סרי לנקה – מפתיעה לטובה

המטוס מעמאן לקולומבו מלא בחלקו בנשים סרי לנקיות צעירות שחוזרות הביתה לאחר כמה שנות עבודה בישראל וירדן. החלק השני מלא בגולשים ישראלים צעירים בחיפושם אחר הגל המושלם באוקיינוס ההודי. בשנים האחרונות סרי לנקה הפכה לאחד מיעדי הגלישה החמים לישראלים. טיסה יחסית קצרה ולא יקרה, עונת גלישה ארוכה ואפשר לחיות שם טוב עם 10-20 דולר ליום. עכשיו משהמלחמה באופן רשמי הסתיימה הופכת סרי לנקה לאי שיכול להגשים לכם את הפנטזיה המושלמת של חוף לבן ודקלי קוקוס. במיוחד אם תעשו את זה נכון. יורדי הים הערבים, סינבד וחבריו כינו את המקום "סרנדיב". סופר אנגלי מהמאה ה 18 השתמש במילה הערבית על מנת ליצור מילה חדשה באנגלית ? serendibity - המתארת גילוי של משהו מוצלח במקרה. הפורטוגזים קראו לו בטעות ציילון ולבסוף הסכימו כולם על סרי לנקה ? האי המבורך. בעצם לא כולם. המיעוט הטמילי באי דרש לעצמו חלק מחלקת האלוהים הזאת מה שהוביל לסכסוך מתמשך, עשרות אלפי הרוגים ופליטים. חבילת ערוצים בסיסית של סכסוך אתני-דתי פוסט קולוניאלי. לא משהו שאנחנו לא מכירים כאן. אבל עכשיו נראה שיש שלום ואפילו מלמדים טמילית בבתי ספר של סרי לנקה. 

מכוניות תופת לא מתפוצצות בקולומבו וכמות התיירים הולכת וגדלה. יחד עם זאת הסרי לנקים בחכמה רבה מצליחים לשמור על המקום והאופי שלו ולא להיכנע למסחור ומירוץ אחר הדולר. לא תמצאו בחופי האי טיילות מוארות באור ניאון, ברים עם חשפניות או מסעדות עם אוכל מערבי. לא הצלחתי למצוא בית קפה אחד ראוי בכל האי מלבד בעיר הבירה קולומבו. אולי בגלל האופי הבודהיסטי הדתי והמחמיר של האי ואולי בגלל המלחמה הארוכה שהיתה כאן ? סרי לנקה היא עדיין מקום שמחכה שיגלו אותו. הגולשים מתמקדים בשני אתרי גלישה עיקריים; ארוגם ביי (Arugam Bay) שבדרום מזרח האי מתאים לגלישה בעיקר בין החודשים מאי-אוקטובר ורוב הגולשים הישראלים מתנקזים אליו בעיקר בגלל ששם הם יכולים למצוא אוכל שמזכיר את האוכל של אימא שלהם ובעיקר בגלל שבאתר השני לא כל כך סובלים ישראלים. האתר השני נמצא בדרום מערב האי ונקרא היקדוואה (Hikkaduwa) ועונת הגלישה בו היא דצמבר עד אפריל. אז למה לא אוהבים שם ישראלים? משהו שקשור לסכסוך בין הישראלים לגולשים המקומיים על סדר הגלישה וקוד התנהגות בין גולשים שעוד לא למדנו. הרבה גולשים גם מנצלים את סרי לנקה כיעד המשך לגלישה באיים המלדיבים. כן גם במים נמשכת עבודתו של השגריר. רוב התיירים לסרי לנקה מגיעים בטיסות שכר זולות ממזרח אירופה וממערב אירופה. 

הם רוכשים חבילת תיור של הכל כלול במלון חוף שנראה כאילו עדיין נמצא בסוף שנות השמונים או תחילת שנות התשעים. רובם לא יעזבו כלל את אזור החוף ויצטלמו עם נחש או עומדים ליד פיל. יורוטראש אמיתי וחבל כי לאי הזה יש הרבה מה להציע. כמו ציור של אנרי רוסו. ככל שתתעמק בתמונה תגלה יותר ויותר. הבודהיזם אמנם נולד בהודו אבל גדל וחי בסרי לנקה המשמשת מרכז תיאולוגי לבודהיזם התרוואדי המאפיין את כל דרום מזרח אסיה. ברחבי האי מאות מקדשים בודהיסטים ודגובות לבנות, חלקן שוכנות בלב שדות אורז. הדגובות הן למעשה המקבילה הסרי לנקית לסטופה הטיבטית או לצ'די התאילנדי. מבנה אבן דמוי פעמון צבוע לבן המכיל בתוכו פריט קדוש כלשהו ובדרך כלל צמוד אליו נמצא עץ פיקוס קדוש. במרכז האי שרידים ארכיאולוגיים של ערים ומקדשים בודהיסטיים כמו פולונרואה (Polonnaruwa) שנבנתה במאה האחת עשרה או מערות מנזר בודהיסטי שנחצבו בדמבולה (Dambulla) ובתוכם ציורי פרסקו מרתקים של בודהה וסצנות מחייו. היופי של המקומות האלה שגם המקומיים מגיעים אליהם ככה שתוכלו לחזות בשיירת נזירים הלובשים גלימות כתומות מניחים מנחות לרגלי פסלי בודהה ענקיים החצובים בסלע הגרניט בפולונרואה או במשפחה מקומית המבקשת ברכה מכוהן דת (ברהמין) במקדש הינדי קטן הצמוד למערות בדמבולה. בין האתרים המוכרים ישנם עוד עשרות אתרים קטנים שהיער כיסה אותם וזאת חוויה נפלאה למצוא אותם היות וכמעט אף תייר לא מגיע אליהם ככה שתוכלו להיות אינדיאנה ג'ונס למתחילים. העיר קנדי (Kandy) היא לב ליבה של התרבות הסינהלית הבודהיסטית. הי א מכילה מספר מנזרים ובעיקר את מקדש השן המכיל לפי המסורת את אחת משיניו של בודהה שהובאה לכאן במאה השש עשרה. מידי חודש אוגוסט נערכת כאן ה"פרהרה" (Perahera) ? תהלוכה מרשימה של פילים, רקדנים, נזירים ואקרובטים המובילים אחר כבוד את שינו של בודהה בתוך קופסת זהב מיוחדת. 

הפסטיבל נמשך כשבוע ומושך אליו עשרות אלפי מאמינים. מעבר למקדשים, שדות התה, שדות האורז ומטעי הגומי יש מקומות שכמעט ולא נכללים בשום טיול מאורגן או חבילת נופש זולה. מקומות שרוב סוכני הנסיעות אפילו לא מכירים. יער סינהרג'ה (Sinharaja) הוא אחד מהם. מדובר למעשה ביער הגשם האמיתי היחידי שנשאר באי. הוא נמצא בדרום האי באזור הררי קרוב לעיר רטנפורה (Ratnapura) ודרכי הגישה אליו לא פשוטות. חייבים לשכור ג'יפ מקומי שיקח אתכם אל תחנת המחקר והפקחים של השמורה. מכאן תוכלו לשכור מדריך פרטי שיוביל אתכם אל תוך היער. יש להתגבר על הלחות, החום, החרקים ובעיקר עלוקות. בתוך היער תגלו מבחר אדיר של צמחים כמו סחלבים וצמחים טורפים, דקלים המיתמרים לגבוה של כמה עשרות מטרים, שרכים ענקיים, מינים רבים של ציפורים, יונקים כמו פילי בר ונמרים. חלק מהציפורים, היונקים והדו חיים כאן הם אנדמיים למקום. שמורה אחרת היא שמורת Yala בפינה הדרום מזרחית של האי. היתרון כאן הוא שהעצים לא מסתירים. מלודג'ים מקומיים תוכלו לצאת לספארי רכוב בשמורה ולראות פילי בר, נמרים, טווסים, צבאים ועוד. השמורה גובלת בחוף האוקיינוס ההודי. בסרי לנקה יש גם שמורת טבע נוספת אבל לא מוכרזת. שבט הוודה. מדובר בקבוצה אתנו לשונית מיוחדת. למעשה האבורג'ינים של האי עוד לפני חדירת התרבות הסינהלית והבודהיזם לאי. הם מרוכזים בכמה קלאנים של כמה מאות אנשים על אחד. 

בסך הכל נותרו כאלפיים חמש מאות מבני הוודה. הם חיים כציידים לקטים בנוף הבוש של מרכז ומזרח האי. ניתן להגיע אליהם ביום נסיעה מהעיר קנדי לכיוון מזרח. אין שירותי לינה סבירים באזור. אם אתם מוכנים לשלם קצת יותר ולא להתפשר תוכלו למצוא כאן מלונות בוטיק אמיתיים המקפידים על מספר חדרים קטן יחסית ועיצוב המשלב נוחות עם חומרי בנייה ותרבות חומרית מקומית. בהרבה מהם ניתן לזהות את הנגיעות של הארכיטקט המקומי ג'פרי בואה. הדגש הוא על מינימליזם והשתלבות עם הטבע. מלון Lighthouse נמצא על צוק לא הרחק מהעיר גול (Galle) בדרום האי. המלון נבנה כמבצר פורטוגזי ומשקיף על הים. למלון חוף פרטי נהדר ומצוין גם לגלישה. מלון אחר שאף הוא תוכנן על ידי בואה הוא מלון Saman Villas בחוף המערבי באזור בנטוטה. הכניסה למלון היא רק מגיל 14 ומעלה על מנת לא להפר את האווירה הרומנטית והשקט של המקום. לחלק גדול מהחדרים בריכה וגן פרטי הצופים אל הים. במרכז האי תמצאו את מלון Heritance Kandalama לא רחוק מהעיר העתיקה פולונרואה. גם מלון זה פרי יצירתו של בואה והוא משתלב נפלא ביער סביבו והאגם שמולו. לאחרונה נפתח לא רחוק ממנו מלון נוסף בסמוך למאגר מים נפלא ? מלון Sorowwa resort and spa. עוד מלון באזור זה הוא ה- Elephant Corridor אחד המלונות היקרים ומעוצבים ביותר באי. דודו בן צור ? מארגן ומדריך טיולים בסרי לנקה. 

דודו בן צור - מדריך ומארגן טיולים בסרי לנקה. www.davidbenzur.com
הכתבה הופיע לראשונה במוסף G בגלובס.