר עם הסביבה ובעיקר עם האנשים המשמעותיים להם.

שמיעה: היכולת להבחנה שמיעתית – זיהוי צלילי דיבור וצלילים סביבתיים והיכולת להבחין בין צלילים שונים.

 

ישנם הבדלים בין הילדים וצריך להדגיש כי לכל ילד קצב התפתחות אישי משלו אך השלבים הם אוניברסאליים ומתרחשים אצל כל הילדים בכל העולם.

 

גיל 0-2 חודשים:

יכולת ההפקה של צלילים וקולות:

 

עם יציאתו לאוויר העולם משמיע התינוק בכי חד שנוצר עקב כניסת אויר פתאומית לריאות, בהמשך הוא יתחיל להפיק קולות נוספים כמו שיעול, שיהוק, ובעיקר בכי. התינוק נמצא בשלב הפונציה – הפקת קולות ראשוניים המופקים ע"י רפלקסים פרימיטיביים.

 

הבכי הוא תגובה לגירויים פנימיים כמו רעב, עייפות או צורך במגע או גירויים חיצוניים כמו רעש חזק.

 

הפקת הקולות מאוד מוגבלת הן בשל המבנה האנטומי הייחודי של הילוד והן בשל תנוחת השכיבה, שהיא בעיקר על הבטן. בשבועות הראשונים לאחר הלידה התינוק נמצא רוב הזמן במצב של כיפוף וכל אזור בית החזה ותיבת הקול מאוד קרובים ומקוצרים. במצב זה לא ניתן להפיק מגוון של קולות, אלא בעיקר בכי שתפקידו להביא את האם אליו במהירות האפשרית.

 

 

היכולת לתקשר:

ההורה ערני לקולות שמפיק התינוק, מגיב להם ומנסה לפרש אותם. לדוגמא: האם שומעת את התינוק בוכה ומיד מנסה לפרש: "אתה רעב?", "כואב לך?", "אתה רטוב?".

 

ככל שהתינוק יזכה ליותר תגובות ופרשנות באופן עקבי הוא יוכל לפתח התנהגויות תקשורתיות מגוונות, משוכללות ומכוונות יותר. לכן תקופה זו נקראת גם  תקופת הפרשנות.

 

כבר בחודש הראשון לחיים מתחיל התינוק לפתח קשר עין. הוא מסוגל ליצור קשר עין עם האם למשך מספר שניות ולשנות את התנהגותו כאשר המבט מוסט ממנו.

 

מחקרים מראים כי ההורים נוטים למקם את פניהם באמצע שדה הראיה של התינוק ובמרחק מותאם ליכולת הראיה של התינוק כך שיוכל להבחין בהבעות הפנים השונות שלהם כבר בשלב זה. התנהגות זאת מעודדת את התינוק להתמיד ולהמשיך בחילופי המבטים ובהמשך בדו שיח הקולי.

 

 

הבחנה שמיעתית:

 

יכולת הבחנה בין צלילים מתפתחת כבר בהיות התינוק בבטן אמו. 

 

התינוק נולד עם יכולת להבחין בין צלילים השייכים לדיבור וכאלו שאינם שייכים לדיבור. מחקרים מראים כי כבר בשבוע הראשון לחיים  התינוק מעדיף באופן ברור את צלילי הדיבור .

 

בשלב זה מתחיל התינוק להגיב באופן שונה לשינוי בגוון הקול (אינטונציה) לדוגמא: קול נעים ומעודד לעומת קול חזק וכועס.

 

גיל 2-4 חודשים  

יכולת ההפקה - הפקת צלילים:

התינוק מתחיל להפיק קולות הנאה וגרגור הנשמעים כמו המיית יונה KU,  GU. ולכן שלב זה נקרא שלב ההמיה  COOING.

 

הקולות  נהגים בחלק האחורי של הפה וזאת בשל תנוחתו של התינוק שנמצא רוב הזמן בשכיבה על הגב או כאשר ראשו נתמך מאחור.

 

היכולת לתקשר:

בתקופה זו מתחיל החיקוי הקולי ההדדי. האם מחקה את קולות התינוק ובתגובה התינוק מגביר את הפקת הקולות. בהדרגה כמות הבכי פוחתת והתינוק מגביר את החיקוי של הקולות שההורים משמיעים לו.

 

האפשרות להפיק מגוון רחב יותר של קולות מצד התינוק מביא ליכולת פרשנות ההולכת ומתרחבת מצד ההורים והתקשורת בין התינוק להוריו הולכת ומשתכללת. בשלב זה התינוק לומד לחייך ולהשתמש בחיוך לצורך תקשורת.

 

ההנקה או ההאכלה מבקבוק היא חיונית לקיומו של התינוק. מעבר לכך היא חיונית גם להתפתחות הקשר הראשוני עם האם ולדיאלוג עם הסביבה. כיצד  זה מתרחש? התינוק מאותת לאם שהוא רוצה לאכול, בדר כלל על ידי בכי, העוויות פנים וסימנים ייחודים המוכרים היטב לאם. האם מפרשת בצורה נכונה את היוזמה והבקשה של התינוק וניגשת אליו. נדרשות עוד מספר שניות של התכוננות והתארגנות שבהן חשים בעליית המתח אצל התינוק וגם אצל האם. ואז, עם הגעת הפטמה לפיו של התינוק חש הנאה ורגיעה ויכול לבטא זאת בקולות גרגור. התינוק יכול לבטא גם מחאה או דחייה אם קצב הגעת החלב לפיו איטי מדי או מהיר מדי. כאשר התינוק שבע הוא מזיז את ראשו מהפטמה ומאותת על סיום הדיאלוג. מעגל תקשורת זה הוא הבסיס להתפתחות התקשורת בהמשך החיים.

 

על פי הפסיכולוג דניאל סטרן: "ילד שהאותות שלו נקלטים יצליח להטמיע את האותות האלו ליצירת תקשורת טובה במהלך חייו."

 

הבחנה שמיעתית:

בשלב זה מתפתחת אבחנה ברורה לגוון ועוצמת הקול של ההורה.

 

התינוק לא רק שומע דיבור אלא גם רואה דיבור. התינוק מסוגל להבחין בתנועות הפה של המבוגר בזמן הדיבור ולהגיב לקשר שבין תנועות אלו לדיבור. מחקרים מצאו כי תינוקות בגיל זה הראו סימנים ברורים של חוסר מנוחה כאשר לא הייתה התאמה בין תנועות הפה של ההורה לבין הצלילים המושמעים להם.

 

גיל 4-6 חודשים:

יכולת ההפקה - הפקת צליליפ:

התינוק מתחיל התינוק להפיק הברות שלמות הכוללות עיצור ותנועות מוארכות כמו BAA, MAA, DAAונמצא בשלב ההרחבה.

 

מתפתחת השליטה על מגוון צלילים ומתפתחת היכולת לשנות את גובה הצליל ועוצמתו. התינוק ישמיע צווחות, נהימות, אנחות ולחישות ויצחק בקול.

 

יכולת קולית זו מתפתחת בהתאמה לכך שהתינוק נמצא יותר זמן על הבטן, מסוגל להחזיק את ראשו באופן עצמאי ומתחיל לשבת עם תמיכה.

 

היכולת לתקשר:

בשלב זה החיקוי הקולי ההדדי מגיע לשיאו. מחקרים מצאו כי בגיל זה לפחות מחצית מההפקות הקוליות של התינוק "זוכות" בחיקוי מצד האם והאם והתינוק מתחלקים שווה בשווה בהפקות הקוליות ההדדיות.

 

קשר העין מבוסס היטב והתינוק מסוגל להשתמש בו בכדי ליזום, להמשיך או לסיים תקשורת עם הוריו וגם עם אחרים בסביבתו.

 

בתגובה על תשומת הלב של התינוק ההורים ימקמו את פניהם במרכז שדה הראיה שלו וישתמשו במגוון של הבעות פנים, מחוות והפקות קוליות. תגובה זו תעודד את התינוק להמשיך בחילופי המבטים ובדו שיח הקולי. נמצא כי התנהגות זו ייחודית למין האנושי ואינה קיימת אצל יונקים אחרים למרות שגם אלו שומרים על קירבה גופנית ומעניקים לצאצאיהם טיפול מסור.

 

 

הבחנה שמיעתית:

התינוק נהנה לשחק עם צעצועים המשמיעים קולות ורעשים מגוונים ומסוגל להפנות את ראשו למקור הצליל באופן ברור.

תגיות