אמאל'ה ראיתי עץ!
כמי שגדלה בפתח תקווה, את רוב ילדותי העברתי בפרדס או בשדה תפוחי האדמה שהיה בקצה הרחוב, גם בעלי שגר בילדותו בחיפה בילה את רוב זמנו בואדי. חוויות ילדות ומפגש היומיומי עם הטבע אינו זר לרובנו, גם מי שלא גר במושב או בקיבוץ בילה בשטחים הפתוחים שהיו זמינים וקרובים.
הילדים שלנו לומדים על הטבע באופן תיאורטי, כל ילד יודע שדייגו גר ביערות הג?ונגל, שסימבה גר בסוואנה באפריקה ושכלניות אסור לקטוף? וכפי שתיאר זאת חוקר החינוך והטבע דיוויד סובל: ?בילוי מחוץ לבית, משחק חופשי וסקרנות שווה לאלף עובדות על הטבע?.
מחקרים הוכיחו כי השהות בטבע מפחיתה באופן ניכר את שיעורי הפרעת חוסר הקשב, קשיי ריכוז וההיפראקטיביות אצל ילדים. באחד המחקרים נמצא כי אפילו הליכה של עשרים דקות בפארק משפרת את יכולת הריכוז אצל ילדים באופן משמעותי. ואל כל אלה מצטרפת פעילות גופנית חשובה והקניית ערכים לשמירת הסביבה והמרחבים הפתוחים.
כהורים יש לנו תפקיד לחנך את ילדינו לשמירה על הסביבה, הטבע וכדור הארץ אך האם ילדים שלא בקרו ביער או בשדה ירגישו מחויבות אמיתית לעניין? האם ילדים שאין להם זיכרונות טבע, שלא טיילו בארץ והלכו בשביליה יוכלו להכריע על גורלם של השטחים הפתוחים מתנופת הפיתוח?
אנחנו צריכים ליצור זיכרונות טבע עבור הילדים.
סדרת הכתבות "אמאל'ה ראיתי עץ" מבוססת על הרצאה הנושאת את אותו שם ועוסקת בתסמונת 'חוסר טבע' אצל ילדים ואתגר ההורות בעידן הדיגיטלי ומעניקה כלים מעשיים ופשוטים איך לגרום לילדנו לבלות בחוץ, בטבע. דף פייסבוק
לתאום הרצאה אנא צרו קשר במייל: einav@ezgoingfamily.com





React to WordPress