עומדים בפני גירושין? כך תפחיתו את הנזק מילדכם

"כשאני נמצא עם אבא אני רוצה שהוא ייתן לי לדבר איתו על אמא, וכשאני עם אמא שאוכל לדבר איתה על אבא, ואז אני פחות אתגעגע אליהם".

"פעם אבא היה משחק איתי. מאז שהוא עזב את הבית אנחנו כבר לא משחקים יותר".

"הייתי רוצה שאמא לא תהיה כל כך עצובה".

אלה הם חלק מהמשפטים שילדים להורים גרושים אומרים.

ג'ודית ולרסטיין וג'ואן קלי, החוקרות במשך עשרות שנים את מצבם של ילדים להורים גרושים בארצות הברית, ניסחו את הפרדוקס המיוחד של ילדי הגירושין:

עצם ההפרעה בחייו של הילד נגרמת על ידי ההורים, אשר סערת הגירושין שבה הם עצמם נמצאים גורמת להם להיות פחות רגישים, באופן יחסי, לצרכיו של הילד.

גירושי הוריהם נתפסים על ידי רוב הילדים כבלתי רצויים, וזאת גם במצבים בהם העימות היומיומי בין ההורים חשוף לעיניהם. 

התמודדות הילדים עם הליך הגירושין על פי גיל

ד"ר דורית אלדר- אבידן חוקרת מזה שנים את מצבם של ילדי גירושין בארץ. לדבריה, אין גיל "מועדף" לגירושין שכן לכל שלב ההתמודדות האופיינית לו, אך גיל הילדים מהווה גורם משמעותי לדרך בה חווים הילדים את הפירוד. תקופת הפרידה ועד כשנתיים אחריה הם השלב בו עלולים לבוא לידי ביטוי קשיים רגשיים והתנהגותיים, בהתאם לכל גיל. בספרה שעומד לצאת  "בשם הילדים: סיפורי חיים ותובנות של ילדי גירושין", היא מסבירה איך הילדים בגילים שונים מתמודדים עם התהליך.

ינקות (0-3): תינוקות ופעוטים אינם מסוגלים להבין את הפירוד באופן שכלתני. אך מגיבים בחוסר שקט ורגישות יתר למתח שהם חשים אצל הוריהם, חרדים מפרידה מההורים (או מאחד מהם) ומגיבים בבכי ותלות כלפי ההורה המשמורן (בדרך כלל האם) וחשש מפני ההורה הלא-משמורן (בדרך כלל האב).  

ילדי גן (בני 5-3): חוששים מאובדן קשר עם ההורים ומגיבים בבהלה, עצב, נסיגה בהתנהגותם (כמו חזרה להרטבה), חרדת פרידה, מבוכה, בלבול ואובדן. במקביל, עלולים להגיב בהתפרצויות כעס ותוקפנות ולסבול מחלומות מבועתים. הם נוטים להאשים את עצמם ביחס לפירוד ומפתחים פנטזיות לגבי איחוד מחדש בין ההורים.               

ילדים בראשית בית הספר (בני 6-8): בעלי יכולת טובה יותר לפתח חשיבה מוסרית, דבר הגורם להם לשפוט את הוריהם ולחפש "אשמים". נוטים לבטא כאב, להביע געגוע להורה שעזב את הבית (בדרך כלל האב) ולהאשים את ההורה המשמורן (בדרך כלל האם), שכן באופן פרדוקסלי הם בטוחים בה יותר וחוששים פחות מתגובותיה להאשמות. הם רוצים להחזיר את הוריהם לחיות יחד, כדי שיענו על צרכי הילדים, וכשזה לא קורה הם חשים עצב, קיפוח וצורך בפיצוי ? לא פעם חומרי (מתנות, דמי כיס כפולים וכו').

רבים מהם יורדים בלימודים ומתמודדים עם קשיים חברתיים בתקופה זו. בנים מגיבים בבעיות התנהגות, בנות נוטות להגיב במידה רבה יותר של עצב. רבים נשאבים לעימות בין ההורים, מתמודדים עם נאמנות כפולה, ומעבירים מסרים בין ההורים מתוך נסיון לקחת אחריות על המצב

לקראת התבגרות (בני 9-12): בגיל זה הילדים נוטים להיות מאוד שיפוטיים ולכן רבים "מחליטים" מי "צודק" וכורתים ברית עם אחד ההורים, כנגד ההורה השני. הם חווים מצוקה, כעס, כאב וחוסר אונים. נסיונם "להבין" את העימות גורם להם להגיב בלקיחת אחריות יתר, התערערות תחושת הזהות, ולעיתים גם סימפטומים גופניים, כגון כאבי ראש ובטן, הפרעות שינה ואכילה או תגובות גופניות אחרות.

מתבגרים (13-18): גיל ההתבגרות מאופיין במקרים רבים בסערה וחוסר יציבות, המקשים על התמודדות עם הגירושין. ילדים בגיל זה מפתחים עצמאות, אך זקוקים לתמיכה, אישור והכוונה. גם ילדים אלה מתמודדים עם תחושת אובדן ובדידות. הם חשים אבל וכעס, נאמנויות מתנגשות כלפי ההורים והתרחקות מהם. ילדים בגיל זה עלולים להגיב בבעיות התנהגותיות (בעיקר בנים) או בדכאון (בעיקר בנות) ונטייה מוגברת להתנהגות בלתי מבוקרת (כגון שתית אלכוהול, שימוש בסמים או התנהגות מינית מוקדמת).

לדברי אלדר-אבידן, המרכיבים המרכזיים המשפיעים על הסתגלותם של הילדים לגירושין הם קשר טוב ויציב עם שני ההורים, ובעיקר התפקוד ההורי היציב של ההורה המשמורן שעמו חלקו את משק הבית מאז הגירושין ולאורך כל שנות חייהם. הקשר היציב והבטוח עם ההורה השני גם הוא גורם משמעותי המשפיע על ההסתגלות, כמו גם היכולת לשותפות הורית מתמשכת בין ההורים ויכולתם לצמצם את רמת העוינות ביניהם.  

הסדרי ראייה ומשמורת

הגירושין והפרדת בתי ההורים מחייבים קביעת הסדרי הורות המותאמים למצב החדש. המושגים המשפטיים וההסדרים המקובלים הם:

משמורת (או חזקה) ע"פ חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, משמורת  היא הרשות להחזיק בקטין, לקבוע את מקום מגוריו, והסמכות ליצגו.
 

• משמורת ייחודית של האם - היא ההסדר המקובל והנפוץ ביותר בארץ ? קביעת מגורי הילד בבית האם.
   
• משמורת ייחודית של האב - נקבעת במקרים נדירים יחסית, בד"כ כאשר מתעוררים כשלים חמורים בתפקודה של האם.
   
• משמורת צולבת - חלק מהילדים במשמורתו של הורה אחד וחלק מהילדים במשמורתו של ההורה השני. השימוש במשמורת צולבת נדיר, בשל התפיסה המקובלת כי עדיף לשמור את הילדים כקבוצה ולא להפריד ביניהם. במקרים מסויימים, בהם מתעורר קושי ביחסי אחד מהילדים וההורה המשמורן, ניתן להעזר במשמורת צולבת.
   
• הסדרי ראייה - במקביל לקביעת אחד ההורים כמשמורן, נקבעים  הסדרי ראיה של הילדים עם ההורה השני, כלומר מועדי הפגישות והשהות של הילדים עם ההורה הלא משמורן.
   
• משמורת משותפת - הילד מתגורר בשני הבתים של הוריו. לא נקבעים הסדרי ראיה, אלא נקבעת חלוקת זמני השהות של הילד עם כל אחד מההורים המשמורנים. עד לא מזמן היה הסדר זה נדיר והותנה בהסכמת הצדדים. כיום מגלים בתי המשפט פתיחות רבה יותר ביחס למשמורת המשותפת, אם כי עדיין הסדרים אלו מועטים יחסית.
   

אפוטרופסות - החוק קובע כי ההורים הם האפוטרופסים הטבעיים של ילדיהם הקטינים, וכי האפוטרופסות כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכיו, חינוכו, לימודיו ועוד. האפוטרופסות, בשונה מהמשמורת, אינה משתנה, או נחלקת בעת גירושין. שני הההורים נשארים אפוטרופסים לילדיהם.
 

כיצד מתקבלת החלטה על משמורת הילדים?

טובת הילד - עקרון על הקובע כי כל ההחלטות בעניינם של ילדים ייקבעו על פי טובתם. לשם כך נבחנת יכולת ההורה למלא את צרכיו הפיזיים והנפשיים של הילד וכן יכולתו להעניק לילד חינוך טוב וסציאליזציה.

בית המשפט, בבואו להכריע בשאלת המשמורת של ילדים מחוייב לעקרון טובת הילד. לשם כך, מופנים ההורים לקבלת תסקיר מאת פקידת סעד לסדרי דין, או למבחני מסוגלות הורית.
 

בית הדין הרבני פוסק גם הוא בהתאם לעקרון טובת הילד ואף הוא מפנה לקבלת תסקיר. במקרה של מחלוקת על חינוך הילדים יפסוק בית הדין בדרך כלל לטובת החינוך הדתי וההורה הדתי.
 

בהליכים הסכמיים, קובעים בני הזוג בעצמם את המשמורת ואת הסדרי הראיה. במקרים של מחלוקת בין בני הזוג, או בעת התלבטות ביחס לנושאים אלו, ניתן להעזר באנשי מקצוע מתחום הטיפול.
 

הורים המשמיצים זה את זה בנוכחות הילדים, המערבים את הילדים במחלוקות שביניהם, ובוודאי הורים המסיתים את הילדים נגד ההורה השני, פוגעים בילדיהם, לא פחות ואף יותר משהם פוגעים זה בזה.
 

אפשר גם אחרת. בספרה "להתגרש ולהישאר חברים" מסבירה ד"ר סוזן זיידל, מחלוצות הגישור המשפחתי בארץ, כיצד יכולים הורים להקל על ילדיהם:
 

• להכין את  הילדים לשינויים הצפויים.
  לשמור על קשר יציב וסדיר של הילדים עם שני ההורים, מבלי לגרום לילדים לפתח  יסורי מצפון על אהבתם להורה השני ורצונם לשהות במחיצתו. 
• לייצר הרגשת בית ומשפחה בשני הבתים.
• להוות אוזן קשבת עבור הילד ? ולא להיפך.
• לשמור על יציבות, סדר ועקביות בחיי היומיום.
•  

שמיעת קולם של הילדים

מתן הזדמנות לילדים, להשמיע את קולם ולבטא את דעותיהם, שאיפותיהם ומצוקותיהם הן בקשר להליך הגירושין של הוריהם והן ביחס לשינויים העומדים לחול, עקב כך, בחייהם שלהם עצמם.

בשנים האחרונות נערך פיילוט במספר בתי משפט לענייני משפחה, במסגרתו נשמעים הילדים ע"י עובד יחידת הסיוע, ו/או ע"י השופט הדן בתיק, כאשר הילד הוא זה שבוחר בפני מי להשמע. שמיעת הילדים נעשית בלשכת השופט או ביחידת הסיוע, ולא באולם המשפט. דברי הילדים נלקחים בחשבון ע"י השופט בהכרעתו.

שמיעת ילדים מתאפשרת היום גם בהליכים הסכמיים, כאשר  דברי הילדים נלקחים בחשבון על ידי ההורים, בעת גיבוש ההסכמות ביניהם.                                                                                                       

המידע המוצג במדריך למתגרשים הינו כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי.