משה סילמן היה אדם גאה. היה לו עסק משלו, והוא היה בעלים של שלוש משאיות. לפני עשר שנים ביטוח לאומי טען שמשה חייב לו סכום גדול של כסף, והחרים את אחת המשאיות שלו. בעקבות ההחרמה העסק קרס והוא הגיע לפשיטת רגל.

 

עוד ב Onlife:

 

 

 

מבעל עסק עצמאי לאדם שלא מצליח לשרוד

הבנק עיקל את הדירה הפרטית שלו ביפו והוא עבר לגור אצל אימא שלו. הוא עבד בעבודות שונות והחובות שלו הלכו וגדלו. הוא ניסה לתבוע את ביטוח לאומי על הנזק שגרם לו, אבל האגרה שהחוק מחייב בתביעה נגד המדינה הייתה למעלה מכוחותיו. רשם בית המשפט, שהוא בעל הסמכות לאשר אגרה מופחתת, סרב לבקשה, ובכך נשללה זכותו של משה לתבוע את המדינה ולברר את מידת הנזק שגרמה לו. זהו רשם בית המשפט אליו הוא התייחס במכתב שכתב לפני האירוע.

 

משה סילמן עבר לחיפה, כדי להוזיל את עלויות המחיה, ועבד כנהג מונית שכיר. לפני שנה וחצי בערך הוא קבל סדרה של אירועים מוחיים. סילמן סבל מסחרחורות בלתי פוסקות, לא יכול היה לנהוג יותר והפסיק לעבוד. הוא קבל קצבת נכות מביטוח לאומי, שהייתה כל כך נמוכה עד שהיה צריך לקבל גם קצבה נוספת של השלמת הכנסה. משה סילמן הפך לאיש חולה, שלא יכול יותר לפרנס את עצמו.

 

במאי, בעקבות בקשה מחודשת לביטוח לאומי, סילמן קיבל מאה אחוז נכות, אבל רק חמישים אחוזים של אובדן כושר עבודה, למרות שהפסיק לעבוד. הביטוח הלאומי הקציב לו 2,300 שקלים, וזהו בעצם כל הסכום הזה ממנו היה אמור משה סילמן להתקיים. שתי האחיות שלו עזרו לו באוכל. על חלק מהתרופות שלו הוא וויתר, כמו גם על בדיקות רפואיות, על מנת לנסות ולשרוד.

 

רגע של תקווה עם החזית החיפאית

במצב הזה הגיע משה סילמן למאהל החזית החיפאית עם הקמתו ביולי שנה שעברה. הוא מצא במאהל בית וקהילה תומכת. במהלך תקופת המאהל אחד מהפעילים קישר אותו לאדם שתרם לו דירה לשנה. באוגוסט 2011 הוא עבר לגור בה.

 

במהלך כל התקופה משה ביקש סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון, אבל נתקל בסירוב. לפי הקריטריונים של משרד השיכון, מי שהייתה לו דירה בחמש השנים האחרונות לא יכול להגיש בקשה כזו לסיוע. למרות שעברו עשר שנים מאז שהייתה דירה בבעלותו – זו הייתה אחת העילות לדחיית הבקשה.

 

 

 

אולי יום אחד תקבל כסף, לכן אינך זכאי לסיוע

בנוסף, לפני מספר שנים אמו של משה סילמן נפטרה. מכיוון שהייתה ערבה לחלק מהחובות שלו, דירתה עוקלה. אחיותיו של משה הגישו תביעה משפטית על חלקן בדירה והעניין נמצא בבירור משפטי, אבל למרות שכל סכום שמשה יקבל ממכירת הדירה יעוקל מיידית על ידי נושיו, משרד השיכון טען שלאור הסיכוי שמשה אולי יקבל סכום כסף בעתיד, הוא אינו זכאי לכל סיוע.

 

משה סילמן הגיש ערעור אחד לבד ועוד אחד בסיוע "רבנים לזכויות אדם". הערעורים נדחו. קבלת מאה אחוזי נכות הייתה אמורה לסייע לו בערעור, אבל כל ניסיון של סילמן ושל האנשים שליוו אותו בתהליך, להבין אם וועדת הערעור קבלה את העדכון על הנכות של משה לא הצליחו. מאמץ רב הושקע על ידי גורמים רבים, כולל חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, רק כדי להבין אם הנתון הזה עמד לנגד עיני הוועדה. עד היום לא התקבלה תשובה.

 

משה סילמן רק קיבל תשובה שהערעור שלו נדחה, ביוני האחרון. גם אנשי הסיוע המשפטי של משרד המשפטים (גוף האמור לסייע לאנשים חסרי אמצעים בקבלת עזרה משפטית מול גופים אזרחיים) סירבו לסייע לו בניסיון לתבוע את ביטוח לאומי.

  

תפנה לעזרה רק אחרי שאתה כבר גר ברחוב

ערעור נוסף שהוגש אמור להתברר בספטמבר. למשה סילמן זה היה מאוחר מדי. בעל הדירה שבה התגורר ביקש ממנו להתחיל לשלם שכר דירה, ולמשה, אדם של כבוד, היה ברור שהוא לא יוכל להישאר בה. אנחנו מזכירים – מדובר באדם חולה, שלא יכול לעבוד, שמקבל 2,300 ש"ח לחודש מהם הוא אמור להתפרנס. המשמעות היא אחת – לעבור לגור ברחוב.

 

העובד הסוציאלי שטיפל בו לא החזיר לו תשובה לבקשתו לקבל סיוע לחודשיים לשכר דירה, עד הערעור. פשוט לא החזיר. אנשי מחלקת דרי הרחוב בעיריית חיפה אמרו לו שיפנה אליהם כשהוא יהיה ברחוב – אבל משה לא היה מוכן להפוך לחסר בית.

 

במוצאי שבת, ה – 14.7, בצומת הרחובות קפלן ודובנוב בתל אביב, משה סילמן הצית את עצמו.

 

זו לא טעות, זאת מדיניות

יוס ברוך, מאנשי החזית החיפאית שהכיר את משה אישית, מדגיש שמדובר באדם צלול בדעתו, שעשה מה שעשה מתוך ייאוש ומחאה על האטימות המוחלטת של כל גוף ממשלתי אליו פנה לסעד. משה סילמן אמר שוב ושוב שהוא לא מוכן שירמסו אותו עד דק. הוא תאר את מערכת ההשפלות שאדם צריך לעבור כדי לקבל סיוע במדינת ישראל, ואמר שגם לאדם עני צריך להתייחס בכבוד. אולי לכן הצית את עצמו – כדי שיפסיקו לרמוס אותו, כדי שיראו אותו ואת המצוקה שלו. כל מערכת אליה פנה – הפנתה לו עורף. מערכות הרווחה, הדיור, ביטוח לאומי ומערכת המשפט– כולם הראו לו את הדרך לרחוב.

 

חשוב לזכור: משה סילמן לא לבד. עשרות אלפים נמצאים במקום הזה, מתדרדרים עוד ועוד, נאבקים בבירוקרטיה ובאטימות ובמדינה שמוחקת אותם. כי זו לא טעות – זו מדיניות, והיא מגיעה מלמעלה, משולחן הממשלה.

 

מדינה שבה רשויות הרווחה קורסות, הדיור הציבורי מיובש, משרד השיכון אינו מסייע לזקוקים לעזרתו ומערכת המשפט מסרבת לתת סעד למי שאין לו כסף - היא מדינה שמוחקת את האזרחים שלה.

 

פורסם במקור באתר J14, האתר הרשמי של המחאה

תגיות