שלום,

 

 

 

לעולם לא אשכח את הבוקר הארור ההוא 12.4.83 עת הודיעו לאמי כי האחיין שלה - בן אחותה הגדולה והאהובה נהרג בלבנון, מלחמת לבנון הראשונה והארורה שנמשכה כל כך הרבה שנים והוא בין ראשוני הנופלים

בן דודתי עובד ברניץ בנם של סימה ויצחק דודתי עליה השלום ודודי נשאר צעיר לנצח בן 22. עברו בדיוק 32 שנים והתאריך העברי הוא ל' ניסן תשמ"ג, כך שכל שנה האזכרה של עובד ז"ל סמוכה מאוד מאוד ליום הזכרון ,ממש כמה ימים לפני ואנו חווים ימים קשים ועצובים.

הפצע לא מגליד לעולם ולפעמים נדמה שהזמן רק עושה את זה יותר קשה. כולם מסביב, התחתנו ,ילדו ילדים, הביאו נכדים ונכדות לעולם והפכו את הוריהם לסבים וסבתות ואילו עובד שהותיר אחריו חברה, 2 אחיות והורים וגם 2 סבתות - לא זכה לעשות זאת, נעצר באיבו.

עובד היה נער מיוחד, גדול קומה ושכם, בעל חוש הומור מדהים, חזק וחסון, שיחק כדוריד בנבחרת של בית ספרו, היה נער מחונן ואף עזר וסייע בהתנדבות לנערים שהתקשו בלימודים ובאו מבתים הרוסים.

איך לומר? היה מושלם, נוסף לכל חתיך ויפה תואר.

עד היום משחקים לזכרו פעם בשנה ביום הולדתו 18 בדצמבר, או בשבת שסמוכה לתאריך מקיימים טורניר מיוחד שאנו לא מפספסים אותו.

ההורים שלו ,דודתי ודודי לעולם לא השלימו עם העובדה שעובד איננו ואיך אפשר בכלל להשלים עם מות ילד? אלוהים שישמור.

חדרו נשאר כחדר זיכרון/מוזיאון קטן עם תמונותיו, חפציו, התעודות הרבות שקיבל של הצטיינות ,הוקרה והערכה.

וגם כשעברו דירה החדר עבר איתם רק שינה מקום.

עובד היה קצין בשריון ונפל בעת מילוי תפקידו.

 

 

 

 

 

מצרפת דף של אתר יזכור, בו תוכלו  על קצה המזלג להכיר את מעט את עובד ברניץ, הבחור שהיה ונקטע באיבו בעודו בן 22 כמעט.

 

 

http://www.izkor.gov.il/HalalView.aspx?id=510434

תגיות