ה"טיים" זו במה מעולה לכותרות פופליסטיות, וגם הבוקר לא התאכזבתי עם הכותרת המרנינה "גברים לא צריכים להישאר בבית עם הילדים". פרנוש טורבי (Farnoosh Torabi) עיתונאית אמריקאית ממוצא איראני, פרסמה את הטור, כחלק מהספר שלה "כשהיא מרוויחה יותר: עשרה כללים עבור נשים שמביאות הביתה את הלחם".

 

עוד באון לייף:

 

מאז שנות ה-70 חלה עלייה משמעותית במספר הגברים שנשארים בבית עם הילדים במשרה מלאה, מספר שהכפיל את עצמו ועומד כרגע על מעל ל-550,000 גברים בארה"ב. המספר הזה צפוי לגדול עם השינויים שחלים בחברה האמריקאית, בה יותר ויותר נשים הופכות למפרנסות העיקריות במשפחה.

 

טורבי יוצאת נגד ההחלטה של אבות לעזוב את העבודה שלהם ולהישאר בבית כ-Mr. Mom  (אדון אמא). לטענתה, גברים שעוזבים את מקום העבודה שלהם בשביל לטפל במשפחה יתקשו לחזור לשוק העבודה אחר כך. היא מזהירה שהמחיר שגברים משלמים על הפסקת עבודה כבד מזה של נשים, ומגבה את הטענה בכך שגברים שעזבו את מקום העבודה אפילו לזמן קצר ובמקרים חד פעמיים כדי לטפל בעניינים משפחתיים קיבלו ציונים נמוכים ויחס שלילי בהערכה השנתית במקום העבודה. ואם המחיר הקרייריסטי לא מספיק, גם מבחינה כלכלית, משפחות עם מפרנס\ת אחד נמצאות בסיכון גבוה להתמוטטות כלכלית.

 

נתון חדש שמביאה העיתונאית מתוך מחקר שהיא ערכה בנושא, הוא שנשים שמרוויחות יותר מודות שהן חוות לחץ גדול "לגרום להכל לעבוד". הן הופכות להיות המחליטות הראשיות בבית, לוקחות פיקוד על נושאים כספיים וכלכליים כמו תקציב, חשבונות, חסכונות ופנסיה. הנשים שהשתתפו  במחקר סיפרו שהן היו רוצות שבן הזוג שלהן ייקח יותר אחריות על ההחלטות – זאת אומרת, יקח מהן את כאב הראש של החלטות שמעורב בהן מספרים. טורבי מקשה ושואלת, ומה יהיה אם הוא לא ירוויח כלום? איך מתמודדים עם זה?

 

המסר מאוד ברור, לא רק שגברים משלמים מחיר כבד יותר על המעט בו הם לוקחים חלק כרגע, אם המגמה הזאת של עזיבת מקום העבודה לחלוטין בשביל לטפל בבית ובילדים תימשך, נשים תצטרכנה לדאוג לבדן לנטל הכלכלי של משפחה שלמה, לתכנון העתיד הפיננסי ואפילו לתשלום חשבונות שוטפים!

 

ועכשיו בלי ציניות, אין לי ספק שנשים שצריכות לדאוג לפרנסת המשפחה לבדן חשות לחץ כבד, בדיוק כמו שגברים שנאלצים לדאוג לדבר דומה חשים. אבל חלק גדול מזה נובע מכך שנשים התרגלו שיש מישהו שדואג "לדברים המסובכים האלו", דברים מתישים ומורכבים, כי אף אחד לא טרח ללמד אותנו אותם. דברים שהם ההחלטות הכי חשובות לעצמנו ולמשפחה שלנו, להווה ולעתיד. לא רק שיש ערעור על הסטטוס קוו המגדרי כלכלי, בו הגבר מרוויח יותר וזוכה למעמד, אלא גברים שנשארים בבית מערערים גם את החלוקה המסורתית של מי נמצא\ת במרחב הביתי ומי בציבורי.

 

אם נחזור למספרים הגדולים של אותם אבות שטורבי קוראת להם לחזור מייד לעבודה, מדובר באמת במספר מרשים - מעל לחצי מיליון. אבל מבט אל תוך הנתונים האלו חושף מציאות אחרת.

 

אחוז גדול מהם לא מצליחים למצוא עבודה או סובלים ממחלה או נכות; מתוך המספרים האלו רק 22% הם באמת אבות שמוגדרים כמטפלים העיקריים בבית ובמשפחה. בסופו של דבר הגברים נשארים בבית בפחות מאחוז אחד בודד מכלל משקי הבית עם שני הורים. האבות שנשארים בבית הם מבוגרים יותר, משכילים פחות ואפילו משקיעים פחות בטיפול בילדים ובביצוע המטלות בבית, בניגוד מוחלט לאמהות אשר עוזבות את הקריירה שלהן על מנת להקדיש את כל זמנן למשפחה ולבית.

 

ולמרות זאת, למרות שהגברים האלו הם מיעוט, תשומת הלב שהם מקבלים היא גדולה יותר - יותר נראות בתקשורת, בפרסומות ובטלויזיה. שם מתעקשים כי אנחנו צועדות לעבר עתיד שוויוני מגדרית, בו ישנם אבות שבוחרים להישאר בבית ואמהות קרייריסטיות. אבל מה, האמהות הקרייריסטיות האלו הן מושא מחקר לנזקים שנגרמים לחיי הנישואין שלהן, להשפעות ארוכות הטווח על חינוך הילדים שלהם וללחץ הנגרם להן מהאחריות הכלכלית הכבדה. בעוד שאבות אשר שקועים עד הצוואר בעבודה שלהם והלחץ לכלכל משפחה שלמה הוא מה שהם הולכים לישון איתו בלילה ולקום איתו בבוקר הוא המובן מאליו.

 

הלחצים שעוברים על נשים שמרוויחות זה בהחלט נושא חדש, אבל בהחלט מדובר בצרות של עשירות (תרתי משמע). רוב הנשים נאבקות מול שכר זעום וחצאי משרות תוך תחושה שמקום העבודה שמסכים להעסיק אמא לשניים עושה להן טובה. מרבית האבות מתמודדים עם ברירת המחדל - לראות את הילדים שלהם בסופי השבוע, במקרה הטוב. קריאה פופוליסטית כמו "אבות לא צריכים להישאר בבית" מציגה מצג שווא של חברה נטולת תפקידים מגדריים בה נשים כורעות תחת נטל הכסף והצעות העבודה השוות וגברים מתפקדים כעקרות בית. עוד לא הגענו לשם, ואני בספק אם נגיע בהתחשב במצב הנוכחי. שוק עבודה דורסני לבני אדם לא משנה מה המגדר שלהם, עלויות מטורפות לחינוך מחוץ לבית ומעל הכל, חוסר אפשרויות לגמישות בתפקידים של נשים וגברים, אל מול  מקום העבודה, אל מול הילדים וגם אל מול עצמם.