מצבי רוח ודכדוך בגיל המעבר: לא גזירה משמיים
שינויי מצב רוח תכופים, דכדוך, חוסר מנוחה ואפילו דיכאון הם מתסמיני גיל המעבר שמוכרים לנשים רבות. למה זה קורה, מהם הפתרונות וגם – איך אפשר להסתכל על הגיל הזה בצורה אחרת לגמרי
"בגיל 55 התחלתי לסבול מתופעות של גיל המעבר", מספרת אלינור דהאן בת ה-65, "חשבתי שהתסמינים יסתכמו בגלי חום וקצת עייפות אבל מצאתי את עצמי חסרת מנוחה, קצרה לסובבים שלי, ובגדול, מצבי הרוח שלי נעו בין חוסר חשק מוחלט לתחושה כללית של דכדוך. הייתי מוכנה לכך שהגוף שלי ישתנה אבל לא ידעתי שגם הנפש. מסביבי אף אחד לא הבין מה אני עוברת. הרגשתי שאני מאבדת את עצמי".
"רגע לפני שנבהלות צריך לומר שהתנודות במצב רוח, הסחרור הנפשי והתוגה – גם זה יעבור", מסבירה עתליה שוורצשטיין עובדת סוציאלית ומומחית לגיל המעבר במכבי. "קודם כל, יש חשיבות גדולה", היא אומרת, "להבין שאת לא לבד ושאפשר להתגבר".
המפלצת שנכנסה בי
"הרגשתי שאני בלתי נסבלת. הייתי כל הזמן עצבנית, קצרת רוח וחסרת סבלנות. הייתי נטרפת אם הייתי צריכה להסביר משהו בפעם השנייה, אם לא הבינו אותי מיד. פשוט הרגשתי שנכנסה בי מפלצת", נזכרת דהאן.
שווצרטיין מוסיפה לקלחת עוד גורמים שעשויים לפגוע במצב הנפשי - התשוקה המינית שנפגעת, הבית שמתרוקן או טיפול בהורים מבוגרים וכמו כן, הפרידה מהמחזור והבנת הגיל: "יש נשים שסיום המחזור מקל עליהן. מבחינתן זה ברוך שפטרנו, ואילו נשים אחרות חשות צער". למרות הקושי, מזכירה שוורצשטיין, חשוב להבין שזו גם התחלה חדשה - "הילדים בוגרים, את עמוק יותר בקריירה ובעבודה שלך, ברוב המקרים יש יותר שקט כלכלי ויותר זמן לפתח חיי פנאי אחרים ומשמעותיים".
סיבה נוספת לתחושת העצבות שנשים רבות חשות היא התסמינים הפיזיולוגיים שלעתים מתבטאים בשינוי המראה החיצוני. "אנחנו חיות בקונטקסט של מציאות וירטואלית שמספרת לנו תדיר איך אנחנו צריכות להיראות וכמה שאנחנו פגומות", מודה שוורצשטיין. "אני מציעה לכל אחת לרדת לשורש העניין ולבדוק למה היא מוטרדת, מדוע הדימוי העצמי שלה תלוי במראה החיצוני ואיך היא יכולה להשתחרר. בניגוד למה שחושבים, גיל המעבר הוא הזדמנות להיפתח ולהגמיש עמדות ותפיסות בנושא דימוי הגוף".
בואו ניהנה מזה
"אנחנו חיות בחברה שחיה על 'פומו', FOMO - פחד מהחמצה, וההזדקנות או הידיעה שאני פה לזמן מוגבל שמתנפלת על נשים וגברים בגילאים האלה אכן יכולה לגרום לתחושת החמצה בשלב הזה. אבל זה השלב שדווקא צריך לחיות ב'ג'ומו (JOMO)', ההנאה שבהחמצה והידיעה שלא יקרה כלום אם פספסת דבר מה. את יודעת כבר את כל הבלופים, יודעת להפריד בין עיקר ותפל ואחיזת עיניים, ודווקא פה את יכולה לקחת את הדברים ולהגיד 'אני לא באמת צריכה את זה'. לא חייבים את הבלגן שברשתות החברתיות, אפשר ליהנות מהשקט הזה כי יש לי מספיק בגדים בארון או מספיק עיסוקים. אין ילד שמתרוצץ וצועק, ואני יכולה ליהנות'".
בנוסף, מזכירה שוורצשטיין, שהנפש יודעת לאזן את עצמה, וכשנשים מודעות למצבן, הן מסגלות מנגנונים של שליטה ואיזון. "יש נשים שעוזר להן לדעת שיש לתופעות האלו הסבר ביולוגי, ועצם הידיעה הזאת שחברות בגיל הזה עוברות את אותו הדבר - מקלה עליהן. אני בעצמי זוכרת שכשאני חוויתי את התופעות האלו שאלתי הרבה נשים אם הן עוברות ומתי. בשיתוף עם הסביבה את מבינה שלא 'יצאתי מהמלאי' ואני לא פגת תוקף אלא חלק ממעגל".
מדכדוך ועד דיכאון
גיל המעבר מאופיין בחוסר איזון הורמונאלי, השינויים הפיזיים והרגשיים נובעים מירידה בייצור ובהפרשה של ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון. עפ"י מחקר שפרסמה האגודה הפיזיולוגית האמריקאית (APS), ירידה בהורמוני אסטרוגן עלולים להשפיע על המצב הנפשי ולהוביל לעיתים לחרדה ואף לבעיות זיכרון. מחקרים אחרים בנושא מראים כי 20% מהנשים ילקו בדיכאון בשלב מסוים במהלך המנופאוזה (שלב המוגדר כ- 12 חודשים מהפסקת הווסת).
"מעטות מאוד הנשים שסביב הגילאים האלה היו ממש צריכות להתחיל בטיפול תרופתי נוגד דיכאון", מרגיעה שוורצשטיין, "ובכל אופן במקרה כזה צריך להעריך ולאבחן כדי לראות מה יעזור. למי שמרגישה תחושות של דכדוך, חוסר משמעות וריקנות – בכל זאת זה השלב של הקן המתרוקן - התרופה שאני הכי מאמינה בה היא ללכת להתנדב. התנדבות ושייכות לקבוצות חדשות מאוד עוזרת".
טיפ אחרון -
שוורצשטיין מציינת את "חמשת המופלאים" שמסייעים לעבור את הגיל הזה: תזונה ים תיכונית, פעילות גופנית שאת אוהבת, שמירה על קשרים חברתיים ועל קשרים משפחתיים וקשר עם הקהילה – מחויבות לרעיון שהוא גדול ממני.
ותזכורת אחרונה
"עם הגיל יש גם מתנות: הפניות לממש דברים שחשובים לי והיכולת לעשות דברים גם בשביל עצמי" מזכירה שווצשטיין. "בגיל הזה אני יותר סגורה על עצמי ופחות מתפצלת לצרכים של אנשים שונים. הבית שמתרוקן מילדיו יכול להיות משמח, העובדה שאת יכולה עכשיו, בגיל הזה, לעשות מה שבא לך בלי לדפוק חשבון לאף אחד. באופן כללי אנחנו גם בוחרות טוב יותר את מה שנכון לנו ויש לנו תחושה של שליטה בחיים. אחד מהדברים שאני הכי אוהבת זה העובדה שאני יותר מכירה את עצמי. ובסופו של דבר הגוף לומד להתייצב".




React to WordPress