כמעט אין תחום שבו ח"כ זהבה גלאון, יו"ר מפלגת מרצ, וח"כ שולי מועלם, יו"ר סיעת הבית היהודי, אינן חלוקות. "אם היית שואלת אותנו על חוק ההסדרה", הן אומרות, "לא היית יוצאת מכאן".  מועלם מקדמת בימים אלה את חוק ההסדרה, הנועד להסדיר את מעמדם של אלפי בתים בהתנחלויות הבנויים על קרקע פלסטינית פרטית. רק השבוע החוק עבר בקריאה ראשונה בכנסת, חוק שגלאון רואה כ"עוול של הממשלה שנועד להלבין גניבה". על אף המחלוקות האידאולוגיות העמוקות בין השתיים, הן מצליחות בימים אלו לשתף פעולה בהצעת חוק חדשה למען הפללת גברים שהולכים לנשים בזנות ושיקומן של אותן נשים.

עוד באון לייף:

לאחר שנים שבהן מנסה גלאון לקדם חוק דומה, החליטו השתיים לחבור זו לזו ולנסח הצעת חוק מקיפה יותר שנועדה למגר את תופעת הזנות. "צריך להגיד פה באופן אמיתי, עובדתי והגון, שזהבה הרבה יותר שנים ממני בכנסת, ומנסה לקדם את החוק הזה", אומרת מועלם. "בכנסת הקודמת דנו בהצעת החוק של זהבה, ואמרה בצדק שרת המשפטים הקודמת, ח"כ ציפי לבני, שכל זמן שההצעה תהיה רק בצד של ההפללה בלי לדבר על השיקום של הנשים, ההצעה לוקה בחסר. ואז אני הצעתי לזהבה שננסה ללכת על כל הדבר הזה בגדול".

"החוק להפללת צרכני זנות מקבל עכשיו פנים חדשות משני טעמים", מסבירה גלאון. "האחד, במהות שלו, כי שינינו אותו. למדנו מהניסיון של השנים האחרונות והעשור האחרון מדוע לא הצלחנו לקדם אותו. השני הוא במובילות החוק. שולי ואני מובילות אותו וזה לא דבר מובן מאליו. שתינו מאד מחויבות למאבק לטובת נשים בכלל, ובמקרה הזה לטובת הנשים הכי מוחלשות, שאלה הנשים בזנות".

הפללת הצרכנים, שיקום הנשים

גלאון ומועלם יוצאות מנקודת הנחה כי צרכני הזנות, הגברים, הם הכוח המניע את התעשייה הזאת, שעל-פי הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל שפורסם במאי האחרון, מגלגלת לא פחות מ-1.2 מיליארד ש"ח בשנה. הן מאמינות כי על מנת למגר את תופעת הזנות, יש להעביר מסר לגברים, שהם ה"משת"פים של תופעת הזנות", אלה שמספקים לה את הביקוש. "העמדה המוסרית שלנו היא שזנות הינה אלימות מינית וחברה לא יכולה להתרגל לעוול הזה שבו מחפיצים נשים, מוכרים אותן, קונים אותן ואונסים אותן בכל יום מחדש", אומרת גלאון. "מצד אחד, המסר של החוק זה הפללה, ומצד שני אנחנו מנהלות קרב גדול על מנת שיתייחסו לנשים בזנות כאל נשים שזקוקות לשיקום, לסייע להן לצאת לדרך חדשה. הרעיון הוא לסייע לנשים בזנות, ולהוציא מהחיך החמים של הקונצנזוס את הגברים, שהם הכוח הכלכלי המניע של התעשייה הזאת".

גברים הם הכוח הכלכלי המניע של התעשייה הזאת. זהבה גלאון ושולי מועלם

מועלם וגלאון מאמינות כי החוק הזה שלם רק כשהוא מכיל את שני המרכיבים הללו, הפללת צרכני הזנות, במקביל לשיקום של הנשים העוסקות בזנות. "חוק הפללת לקוחות זנות ושיקום נשים במעגל הזנות זה החוק", אומרת מועלם. "הוא לא האחד בלי השני, אנחנו לא מקדמות אותו כך ואנחנו גם לא נסכים להצעה שתפריד בין שני החלקים האלה".

זנות קיימת כבר בתורה

כפי שאולי ניתן לצפות מראש, קיימים לא מעט מתנגדים (ומתנגדות) לחוק הזה, משמרנים אדוקים ועד חסידי הליברליזם והבחירה החופשית. אחת מהטענות נגד החוק, המגיעה מחיקם של השמרנים, גורסת כי זנות אינה סתירה למסורת היהודית, וכי מדובר במקצוע ותיק, הקיים כבר 5,000 שנים, גם ביהדות. "זנות מנוגדת לכל ערך יהודי, אנושי ומוסרי", אומרת מועלם, "אפשר להתווכח על כל מיני ניואנסים, ולהסביר שזנות זה כבר מהתורה. אז יש לי חדשות - גם רצח זה מהתורה, וראו איזה פלא, ברוך השם, אף אחד לא מציע להתייחס לרצח בסלחנות, ולהגיד 'מה נעשה עם מי שרוצה לרצוח? לאן הוא ילך?', כפי שאומרים על לקוחות הזנות".

"אני לא מסכימה לקבל מציאות של שלושים גברים בלילה כבחירה"

טיעון נוסף נגד החוק, שחוזר על עצמו הכי הרבה פעמים, כך הן אומרות, הוא טיעון "הבחירה החופשית", טיעון השאוב מסל הערכים הדמוקרטי- ליברלי, לפיו לכל אישה קיימת הזכות להחליט על גופה ועל עיסוקה.

"אני חושבת שמשלל הטענות שמושמעות נגד החוק זאת הטענה שחוזרת הכי הרבה". אומרת מועלם. "זאת בחירה, כל אחת בוחרת איך להתפרנס, כל אחת בוחרת במה לעבוד, בוחרת בוחרת בוחרת. אבל אני לא רוצה להשאר בתיאוריות. אני לא באה ממקום פטרוני, אבל אני לא מסכימה לקבל מציאות של שלושים גברים בלילה כבחירה".

לא מסכימה לקבל מציאות של 30 גברים בלילה כבחירה. ח"כ שולי מועלם

גלאון, שאינה נחשדת בשמרנות יתר, משמיעה עמדה דומה לזו של מועלם בהקשר זה. "אני מאד מתקוממת שמשתמשים בשיח הליברלי של זכויות האדם בהקשר של הזנות". אומרת גלאון.  "אנחנו מדברים כאן על שנים של שיעבוד נשים. נתנה שולי את הדוגמא של הרצח. אנחנו ממסדים רצח? הייתה עבדות שנים רבות באמריקה והייתה לגיטימציה לעבדות, והיום אין. לא נתנו לגיטימציה לאלימות בכלל, לא נתנו לגיטימציה לעבדות ולא ניתן לגיטימציה לאלימות מינית".

ובכל זאת, כיצד אתן מתמודדות עם הטענה שלנשים שעוסקות בזנות קיימת הזכות לבחור את עיסוקן?

"נשים בזנות הן הנשים הכי מוחלשות, נשים שהחברה לא נותנת עליהן את הדעת", אומרת גלאון, "אף אחד לא סופר אותן, רובן נרקומניות כחלק מתהליך ההישרדות שלהן, רובן הגדול, אני לא מדברת על כאלה שעושות את זה כהשלמת הכנסה, עברו סוג של התעללות מינית, גילוי עריות, וסמים".

 

זנות, ככה היא נראית באמת

לא שווה את הכסף, משתפת פעולה בדיבור מלוכלך וצייתנית - הם רק חלק מהציטוטים שמקבץ אתר חדש שיצאו מפיהם של גברים על זונות שהם ביקרו אצלן. קבלו הצצה לעולמם של גברים שצורכים שירותי מין

לכתבה המלאה

 

"הכסף הגדול, הסטודנטיות למשפטים עם ההכנסה הצדדית, כל זה טוב לסיפורים" אומרת מועלם. "אלה לא הנשים בזנות. מעל 90% מהנשים העוסקות בזנות הן נפגעות מינית, נפגעות גילוי עריות, נשים החיות בתחתית החברה הישראלית. וכל השאלה היא האם החברה הישראלית ממשיכה להשאיר אותן שם, או שיש לנו אחריות וערבות הדדית גם במציאות הקשה הזאת".

בסקר הלאומי פורסמו עוד כמה נתונים היכולים לשפוך אור על התופעה הזאת, שקשה מאד לחקור אותה באופן אמפירי. מרבית הנשים העוסקות בזנות הן יהודיות, דוברות עברית, רובן אימהות, ורובן לא שירתו בצה"ל. ממוצע הלקוחות ביום עומד על 5.5. על פי תוצאות הסקר, יותר מ-50% מהנשים בזנות עוסקות במקצוע בין 5-16 שנים. לא בדיוק השלמת הכנסה זמנית.

"החברה הישראלית חייבת לבחור", אומרת מועלם. "אין ריק - אם לא בוחרים במסלול של הפללת לקוחות ושיקום נשים במעגל הזנות, אז בוחרים במיסוד הזנות. אלה שתי האופציות. כל ניסיון אחר זה לעצום עיניים, כמו 'ללכת בלי ולהרגיש עם'".

מויחל טויבעס

הטענה כי הזנות כיום היא תחום פרוץ אינה מופרכת כלל. על מנת למנוע את הניצול והכסף השחור הקיימים בענף, יש כאלה המחזיקים בדעה שצריך דווקא למסד את הזנות, ובכך לפקח על התעשייה ולגבות ממנה מסים. גלאון ומועלם מתנגדות בכל תוקף למיסוד הזנות, שכן הן רואות בזנות עצמה תופעה המונעת מהחברה בכלל, ומהנשים בפרט, לצעוד קדימה. "ביידיש אומרים מויחל טויבעס", אומרת מועלם, "אני לא רוצה את כספי מס ההכנסה האלה, זה כסף טמא בעיני, זה כסף שלוקה בליקוי מאורות מטורף בעיני. יש פה חברה שהמטרה שלה היא להתקדם קדימה. כל זמן שמתקיימת זנות החברה לא יכולה להגיד לעצמה שהיא מתקדמת".

"זנות היא דה-הומניזציה של אישה", מסבירה גלאון, "מי שהולך לנשים בזנות עושה להן דה-הומניזציה, לא רואה שבצד השני יש אישה, לא מתייחס אליה כאל אדם, מתייחס אליה כאל סחורה שמשתמשים בה תמורת כסף. אם היינו בעולם אוטופי של חברה שוויונית שבה נשים וגברים שווים בהכל, אז אם אישה תרצה להחליט שהיא בוחרת בזנות, אני מוכנה לנהל את הדיון, למרות שאני לא אשתכנע. אנחנו לא שם. כרגע, חברה שמאותתת לכלל הנציגים בה שלמכור ולקנות נשים וללכת לנשים בזנות זה לגיטימי, זו חברה שנותנת לגיטימציה לסטטוס הנמוך של נשים בחברה. זה לא נגמר בזנות, זה משדר שכולנו ניתנות לקנייה ולמכירה, זה משפיע על העדר ייצוג נשים במערכת הפוליטית והציבורית, משפיע על פערי השכר ועל התעסוקה".

האם אתן חושבות שהעובדה שדווקא שתיכן מקדמות את החוק יחד תסייע לו לעבור?

"משהו בשיתוף הפעולה שלנו ממקם את החוק נכון, גם מול קובעי מדיניות, וגם ציבורית", אומרת גלאון. "כל אחת מאיתנו מביאה את תפיסת העולם שלה, את סולם הערכים שלה, אנחנו רואות את הנושא הזה עין בעין, שזה ממש לא מובן מאליו. העת לא הייתה בשלה, וההצעה לא הייתה בשלה. לאחר שחברנו ל'מטה המאבק לסחר בנשים וזנות' תיקנו את החוק, וניסחנו חוק מקיף יותר", מסבירה גלאון.

זנות היא דה-הומניזציה של אישה. ח"כ זהבה גלאון

"יש תחושות לפעמים, שלי אישית קשה איתן, שאנחנו שבטים שבטים וכל אחד צריך לדאוג לשבט שלו". אומרת מועלם. "בציונות הדתית, לצורך העניין, אין זנות. אז מה? מה האמירה שלנו כשליחות ומנהיגות ציבור? כרבנים? כנשות הלכה? אנשים משמעותיים מובילי דעת קהל בציבור הציוני-דתי מצטרפים אלינו לאמירה הזאת. גייסתי עשרות נשים מובילות בציונות הדתית, פעם ראשונה שנשים מהציונות הדתית הגיעו למקומות הקשים האלה, לסיור בזירות זנות. היינו שם 4 שעות, והדבר הכי מרגש בשבילי היה שהיה שם כל הקשת של הציונות הדתית, בפעם הראשונה".

מאבק פוליטי שאינו מאבק מפלגתי

המונח סולידריות נשית עלול להישמע לא פעם כמונח מעורפל. השיח המגדרי במדינת ישראל לא מכתיב את דפוסי ההצבעה של האזרחים והאזרחיות, ונשים מהוות פחות מ-30% מכלל חברי הכנסת. עם זאת, ניתן לראות שבהרבה סוגיות חברתיות, או כאלה הנוגעות לזכויות נשים, חברות הכנסת מצליחות לשים על "הולד" את השסע האידאולוגי של ימין ושמאל, ולייצר שיתופי פעולה משני צדי המפה הפוליטית.

"כלפי חוץ נראה שכל היום פה אם אתה בימין אתה בימין ואם אתה בשמאל אז אתה בשמאל", אומרת מועלם. "רוב הזמן פה בכנסת, בעיקר הנשים כאן, יודעות לשים את זה בצד. יש פה יכולת אמיתית להחליט על מה אנחנו לא מסכימות, אבל במה שאנחנו כן - ללכת בכל הכוח ביחד, ואז זה הופך לשיח ענייני".

"זה משהו משותף לנשים בכנסת, במרבית המקרים", אומרת גלאון. "יש כאן הבנה שבסולידריות המשותפת ובמאבק המשותף שלנו בכל מה שקשור בהגנה על נשים אנחנו נושמות נשימה ארוכה ושמות בצד מחלוקות אחרות. אני חושבת שזה הכוח של זה, דווקא בגלל ששתינו ממפלגות אידיאולוגיות משני צידי הקשת הפוליטית. אנחנו שמות בצד את ההחלטות על החזרת השטחים כן או לא, ואומרות שיש כאן מאבק שאנחנו חייבות להיאבק. זה אולי מאבק פוליטי, אבל זה לא מאבק מפלגתי. זה מאבק חוצה מפלגות, של אנשים מכל עברי הדעה והדעת, והוא משותף לרבנים, לאנשים דת מוסלמים, לדתיים וחילוניים, ליהודים וערבים".

אז כשעולה נושא השטחים והריבונות אתן אוטמות את האוזניים?

"אם אתה בא לכנסת ואין לך אידיאולוגיה, אז למה אתה שם?", אומרת מועלם. "נבחרת לקדם אידאולוגיה. אתה לא מסתיר את האידאולוגיה שלך. אנחנו יכולות לריב עכשיו שנתיים על זה שאני רוצה להחיל ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, והיא חושבת שצריך להקים שם מדינה פלסטינית. איך זה נוגע לדברים אחרים? אנחנו לא מסתירות את העמדות אלה אחת מן השנייה".

"אנחנו נשים מנוסות, רציניות, דעתניות", מסבירה גלאון. "אנחנו מבינות בדיוק את גבולות הגזרה. אנחנו מבינות איפה אנחנו חלוקות, ולא מוותרות אפילו בגרם על הנושאים האידיאולוגים הגדולים. אבל בנושאים שאנחנו יכולות לשתף בהם פעולה יש לנו עניין. אלה הנושאים שצריך בהם מעטפת רחבה של תמיכה, אחרת זה לא הולך".

שרים וח"כים אינם מלאכים, וגם מלאכים זה לא מה שהיה פעם

נראה כי ישנם פוליטיקאים ואנשי ציבור שאינם שוללים את החוק על הסף, וישנם כאלה שאף מראים תמיכה מובהקת. שרת המשפטים איילת שקד, שר הרווחה חיים כץ, השר לביטחון הפנים גלעד ארדן והמפכ"ל רוני אלשיך הראו נטייה לתמוך בהצעה, כך הן אומרות, בדרך זו או אחרת. עם זאת, ההצעה נתקלת בהתנגדות.

גם מלאכים זה לא מה שהיה פעם. יוסי שריד

"שרים, שרות וח"כים הם בני אדם, הם לא מלאכים, וכפי שיוסי שריד אמר, גם מלאכים זה לא מה שהיה פעם", אומרת  גלאון. "אני אומרת את זה כי אני מניחה שלא נצליח לשכנע את כולם. סביר שלא. אבל זה לא כ"כ חשוב, כי יש דינמיקה של כדור שלג. אם נצליח לשכנע את מי שצריך לשכנע, אז הדברים יתגלגלו. אם נחוקק את זה ונעורר את הדיון הציבורי, אנשים ירצו להצטרף למהלך הזה, שנתפס כמהלך חברתי. אז לא נצליח לשכנע את כולם, זה לא נורא. האנשים המשמעותיים נוטים לתמוך בהצבעה".

"קובעי המדיניות צריכים לשנות את הראש", ממשיכה גלאון, "הם צריכים להבין שיש כאן מהלך אלים כנגד נשים, ובסופו של דבר מדובר בהחלטה כספית. מה המדינה מוכנה להשקיע בנשים האלה". את המתנגדים לחוק גלאון ומועלם מאמינות שיצליחו לשכנע ומעדיפות להשאיר אותם בינתיים בעילום שם, כי "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".

החוק יעבור?

לחקיקה שמנסות גלאון ומועלם לקדם יש תקדימים. באירופה ניתן לראות מהלכים דומים. בצרפת למשל, צרכנות הזנות הינה עבירה פלילית שדינה קנס של 1500 יורו, והנשים בזנות שעוזבות את עיסוקן זוכות לשירותי רווחה נרחבים, מהלך שהצליח להוריד באחוזים נרחבים את תופעת הזנות שם. "החברה שלנו נותנת את הדעת על נשים מוכות ועל נשים שנאנסו. הקמפיינים האלה צלחו", אומרת גלאון. אכן ניתן לראות שישראל מדורגת במקום הראשון בדו"ח של משרד החוץ האמריקאי על המאבק בסחר בבני אדם.

"התהליך שעברה מדינת ישראל במיגור הסחר בנשים הוא נר לרגלנו בנוגע למה שצריך לקרות עם הזנות", ממשיכה מועלם, "היינו בדירוג הכי נמוך בסחר בנשים, וראו זה פלא, היום אנחנו בדירוג הכי גבוה. כולם הבינו שהדבר הזה נורא".

בעקבות המהלכים שקידמו גלאון ומועלם, יזמה האחרונה מהלך עם שרת המשפטים איילת שקד, והוחלט על הקמת צוות בין-משרדי שבוחן את הנושא. "יש לנו לדעתי מקום לאופטימיות שהממשלה תלך על זה", אומרת גלאון, "זה תהליך. יש כמה גברים שצריך לשנות להם את הראש, כמה שרים וגם כמה שרות, אבל אנחנו עובדות על זה".