שיחה של יוסי עם חברו (הדמיוני):

- אני כועס עליה!
- למה?
- אתמול היא שברה צלחת וקיללה אותי בזמן שרבנו
- מה הרגשת כשזה קרה?
- אמרתי לך, זה הכעיס אותי מאוד!
- זה הכעיס אותך מאוד. מה עוד הרגשת? למה זה הכעיס אותך?
- כי זה מעצבן כשמקללים אותך. אותך זה לא מכעיס?
- אולי. למה זה מכעיס אותך? 
- מה לא ברור בזה שאני כעסתי?
- זה שכעסת ברור לי. לא ברור לי למה כעסת.
- כי יש כללים. יש קווים אדומים, כאלה שלא עוברים אותם אפילו בריבים: לא מקללים, לא מרביצים. אנחנו אנשים מתורבתים.
- מה קורה כשעוברים את הקווים האדומים?
- אני כועס.
- למה?
- כי יש קווים אדומים שלא ... כבר הסברתי לך. טוב, לא משנה, בוא נראה סרט.
- רגע. אני רוצה להבין מה בדיוק הרגשת. וגם לעזור לך להבין. תנסה להיזכר מה היה הרגש שהתלווה לכעס? הרי כעס בדרך כלל לא עומד לבדו. הוא רגש ותגובה למשהו. לעיתים הוא איזושהי תגובה השרדותית שמאותת לנו על סכנה ומזהירה בפניה. מגייסת אותנו להתגוננות. כעסת כי נפגעת?
- לא נפגעתי. אני יודע שהיא לא באמת חושבת שאני אידיוט. 
- אז מה כן?
- אולי הרגשתי בושה. כן, התביישתי. התביישתי שהיא מתנהגת ככה. התביישתי שהשכנים יכולים לשמוע אותה ולחשוב שאנחנו זוג אהבלים שמדברים בשפה נמוכה. אני לא רוצה שיחשבו עלינו דברים כאלה.
- הרגשת בושה. אתה חושב שאתם זוג אהבלים שמדברים בשפה נמוכה? 
- לא. זה קרה רק פעם אחת. אני בטוח שהתפלק לה. קורה שגם לי מתפלק, בנהיגה.
- היא יודעת שכעסת? 
- כן, אנחנו לא מדברים מאז.
- היא יודעת למה כעסת?
- חחח. אתה צוחק?? עד הרגע הזה אני בעצמי לא ידעתי למה כעסתי. לא ידעתי שמה שהרגשתי זו בושה.
- איך נראה לך שהיא פירשה את הכעס שלך? וזה שאתה לא מדבר איתה כבר יממה?
- לא יודע. אולי היא חושבת שאני מאוכזב ממנה. אולי היא חושבת שנפגעתי ממנה מאוד.
- אתה רוצה שהיא תדע מה בדיוק הרגשת?
- כן, בוודאי. אגיד לה. שתדע. גם אני רוצה לדעת למה היא כעסה, ולמה היא התכוונה כשקראה לי אידיוט. אולי היא מאוכזבת ממני? אולי היא נעלבה? יש כל כך הרבה רגשות. לך תדע.... אני רוצה לעזור לה לנתח את הרגשות שלה, כמו שאתה עזרת לי.
- רעיון טוב.
- אחלה, תודה אחי, עזרת לי להבין את עצמי קצת יותר טוב.

אנחנו בדרך כלל לא מדברים ככה עם החברים שלנו. אפילו לא עם החברים הדמיוניים שלנו. בדרך כלל, תיאור הרגש נעצר אחרי המשפט "אני כועס" ואז מתחילות השאלות שמונעות, לעיתים, על ידי סקרנות: מה בדיוק קרה? מה היא אמרה? איך ענית? כהנה וכהנה. אה, ואחר כך, כמובן, מגיעות העצות: מה אני הייתי עושה, מה עשיתי במצב כזה, מה אתה צריך לעשות וכו'.

יש אנשים שלא יכירו בכך שלפעמים הם חשים רגשי קנאה או עלבון הנתפסים "נחותים" בסולם הדרגות של הרגשות. על רגשות לא מדברים. פשוט יש אותם. נדמה כי לדבר על רגשות נחשב כמעט לטאבו. אני מרגיש את מה שאני מרגיש. זהו זה.

למה? למה לתת עצות לפני שהבנו איך האדם מרגיש מה בדיוק עובר עליו? בדרך כלל, בשלב זה, הוא בעצמו עוד לא ניתח מה בדיוק עובר עליו.

לכל רגש יש סיבה. בואו נשאל את עצמנו למה אנחנו מרגישים דברים מסוימים כפי שאנו מרגישים אותם. אם נחזור לדיאלוג בין שני החברים, כל אחד עשוי להגיב לקללה באופן שונה מבחינה רגשית: יש שיעלבו, יש שיפגעו, יש שיתביישו, יש שירגישו את כל הרגשות יחדיו, או שלא ירגישו אף אחד מהאמור, אלא משהו אחר. מה אנחנו בכל הסיפור הזה?

רגשות הם חברים טובים שלנו. הם מלווים אותנו וילוו אותנו לאורך כל חיינו. מותר לנו להרגיש הכל, בין היתר: לקנא, להיעלב ולהתבייש. מה שהכי חשוב זה שנהיה מחוברים לרגשות שלנו ונבין אותם. בקיצר, שנהיה אינטליגנטיים ורגישים.

מיקה

 

www.mikashatz.com