פורסם ב-12 בדצמבר 2010, 22:38   במדור  כללי
 

 

קראתי את הדברים הבאים באחד הפורומים והחלטתי שאת הפוסט הזה אני הולך לשים בבלוג שלי עם התיחסות רצינית.

- - כתבה הגברת - -

 

אני וחבר שלי ביחד שנה ובחודשים האחרונים אני רואה אותו פחות כי הוא עובד כמעט בכל דקה פנויה (חוץ משינה) כי הוא צריך בערך 1000 שקל בחודש על דלק לאוטו (הוא לומד שעה וחצי מהבית נסיעה).
העבודה שהוא עושה היא לא קבועה, רוב הזמן נודע לו חצי שעה לפני העבודה שהוא צריך לעבוד ואז גם אם תכננו משהו לעשות, הוא ילך לעבודה.
הוא עושה גם שיעורים פרטיים. לדעתי זה יפה מאוד שהוא עובד ואני מעריכה את זה. אבל אני רואה שכבר אין לו כל כך זמן בשבילי. גם לצאת זה כבר מאוד קשה כי הוא עייף ומתחיל לעבוד ב6 בבוקר.
אז אנחנו מתראים כמה לילות בשבוע, מדברים קצת והוא הולך לישון ואז אני לבד.
זה בסדר?

- - - -   וזה מה שעניתי

 
כשלמדתי בטכניון (לפני 30 שנה). גרתי חצי שעה משם אצל ההורים ועבדתי ב 3 משרות!
ככה נראו גם הלימודים! היה לי מאוד קשה.
הבן שלי אוטוטו מסיים בהצטיינות!
כשהתחיל ללמוד אמרתי לו את הדברים הבאים:
המשימה שלך ללמוד , לבלות ולעשות מה שאתה אוהב! אני לא מוכן שתעבוד יום אחד!
יש לך תקציב בלתי מוגבל. צריך - קח מונית . צריך אוטו - קח את שלי חסר משהו - תזמין.
העבודה שלך זה ללמוד ולהנות.
הוא בחר ללמוד. 16 שעות ביום 6 ימים בשבוע חוץ מיום שישי (שאז מ 20:00 מוקדש לחברים פעם בשבועים שלושה) אין לו חברה וזה חסר לו
לו הייתה לו חברה - הוא לא היה מצטיין בלימודים - זה מחיר שהוא בחר בכאב לשלם!
ואת גברתי - יש לך חבר שקורע את עצמו ואת בוכה על הזמן שהוא מקדיש לך? לומד,עובד מתחיל ב 6 בבוקר

לא ביצוע מוכר אבל ברור!

(אני מעדיף את דולי פארטון)

ועוד משהו קטן: חרוץ הבחור - אם את כזו טובה, תמצאי לו עבודה יותר משתלמת? או שתצטרפי אליו לעבודה כדי להיות איתו?

אשתי  לעתיד הצטרפה אלי לעבודות בחוץ שנמשכו ימים כדי שלא אהיה לבד! ואת גבירתי?