פיר, אנחנו עובדות קשה, רצות מסביב לעצמנו וסביב השעון, והפעם החלטתי, אני לוקחת לעצמי יומיים של שקט ורגוע וכיף. הפעם גם הלכתי על משהו שלא ניסיתי הרבה זמן. חופשה קצרה בים המלח.

 

גילוי נאות: הוזמנתי לבלות לילה במלון הרודס ים המלח ששופץ,שודרג והושקעו בו ובמתקניו כ-60 מיליון שקלים. לא מעט בשביל לכבד את המותג "הרודס" שכמו שרובנו יודעים המותג אומר הרבה על סטנדרטים,איכות ושירות המלון. לא צריך להוסיף הרבה. .

ממבט כללי והתרשמות מהירה כשנכנסתי,נשארתי פעורת פה,נפעמתי מעיצוב המלון,מנועם ההליכות של עובדי המלון ומהעבודה שמעבר לבריכה החיצונית והבריכה המקורה יש למלון חוף ים פרטי מפנק. מה שבידל מבחינתי את המלון זו העובדה שהחוף ממוקם ממש במתחם המלון,בלי הליכה מרובה ובלי מאמץ כי בעצם הכל כבר יש שם-מגבות על כסא,שולחנות חוף ושמשיות. המלון מכנה את עצמו "מלון ספא" והדבר הראשון שאת שמה לב כשאת נכנסת הוא הצבעים ? טורקיז, ירוק, כחול חום וזהב. בעצם, קצת דומה למה שקורה בחוץ.

 

 

 

 

וזה מה שהציץ לי מהחלון כשנכנסתי לחדר

 

 

אחת המשימות שהטלתי על עצמי לפני שיצאתי לחופשה הוא שאני אקח דברים באיזי. רובנו, ותסכימו איתי, די חיים על הקצה מבחינת סטרס, ואני איפשהו בקיצוניות הקיצונית של הסקאלה.

 

משימה שניה היתה לנסות לסיים את הספר שהתחלתי לפני איזה חודש. ספר של ג'ון ויליאמס (שכתב את "סטונר" אם קראתם). זהו הרומן הרביעי והאחרון שכתב הסופר האמריקאי הזה, והוא יצא, לא לפני שנה, אלא ב 1972.  לא אלאה אתכם, הוא מתאר את חייו ופועלו של הקיסר אוגוסטוס דרך חלופת מכתבים של אנשים שהיו בסביבתו הקרובה והרחוקה. מומצאים ואמיתיים, כמובן.

 

אולי לא כוס הקפה שלכם מבחינה ספרותית, אבל אני משתגעת על רומנים היסטוריים, ועל היסטוריה בכלל, ככה שהתאים לי  לסיים את הספר הזה בתפאורה רומית-משהו של ים המלח.

 

הדבר הראשון שעשיתי, אם ככה, כדי להתחיל למלא את המשימות-  היא להתיישב באיזור של הבריכה המקורה של המלון תפסתי לי כיסא טוב בצד, והתחלתי לקרוא. לשמחתי לא היו הפרעות רגילות שבדרך כלל מטרידות את עצביי הרופפים כמו ילדים צורחים עם כדורי מים או קבוצה מאורגנת שמתיישבת עליי ומשחקת שש בש.

 

 

 

 

 

 

גילוי נאות 2: במלון התארחו עוד לפחות 40 אנשי רשת, בלוגריות ובלוגרים, עיתונאים ועיתונאיות, וכולם הסתובבו וצילמו וטעמו וניסו.
המגוון בחדר האוכל עשיר מאוד,האוכל איכותי והכי הכי חשוב-הכל נקי ונעים.תחושה כזו שכולם פה על מנת שתהני,תנוחי ותצאי מרוצה.פשוט תענוג
 
אני חושבת שאיפשהו בשלב שבו מרקוס אנטוניוס (מפקד הצבא הנכלולי הרומאי) החליט לחתוך לכיוון מצרים וקליאופטרה ולבגוד בעמו ובמולדתו (אל דאגה, הוא שוב ישוב מהאפר), החלטתי להתרענן בחוף הים.
מתי בפעם האחרונה צפתם בים המלח? אז קודם כל תרשמו:
1. תביאו נעלי מים, קרוקס, סנדלים, משהו. אי אפשר להיכנס למים בלי זה. המלח דוקר שזה אין לתאר.
2. תביאו ספר. תיכף תבינו למה.
3. נכנסים, ומתיישבים. לא זכרתי את זה, כי בפעם האחרונה שהייתי בים המלח הייתי בת 5 אולי, אבל אין להתיישב בים המלח. הופ, תוך שניה וחצי אתם מאוזנים, שכובים. הפיסיקה גאונית.
4. למה ספר? כי עכשיו, בתנוחת שכיבה טבעית ונטולת מאמצים, אפשר להמשיך לקרוא.

 

 

 

 

 

כמה רציחות אחרי, בגידה אחת גדולה ועריפת ראשים המונית ? כבר הייתי חזרה בחדר. מלוחה אך מאושרת.
לשמחתי, אני לא צריכה לספר לכם את הסוף של הסיפור. הסיפור בספר מסתיים במותו, כמובן, של הקיסר, ובאיזושהיא סגירת מעגל יפה והיסטורית שלא צפיתי אותה מגיעה. עם כל חיבתי להיסטוריה, התקופה של האימפריה הרומאית די חלשה אצלי, והפרט המסוים שנגלה לי בסיום הספר הפתיע אותי מאוד. ככה צריך ספר להיגמר.
והסיפור שלי נגמר בזה שהשלמתי את שתי המשימות. הספר נגמר, ואני זכיתי לא רק לנוח, לא רק למסאז' מעולה בספא המפנק של המלון ולא רק בארוחה מעולה בערב ? בעיקר זכיתי לנוח.
כי השקט שיש שם, בים המלח, הוא באמת יחודי ואחר. וכנראה שמה שפשוט צריך לעשות הוא לעצור את המירוץ הסיזיפי והעכברי שלנו, לקחת יומיים נקיים מעבודה, לרדת לים המלח, ולתפוס חתיכת של שקט ופינוק.

 

אתר מלון הרודס ים המלח

תגיות