ספר: "המולדת הישנה" בהוצאת כתר, לילך נתנאל
שבת טובה ואביב נהדר לכולנו,
כשהתחלתי לקרוא את הספר ובשקיקה יש לומר, שכחתי בכלל שהצצתי מבחוץ על תמצית הספר ושזהו הספר הראשון של נתנאל. לא יאומן, הדבר לא ניכר בין השורות של "המולדת הישנה" בכלל.
אז מה יש לנו בספר, תשוקה, בדידות, זיקנה- ולמעשה זיקנה מהסוג האמיתי וגם מהסוג הכאילו זיקנה, צעירים שמתנהלים כמו זקנים במהותם, התנהגותם, מחשבותיהם, לא חוגגים עם שנותיהם, אלא נצמדים ל- old fashion .
תפגשו בספר את פריז היפה, על הגנים, הפינות השקטות וגם הטחב, והפרוצות ושוטפי הכלים, המבשלת והאנשים קשי היום. לא תפגשו באליטה הפריזאית בספר זה.
ואן טיטי בת ה- 90 שחיה ומתגעגעת אל ז'אן מארי בעלה ומרגישה אותו וגם מפחדת . סוכנת הבית מכבדת אותה בביקורים ובתה חם, אני כבר מדמיינת את רשרוש המפתחות והצעדים של סוכנת הבית.
ממש אפשר להרגיש בין הדפים את העצב, הכאב של אן טיטי על שנותיה בזקנותה.
התוודעתי בזמן קריאת הספר גם לעוגן וניסן שהיה להם סיפור עם תשוקה לא תשוקה וחורף אחד שניסן דר אצל עוגן בדירונת הקטנה והפגישה עם פיונה, שהיא בכלל ממזרח אירופה , גם היא לא מקומית, כמו הרבה אנשים שמתורעעים בפריז- עיר קוסמופוליטית על כל גווניה.
והגעגועים לאמא והמעיל הישן שפיונה לקחה ממנו בכדי לתפור, לטלא, לתקן.
וסופי וניסן, אהבה חד צדדית, כמיעה, תשוקה ואדישות, סיפור שכזה.
ובכלל שכחתי שהם סטודנטים. ניסן למדעי הרוח.
הרוב מתרחש ברחוב הצלב וגם המסגר נמצא שם על בית מלאכתו. כבר שנים רבות.
אז זה רומן ופרוזה, וסוג של יומן מסע בפריז ומהגרים שלא ממש רצו להגר.
כדאי מאוד לקרוא, להנות, להבין בין השורות. אני אהבתי!





React to WordPress