"כל הרופאים שהיינו אצלם לא ידעו מה הפתרון לבעיה שלי, ולא ידעו מה יש לי. הם כן ידעו שבאיזשהו שלב בחיים אני אאבד את הראייה". זמירה אלפרין, בת 77, החלה להתעוור כבר בגיל צעיר ובגיל 34, כשהיא אם לשני ילדים, הפכה לעיוורת. "ואז החלטתי. אוקי. מה שנאמר - נגמר. עכשיו תתמודדי, והחלטתי להיות זמירה שהייתה בעבר: הולכת, באה, נוסעת, זמירה שאין לה מעצורים, וככה זה היה", היא מספרת."אם יום אחד אני בבית, למחרת אני נורית כמו טיל החוצה, כמו אריה" היא צוחקת.

באנר

קשה לעמוד בקצב של זמירה, זו האמת. מלבד חוגי האמנות, והרכיבה על האופניים ואימוני הריצה - היא גם 4 קדנציות רציפות משמשת כיו"ר עמותת "ששת" של העיוורים בבאר שבע, ועושה לילות כימים על מנת לשפר את חייהם. "אני תמיד אומרת להם - להישאר בבית זה לא טוב. צריך עצמאות, עשייה, לחיות, החיים ממשיכים והם יכולים להיות מאוד יפים".

פגשנו את זמירה בדרך לנסיעה ברכבת לפגוש את אחיותיה. "זה נורא פשוט. אני מתקשרת למוקד של הרכבת שעה שעתיים מראש ואומרת להם באיזו רכבת אני נוסעת ומתי - וזהו זה מתואם. ברכבת פוגש אותי נציג ועוזר לי לעלות. הכי פשוט בעולם".

וחלום אחד שעוד לא הגשמת? "עוד לא עשיתי צניחה חופשית, אבל גם זה יגיע. אל תדאגו".