איך אהבה קשורה לבעיית מחירי השכירות בתל אביב

אין קלישאה תקשורתית שחוקה יותר מאשר שוק הנדל"ן התל אביבי. אל תטעו, זה לא שברעננה או באר שבע או נתניה המצב שונה בהרבה, אבל בתוך עמי אני יושב, ועמי יושב באספרסו בר ברוטשילד וחושב שמעבר לרחוב יהודה המכבי זה כבר הרצליה ומעבר לאלנבי – בת ים. הסנובים הגדולים ביותר הם אלה שיכבשו בסופו של דבר את שכונת שפירא ("אוי, מהמם פה. כל כך אוריינטלי"), יגדירו חירבות שיכון של עמידר כ"דירה בטעם של פעם" , ויביטו בלעג בחברים מגבעתיים.

החיים הם לא פרסומת לקוטג', הם מרדף בלתי פוסק אחרי כמה קירות וגג. בין יולי לאוקטובר המרדף הזה הופך למרוץ השנתי של צעירים אל ובתוך תל אביב. בתחרות הזו יש רק מפסידים. מפסידים זמן, כסף, אנרגיות ובעיקר את ההזדמנות לשנות את המצב האווילי הזה. מצד שני, מרוויחים דירת חדר ושני חצאים, בלי מרפסת, בלי חניה, בלי שיפוץ, בלי מזגן, בלי אוויר, בלי אופציה להארכה, עם שותפים, עם שכנים, עם ועד בית, עם נוף לתחנת אוטובוס, עם רעש בלתי פוסק ועם בעלת בית מזדקנת שתזרוק אותך משם אחרי שנה לטובת מישהו אחר שישלם 300 שקל יותר. וכל זה בשישה תשלומים שווים של 9,000 שקל בלבד. יש!

ההבנה האישית שלי בנדל"ן מעוררת רחמים ובהתחשב בעובדה שאחד התיקים שלי בעבודה הוא "התאחדות הקבלנים" הייתי מצפה ממני ללמוד קצת יותר מהלקוח, אבל איפה אני ואיפה ראייה נדל"נית כמו של הגאונים מקבוצות הרכישה?

תזרמו איתי אחורה בזמן. ארבע שנים כזה. חיפוש אחרי דירה לרכישה בעיר הגדולה. אופציה מדהימה ביהודה הלוי פינת שינקין. 150 אלף דולר. נשבע לכם. 2 חדרים וחצר. ויתרתי. בליינד תוך שנה שנתיים זה יהיה יותר זול, שכנעתי את עצמי בארשת של בועז יונה כשהוא מוכר דירה בפתח תקווה הירקרקה. גאון, כבר אמרתי? אחרי שנה הדירה נמכרה ברבע מיליון דולר. על המשקל.

תחזרו איתי קדימה בזמן. ארבע שנים כזה. מפנה דירה במגדל פלורנטין דקה לפני שהיא הופכת לשכונה הכי חמה בעיר. למה? כי אני אידיוט שמוכן לשלם 5,000 שקל לדירת 50 מטר מעוקב בואכה רוטשילד רק כי בא לי רוטשילד. הרי זה טרנד חולף, אבל פראיירים לא מתים, הם רק מגיעים לכאן מחדרה.יש בזה משהו מצחיק. למשל בעל הדירה שפגשתי לפני חודש. היה לו פרצוף של מעאכר, ז'רגון של מעאכר ("קח ת'זמן. יש לי את כל היום". שש פעמים) ודרישות מוזרות של מעאכר. כשהדירה התחבבה עלי הוא ביקש "משהו על החשבון" כדי לתת לי חוזה. מול פרצופי הנדהם הוא לא התבלבל ואמר "שלוף מה שיש בארנק. אפילו מאה שקל". בי נשבעתי, יש לי עד שהסיפור היה כך במציאות.

משכיר אחר דרש באחד הסעיפים בחוזה משימה פשוטה ובנאלית: לבוא לראות את הדירה פעמיים בשבוע בכל שבוע, בשעות היום בלבד, מהן פעם אחת ביום שישי. קבוע. המשרד שלו נמצא בדיוק מול הנכס המבוקש, מה אכפת לו לטרטר אותי כל פעם שמתחשק לו?

בעלת דירה שבה נתקלתי הציגה בשוק דירה מתקלפת שלא נאמר מתפוררת שלא נאמר חירבה. שיפוצים היא לא מוכנה לעשות או לדבריה: "אם הקירות המתקלפים מפריעים לך – תתקן אותם על חשבונך". בקיצור, היא מחפשת שיפוצניק שגם ישלם לה 4,800 שקל לחודש תמורת הזכות להשביח את הנכס ולאפשר לה כעבור שנה לגבות עליו 6,000 שקל. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שבה אמרתי לאישה מבוגרת "אצלך אני לא רוצה לגור" מאז שעזבתי את בית אימא.

מומחים לכלכלה יסבירו לכם (גם לי, אבל אני לא מצליח להבין) שמדובר בשוק, במונחים של ביקוש והיצע, בריבוי שוכרים ומיעוט דירות כולל דירות מחולקות-מפוצלות-מפוחלצות וכדומה. "דיור לכולם", סיסמה ששווה חמישה מנדטים במועצת העיר, זו תיאוריה מוצלחת במציאות שלא תאפשר לה להרים ראש. ומה נעשה? נגביל את שכר הדירה ל-600 אירו? בעלי הבתים יקומו עלינו. בשנות החמישים היה ניסיון כזה, בעלי הבתים יצאו לרחובות להפגין והממשלה בסופו של דבר נאלצה ליישר איתם קו. איכשהו יצא שתמיד מקשיבים יותר לבעלי בתים, נכסים ומפעלי ים המלח. דוגמה היפותטית, כן. אני לא רוצה להסתבך עם גלובס.

וזה מחזיר אותי תמיד לאותו פתרון קל ונוח, יעיל וחסכוני, ואף מתבקש. להיות בזוגיות. ולו רק בגלל שזה חוסך חצי משכר הדירה. הרי מדובר בגאונות לשמה: בני זוג יכולים לשכור דירה גדולה יותר ונוחה יותר, להשביח את ערך הנכס (בזוגיות יש יותר סיכוי שמישהו אשכרה יטרח לטפח את המקום), להסתפק בחדר שינה אחד (בשונה מדירות שותפים) ובעיקר, להוציא לשכנים הזקנים את העיניים על כך שהם עדיין צעירים / יפים / מאוהבים / עושים פיפי בלי עזרה וכך לסייע לפינוי דירות נוספות בשוק. מושלם.

אם לא די בכך, אצל רבים מהזוגות מתרחש תהליך כימי מוזר בגוף שגורם להם, פחות או יותר בסביבות החתונה, לרצות לעבור לגור ליד ההורים או במושב או בפתח תקווה הירקרקה, וכך מתפנות דירות מופלאות במרכזי הערים המבוקשות, תל אביב למשל. (גם אור יהודה, אבל ספציפית הטור הזה עוסק בתל אביב).

על כן צריכות המדינה והעירייה להקים מיד פרויקט לאומי רב משתתפים בו ימצא לכל רווק שידוך הולם, לכל רווקה נסיך חלומות, פסיבי לכל אקטיבי. רק אז יפתרו כל בעיות הדיור במדינה. הייתי ממשיך ומפרט את דרישות הבסיס של הפרויקט אבל בדיוק ראיתי דירת 2 ורבע חדרים ב-5,500 שקל ליד רוטשילד. אני חייב לרוץ לראות אותה.