את הלוק הרובוטריקי הכפול של קים וקניה ב"מט גלה" כבר טחנו מכל הכיוונים, בין כל התלבושות הכעורות-עד-בלי-די שכיכבו באירוע, הזוג המלכותי הצליח לבלוט שם כמו ביסלי גריל על עוגת חתונה. היא בשמלה הלא-באמת-מחמיאה של בלמיין שעשתה כבוד לחלק הגוף עליו נבנתה הקאריירה שלה, והוא בג'ינס-קרעים פריפריאלי, ג'קט מנצנץ, ועדשות זאב תכולות שהיו נעוצות באותו נכס משפחתי מפואר (אני הכי-מתאפק עם התוספת המתבקשת של "סיפור מהתחת"...)

 

 

אנשים רחמניים וטובי לב (לא אני, כמובן) יתבוננו בתמונה ויפטירו "נו, עניין של טעם". ואני אומר- בוודאי עניין של טעם. טעם רע.

מצד הכלה – הכל ברור וידוע ומתועד להקיא – מדובר במנהלת מחלקת ה"שתי-מידות=פחות" שלנצח לבושה בניילון-נצמד-מחופש-לשמלה ונראית כמו מילוי של לאפה שמנסה לברוח מאריזתו

לפעמים זה סקסי, לא אכחיש. לפעמים זה טרגדיה בטעם מרשמלו.

 

 

מצד החתן - קניה ווסט הוא ה"נובו-מטרוסקסואל"- קצת זמר מזרחי, קצת ראפר שכונתי, קצת דיוה מטורללת, והכל מרוח בשלושה סוגי שמפו ונצנצים

קניה הוא גם מעצב  (בדיוק כמו הבר רפאלי שלנו שעיצבה-או-לא קולקציית קפסולה של בגדי ים להודי'ז). באופן אישי, מה שהוא מעצב שולח אותי לסיבוב הקאות מסביב לבלוק, אבל תעזבו...זה לא האישיו

 

כי מה שהכי עצוב בכל הסיפור הדווקא-די-משעשע הזה, הוא האופן שבו אבא-ואמא מקפידים להעביר את מורשתם המפוקפקת לבתם הקטנה.

כי נורת’ ווסט (צפון מערב, בתרגום לנייטיבס)  מתהדרת כבר מגיל שנה במעילי פרווה, חליפות עור תואמות, ותכשיטים, הרבה תכשיטים.

מאחר שנראה לי שהבחירות האופנתיות של נורת' הן פחות של-נורת' ויותר מה שאמא הלבישה, יש משהו מקומם בכפיית הטעם הרע המובהק (וגם הלא-ממש-מוסרי, בואו נודה) על הצאצאית הגאה.

ילדה קטנה במעילון פרווה במחיר של 4000 דולר זה איכס גדול. וגם סוג של הבטחה ש, אבוי, הגנטיקה הטראשית הזו לא הולכת להיעלם לשום מקום..

 

 

 

 

 

.