גן עדן לפדופילים: מדינת ישראל מפקירה את הילדים שלכם
בתחקיר מזעזע ומסעיר ששודר אמש בתכניתה של סיוון כהן סבן מתואר כיצד מדינת ישראל שחררה לחופשי בחסות החוק כ-100 פדופילים, אשר תועדו משוחחים עם קטינים שיחות בעלות אופן מיני ומגיעים למפגשי מין עימם, לעיתים תמורת תשלום. ואם זה לא יוציא אותנו לרחובות, כבר לא ברור מה כן
מזמן ידוע שישראל היא גן עדן לפדופילים: פסקי דין מביכים, כמות גדולה מאוד של תיקי פדופיליה שנסגרו, היעדר אכיפה ופיקוח על עברייני מין והיעדר קיומו של רשם פדופיליה שמקובל בכל מדינות המערב – אלו הן רק חלק מהסיבות שבגללן ישראל היא מדינת הפדופיליה של המערב. תוסיפו לכך את המגזרים בהם "סוגרים" עבירות פדופיליה ומין בדלתיים סגורות, את היעדר הדרישה לבדיקת רישום פלילי בקרב עובדי משרד החינוך ואת העובדה שאפילו יעקב ליצמן, שר בכיר בממשלה, סייע לפדופילית להימלט ולקבל מקלט בישראל רק בשל היותה יהודייה, ותקבלו מדינה שבחסות החוק מסייעת לפדופילים להסתובב חופשי ולהמשיך לפגוע בילדים.
באינסטגרם שלנו כבר ביקרתם? לחצו כאן לעמוד שלנו!
מסקר מקיף במיוחד שנערך באוניברסיטת חיפה ומיזם טריאנה לפני כשנתיים עולה ש 17.7% מהילדים היהודים ו-23.2% מהילדים הערבים בישראל נפגעו מינית, מחצית מהמדווחים שנפגעו מינית, עברו אונס או ניסיון אונס כשהמספרים גבוהים יותר אצל הבנות בסעיף הזה. המשמעות? מעל 300 אלף פדופילים מסתובבים בינינו.
בתחקיר ששודר אמש בתכניתה של סיוון כהן סבן ברשת 13, כהמשך של תחקיר שערך ראש דסק הפלילים בחדשות 13 לשעבר מאור צור, נחשפה פרשייתו של אלעד בן נון, "צייד הפדופילים" שסחט מאות אלפי שקלים מאנשים בגירים, חלקם בכירים במשק ובחברה לטענתו. בן נון שוחח עם אותם אנשים ברשת, הציג עצמו כקטין, פיתח איתם שיחות בעלות אופן מיני, ואף קבע איתם מפגשים למטרות מין, לעיתים תמורת תשלום.
על פי כל היגיון אנושי, וגם על פי החוק, מדובר בפדופילים פר אקסלנס. רק שהפעם, במקרה של בן נון, הם הקרבן. משטרת ישראל, הפרקליטות והשופטת מיכל ברנט בבית המשפט, בחרו להתמקד בבן נון, ובעבירות הסחיטה, ולא בעבירות הפדופיליה של כ-100 אנשים, חלקם עובדים במסגרות חינוכיות עם בני נוער. אותם אנשים שנסחטו הגיעו לחדרי החקירות, הודו כי הגיעו לפגישה עם בן נון במחשבה שהם מגיעים למפגש מיני עם קטין או קטינה, אך מעבר לאותה חקירה לא קרה הרבה. חלקם נחקרו באזהרה, אך מאף אחד מהם לא נלקח מכשיר סלולרי או מחשב, ונגד אף אחד מהם לא הוגש אפילו כתב אישום. כן כן, כ-100 בגירים ששוחחו שיחות בעלות אופן מיני וקבעו מפגשים מיניים עם קטין או קטינה, בעיניי המשטרה והפרקליטות הם לא עבריינים. בפרקליטות אף הודו בהמשך, כי זו הייתה טעות לא להמשיך לחקור חלק מהם, אך בשורה התחתונה , כיום, מסתובבים במרחב הציבורי של כולנו, כ-100 אנשים מסוכנים לחברה ולילדים של כולנו. הכתבה ששודרה אתמול היא אחד התיעודים הכי חשובים ששודרו פה, והיא צריכה להיות תמרור אזהרה ענק ומהבהב באדום לכל אחד ואחת בחברה שלנו.
צור, שסיקר את הפרשה בעת שהתפוצצה הודה כי עבר לחצים אדירים על ידי הפרקליטות כדי 'לרדת' מהסיפור, ולא פעם הוכפש שמו בעקבות עיסוקו בתיק. במקביל, בן נון ועורך דינו, צ'רלי סבג, טוענים נחרצות כי באותה רשימת פדופילים נמצאים שמות בכירים ביותר, ואפילו שניים שכיום מכהנים בכנסת. טענה שהוכחשה על ידי הפרקליטות. צור אמר אמש באולפן של כהן סבן כי בסופו של דבר ההוכחות כנגד אותם אנשים כתובות שחור על גבי בן בכתב האישום של בן נון, ובעת שהתראיין בכתבה עצמה סיפר איך בבית המשפט נכנסו אחד אחרי השני גברים בגילאי 40,50 ו-60 וסיפרו איך קבעו להיפגש עם קטינים למטרות מין וכשסיימו, הודתה להם השופטת ועברה לבא בתור. העובדה שאותם פדופילים סיפרו בבית המשפט איך צדו קטין או קטינה ברשת, ויצאו ממנו ללא שום כתב אישום, צריכה להרעיד את כל אמות הסיפים בחברה הזאת וצריכה להוציא את כולנו לרחובות, עוד אתמול בלילה.
הנה משפט אחד מתוך גזר הדין של בן נון שמגלם את האבסורד כולו "במעשיו של הנאשם, הוא פגע בערכים המוגנים של השלווה הנפשית של הקורבן, ביטחונו, חירותו והאוטונומיה הפרטית שלו. מעשים מעין אלה פוגעים אף ביסודות החברה ושלטון החוק ומחייבים ענישה ממשית והולמת."
בסופו של דבר, השם היחיד שהותר לפרסום בפרשה הזו היה שמו של הצייד הסוחט- אלעד בן נון. השופטת מיכל ברנט הסכימה לבקשת הפרקליטות ואסרה את פרסום שמם של הפדופילים מחשש לפגיעה בשמם. ומה עם פגיעה פוטנציאלית בילדים וילדות? השופטת לא רואה בזה בעיה כנראה. צור דייק בדבריו שתהה בריאיון לכתבה כי אפילו אם רק אחד מאותה רשימה פגע בילד או ילדה, מה תגיד הפרקליטות? שהוא ישב בחדר חקירה, תיאר את השיטה, הודה בדברים בבית המשפט, ולמרות זאת היא שחררה אותו לחופשי? זאת שאלה שצריכה לקונן בראש שלנו ובעיקר של כל אלו שטייחו את הפרשה המחרידה הזאת. צור סיפר כי הפרקליטות תדרכה גופי תקשורת כי מדובר במתחזה, שהונה קרבנות רבים, אך אני בספק אם מישהו ממי שצפה בתחקיר הזה רואה בו כעבריין המרכזי בסיפור. למרות שביצע עבירות ומשפחתו שילמה מחיר כבד, ולמרות שאין ספק על כך שראוי שייענש עליהם, אי אפשר שלא לתפוס את הראש ולהזדעזע כשמבינים שבן נון נידון לכמעט 12 שנים בכלא, ופדופיל שאכן מורשע בעבירות כאלו בבית המשפט, לרוב נידון לפחות.
הסיפור הזה חייב להדהד. בכותרות, ברחובות, בשיחות בוקר בכל מקום עבודה, במפגשי וועדים בבתי ספר וגנים, ובעיקר בראשם ובליבם של אלו ששחררו את אותה רשימה ארוכה של פדופילים לחופשי. כל יום שבו אותה רשימה אינה נחשפת, וכל יום שבו אין רשם פדופילים במדינת ישראל כמו בכל מדינה מערבית מתוקנת, הוא יום שבו אנחנו מפקירים את חייהם וביטחונם של ילדינו, בחסות החוק, לא פחות. מדינת ישראל יכולה להשקיע מיליוני שקלים בהקמת מוקד 105 - המטה להגנת ילדים ברשת ובתשדירי שירות שמדריכים הורים כיצד להגן על ילדיהם. כל אלו לא יעזרו אם בסופו של יום פדופילים משוחרים לחופשי בחסות המדינה.
React to WordPress