'שרדנו 4 שנים בבור אז מה זה קורונה אבל הבדידות תהרוג אותנו'

189 אלף ניצולי שואה חיים כיום בישראל. בכל שנה הרגע בו מציינים את המספר ההולך ופוחת הזה, הלב נחמץ והשנה יותר מתמיד. הגיל הממוצע של נפטרי הקורונה הוא 81, לא מעטים מהם ניצולי שואה שהצליחו לשרוד את הזוועות באירופה אבל לא יכלו לנגיף הקטלני. במסגרת הפרוייקט המיוחד שלנו 'בדלת ליד' שיזמו און לייף בשיתוף ארגון 'גשר', מרכז ספיר ורשת ההתנדבות הישראלית, אנחנו קוראים לכם לבוא ולהושיט יד לאלו שנותרו מבינם במסגרת המיזם הכה חשוב 'עכשיו זה הזמן'. 

"תתארי לעצמך שהייתי בליל הסדר לבד. לבד. לבד. ואף אחד לא יכול לבוא. גם מתנדבים לא יכולים לבוא," מספרת ריקה בר בת 92 מבאר שבע שבנה יחידה נפטר לפני שנתיים ממחלת הסרטן ומאז נותרה לבדה כשהנכדים גרים רחוק. "לפחות אני רואה את אלה ליד הדלת כשהיא משאירה את החבילה והיא מתקשרת אליי כל יום." והיא מתכוונת לאלה טרופ בת 43 מבאר שבע שהתנדבה לפני למעלה משנתיים למיזם בעקבות הבקשה של הבת שלה, חן, אז רק בת .16 שלא הייתה מוכנה לקבל את הסירוב להתנדב מתחת לגיל 18. "מאז שהתחלנו- אני לא יכולה לעזוב אותה, זה לכל החיים," אומרת טרופ. "היא כמו סבתא שלי, ולי כבר אין סבתא. זה עושה לי נעים וגם לה." לפני הקורונה הם נפגשו פעם או פעמיים בשבוע. עכשיו הן מדברות בטלפון מדי יום. 

מאחורי הפרוייקט הזה עומדים הרשות לזכויות ניצולי שואה במשרד האוצר בשיתוף ג'וינט-אשל ובהפעלת עמותת מטב שנבחרה להוביל מיזם ארצי רחב היקף להתמודדות עם תופעת הבדידות בקרב ניצולי שואה זאת לאור ההבנה כי אחת המצוקות הגדולות ביותר של ניצולי השואה היא תחושת הבדידות. המיזם נותן מענה ותמיכה חברתית לכ־5,000 ניצולי שואה באמצעות 5000 מתנדבים שמתחייבים להתנדב מינימום שנה. כל מתנדב שעובר הכשרה לתפקיד, נפגש עם ניצול שואה לפחות פעם אחת בשבוע למשך שעתיים. בפועל, מתנדבים עימם שוחחנו מספרים שהם שם עבורם הרבה יותר מפעם בשבוע, בטח בתקופה הזו, ומי שמתנדב כמעט ולא מסוגל לעזוב את ההתנדבות הזו. 

מה עשיתן יחד? 

"בעיקר מדברות, היא מדברת על החיים שלה, מחליפות מתכונים, היא עלתה מרומניה לפני מלא שנים, אני באתי ממולדובה שזה אותו אזור אז אותם מאכלים. על החיים, על החברים,"  חן קרישטול הבת מוסיפה "אנחנו משחקות איתה קלפים, רמי, היא מספרת על עצמה ואנחנו על עצמנו. ריטה יודעת לתפור, ואני יודעת לתפור אז זה גם נושא שיחה שלנו. לכל אחת מאיתנו יש מכונת תפירה, תחביב משותף."

מבחינתן יש להן עוד סבתא.

"כשאני הולכת לסופר אני בודקת אם חסר לה משהו. אני כל הזמן מציעה. היא מתביישת שאני אשלם והיא ניסתה לתת לי כסף אבל מה אני אקח מסבתא שלי כסף על גבינה לבנה?." מסבירה בפליאה טרופ. 

אלה טרופ וריקה בר לפני הקורונה בתור בקופת החולים. 

לפי מגי גד, שאחראית על הפרוייקט מטעם הגו'ינט אשל 10% מהניצולים בתכנית עריריים. ואחרים עם ילדים אבל חלקם בחו"ל,  הרבה עובדים שעות ארוכות או גרים במקומות מרוחקים. "המתנדב לא מגיע במקום הילד אלא כשירות משלים כדי להפיג את הבדידות. אומרים לי ניצולי שואה - לא הקורונה תהרוג אותנו אלא הבדידות."

ומוסיפה מיכל אלפרן מנהלת המיזם מטעם מטב: "הצרכים של ניצולי השואה נותרו בעינם. הצורך הבסיסי והמרכזי זו הבדידות והיא בימים אלו אקוטית יותר מתמיד. רובם לא פוחדים מהקורונה. היינו בבור ארבע שנים אז מה זה קורונה? אבל הבדידות, הלבד, זה שאף אחד לא יכול לדפוק בדלת ולהכנס. הם פיזית לבד. וזה עוד יימשך."

צריך לזכור שהמטפלים מטעם ביטוח לאומי יכולים להגיע אל ניצולי השואה רק אם אין להן מחלות רקע או שהם צעירים מתחת לגיל 60 אבל רבים מתוכם בדיוק בקריטריונים האלה וניצולי השואה נותרים לבד. "אנחנו קונים להם סלי מזון, ותרופות, וכל ניצול הוא עולם ומלואו. אנחנו מכירים אותם. אנחנו דואגים להם בכל ההיבטים. יש כאלה שדואגים להם לסלי מזון או כרטיסי מזון. אין אצלנו ניצולים רעבים או גלמודים," אומרת אלפרן. 

מרק רובינשטיין, ניצול שואה ערירי בן 81 מבאר שבע זקוק עכשיו יותר מתמיד לקשר עם קוסטה קזנוביץ', בן 31, המתנדב שהכירו לו במיזם לפני שנה. "חשוב לי מאוד הקשר איתו. אין מילים. משום שאני עכשיו לא יכול לזוז לבד. מספר פעמים נפלתי. אם אני צריך בדיקות, אני לבד לא יכול להגיע לשום מקום. אני מצלצל לקוסטה ואנחנו נוסעים והוא יושב שם ועוזר לי. רק מילים טובות. הוא בין הקרובים ביותר אליי עכשיו. רק אליו אני יכול לפנות"

גם לקזנוביץ' יש רק מילים טובות על רובינשטיין: "הוא בן 80 עם שמחת חיים של בן 16. הוא בן אדם מאוד מיוחד, לא פוגשים אנשים כאלה כל יום. הניצולים בדכ בבתי אבות אבל הם אנשים מקסימים"

מרק רובינשטיין וקוסטה קזנוביץ' במשחק כדורגל של הפועל באר שבע

הקשר בין השניים טרום הקורונה לא כלל רק מפגשים בביתו של מרק. "קוסטה לקח אותי למשל למשחק כדורגל ומשחק כדורסל בפעם הראשונה בישראל. הוא לוקח אותי לקופת חולים, לבית חולים, לקנות משהו בחנויות. הוא מצלצל כל הזמן הוא דואג לי. הוא באמת חבר ומילה שלו זו מילה."

רובינשטיין עלה לישראל ב1990 מברית המועצות. הוא דוקטור לכלכלה, אשף שחמט שהתחרה כבר 15 פעמים באליפות העולם ("עכשיו יש רק 2 אנשים בכל העולם בגיל שלי שמתחרים"). קזנוביץ' עלה לישראל באותה שנה ממש בגיל שנתיים. עכשיו הם מדברים ביניהם רוסית ועוברים לעברית כשקוסטה לא מוצא את המילה הנכונה. "הרוסית שלי זה בעיקר סבתות אבל מסתדרים, והוא יודע טוב מאוד עברית," הוא מספר. רובינשטיין מתגורר בדיור מוגן בבאר שבע שם נהג קזנוביץ' לבקר אותו. "כשעוד יכולנו להיפגש, שיחקנו שחמט קצת, דיברנו על אקטואליה, פוליטיקה, הוא סיפר לי על התקופה של השואה. הוא פרופסור לכלכלה אז הוא אוהב לדבר על זה. הוא מדבר הרבה על משפחה ועל אמו שלו כי הייתה חשובה לו ורוצה שגם אני אהיה בקשר הדוק עם אמא שלי." אביו של רובינשטיין נהרג כחייל בצבא האדום והאם ברחה יחד איתו מלנינגרד להרי אורל ובהמשך קבעו יחד את חייהם בעיר קזאן בברית המועצות.  

עכשיו מגיע קזנוביץ' לבניין שבו מתגורר רובנישטיין כדי להביא לו חבילות, ספרים וגם מזון תוך שהוא שומר על המרחק המותר. 

מה תורם לך המפגש?

"אני יוצא משם מלא אנרגיות ושמחה, יודע שמילאתי שם פינה שחסרה לו. זה יותר בשבילו מאשר בשבילי אבל אני שמח שאני תורם למי שאני יכול. זה ממלא אותי באנרגיות ומצבורים. עכשיו התחלתי לעבוד בעמותה- זה נתן לי משמעות. אני עכשיו רכז מתנדבים ושם אני רוצה להמשיך."

גם חן שעומדת בפני גיוס לא מתכוונת לנתק את הקשר עם ריקה: "אמא בטוח תמשיך להתנדב אז גם אני אבוא."

המתנדבים והרכזים הם הסיפור מאחורי המיזם הזה. "יש פה רכזים עם נשמה יתרה. אנשים שעובדים בתכנית הזו עם שכר סמלי ועובדים לא בשעות העבודה השגרתיות- מהנץ החמה עד ללילה, מספרת צביה גאייר, רכזת המתנדבים בבאר שבע ששידכה בין המרואיינים לכתבה הזו. " אנחנו דואגים לניצולים גם לארוחות. גם כשמגיעה מתנדבת ולא מוצאת את ניצולת השואה אז הגענו עד למשטרה, אנחנו לא מוותרים על אף אחד. עושים את זה בלב חפץ, בלב ענק."

עכשיו המתנדבים והניצולים מקווים שהפרויקט הזה ימשיך ויקבל את התקצוב שלו ממשרד האוצר גם בשנה הבאה. "העמותות שעוזרות לניצולי שואה, הן עושות דבר חשוב מאוד, דבר קדוש. הממשלה לא קיימת, הם לא דאגו לנו לניצולי שואה, בלי העמותות האלה, המצב הזה שלנו, כבר לא צעירים ולא בריאים, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע" אומר רובינשטיין. "העזרה והסיוע זה חשוב לנו מאוד מאוד מאוד." 

כדי להצטרף למיזם כנסו ללינק הבא. רוצים לעזור בדרך אחרת? כנסו לכתבה שהכנו עם המדריך המלא למקומות בהם תוכלו להתנדב.