**את הראיון הזה קיימנו לפני 4 שנים בדיוק. לרגל חגיגות ה-80 של הזמרת ג'וזי כץ חזרנו לדברים שאמרה לנו

מה ההצלחה הכי טרייה שלך?

"אתמול עשיתי הופעה אורחת עם רוי דהאן, שמאוד התחברתי אליו. אהבתי את המוזיקה שלו, אז הלכתי להופעה שלו ואחר כך הוא ביקש שאהיה אורחת שלו, שרתי שלושה שירים והיה ממש כיף. בפעם הראשונה שהגעתי להופעה שלו, עשיתי לו הפתעה והוא מאוד שמח. אני אוהבת לעשות לצעירים את ההפתעות האלה ולהגיע. לפני שבוע עשיתי את זה לעוד ילד ששמעתי שיר שלו. בחור צעיר, מוכשר, שר יפה, כותב ומנגן מעולה. יש כל כך הרבה כשרון במדינה שלנו, שזה מפתיע".

 

עוד בפרוייקט "חוגגות את החיים":

עוד בפרוייקט "חוגגות את החיים":
ורדה רזיאל זקונט: בגיל 59 הפכתי להיות כוכבת
טליה פלד קינן: שינוי הקריירה בגיל מאוחר היתה ההחלטה הטובה בחיי
עוד בפרוייקט "חוגגות את החיים":
ורדה רזיאל זקונט: בגיל 59 הפכתי להיות כוכבת
טליה פלד קינן: שינוי הקריירה בגיל מאוחר היתה ההחלטה הטובה בחיי
 

 

מה ג'וזי לובשת?

 

חולצת אריג חלקה עם שרוולים מתרחבים- 179.9 ? קרייזי ליין

 

ג'ינס בגזרת סקיני - 89.9 ?  קרייזי ליין

 

 

איך זה מרגיש לראות שהדור הצעיר משתגע עליך?

"אני מאוד אוהבת שאוהבים אותי ונותנים לי כבוד. זה עושה לי רק טוב וזה משמח שגם הצעירים מכירים את השירים מאז ואוהבים אותם. טוב, בשבילי גם 80 זה צעיר ו-70 זה צעיר ו- 50 זה צעיר. הכוונה היא לצעירים בלב. לפני שבוע הייתי בקפה ביאליק, שתינו בירה והיה כיף, ונכנסתי למונית הביתה. עצר לי נהג מבוגר, אולי בן 90. כשנכנסתי למונית שמעתי שמתנגן השיר "ימי ראשית הקיץ", והתלהבתי שהוא שומע את השיר. אמרתי לו: ' זו אני ברדיו'. הוא הסתכל עלי ושאל 'את ג'וזי כץ?', אמרתי כן, והוא לקח אותי הביתה כמו קאובוי - תוך שתי דקות הייתי בבית. בכלל, הנהגים הם מעריצים גדולים, וכשאני נכנסת למונית הם מבסוטים, אני מבסוטית שהם מבסוטים ובסוף כולם מבסוטים". 

 

נראה שאת אוהבת לשמח

"אני אוהבת שכולם מרוצים, אבל יש דברים שקצת משתנים עם השנים. למשל, מאז שעברתי לגור לבד בבית הישן שלי, הפסקתי לבשל לכולם. בבית הקודם כל הזמן בישלתי, כי הבית היה מלא ילדים והחברות של הילדים ונכדים ותינוקות, ועכשיו אמרתי לכולם: 'אין אוכל. אין. אל תצפו לאוכל. נגמר!'. אני מאוד רוצה להיות מחוברת לעצמי ושתהיה לי מודעות לעצמי ושאני אשמע לאינסטינקטים שלי ולא אפעל רק כדי לרצות אחרים, אבל זה די חדש אצלי הדבר הזה, וזה די קשה".

 

"אני אוהבת כשצעירים אוהבים אותי - זה נותן לי כבוד" צילום: רפאל מזרחי

 

זה מרגיש כמו לידה מחדש, שאת באה ואת אומרת - עכשיו אני פה בשביל עצמי.

"נכון. כי אף פעם לא גרתי לבד. הייתי עם המשפחה שלי עד גיל 19, אחר כך הייתי עם הבעל הראשון שלי במשך 20 שנה. ואחר כך הייתי עם הבעל השני 3 שנים, וכל הזמן גם עם הילדים. תמיד אמרתי שכשאחזור לבית שלי, לא יהיה חדר אורחים ועמדתי בזה. זהו, אין לבוא לישון, זה חופש שאני לא מוכנה יותר לוותר עליו. זו העצמאות, זו החירות".

 

אז מצד אחד יש התרפקות על העבר והכרת תודה על הדור הצעיר שמכיר אותך ושומע את המוזיקה, ומצד שני את חיה קדימה ומנסה סוף סוף לחיות בשביל עצמך – איך זה מסתדר ביחד?

"אני לא רק בשביל עצמי. אבל רוב הזמן אני אוהבת להיות לבד. אני לבד אבל לא בודדה. יש לי ציור, יש המון חומר לקריאה, אני רצה וגרה שתי דקות מהים, אז אפשר תמיד לקפוץ בחמש בבוקר, להיות עשר דקות ולחזור הביתה. זה כיף שחיכיתי לו הרבה שנים. יש לי את המרחב שלי והיום אף אחד כבר לא יכול להיכנס אליו ללא רשות.

 

הבן שלי אומר לי: 'אמא, את כוסית, את צריכה שיהיה לך חבר'. אבל אני לא כל כך מתה שיהיה לי חבר. הוא אומר לי: 'אמא, אם זה צריך לקרות זה יקרה ולא יהיה לך מה להגיד'. אז אני פתוחה לזה".

 

הבן שלי אומר: "אמא, את צריכה שיהיה לך חבר" צילום: רפאל מזרחי

 

אם נסתכל רגע לכל ההישגים המרשימים שלך מהעבר, יש רגע אחד שבעיניך הוא שיא ההצלחה?

"התקופה של החלונות הגבוהים. ההצלחה שלנו אז היתה משהו שלא הבנתי בכלל. זו היתה הפעם הראשונה שקורה דבר כזה, לי ובכלל בארץ. אז לא היה פפראצי ולא כלום, אבל היו ילדים שחיכו מתחת לבית וצעקו, ובכל מקום רצו חתימות. היו אולמות מלאים ודפקו על הדלת כדי להיכנס לראות אותנו. זה היה מפחיד.

 

גם כשעשיתי את השיר של גלעד שגב, 'אני סולחת', היה פיצוץ של הצלחה ברדיו. זה טוב מאוד שפה ושם יש את זה, אבל לא כל הזמן. הפכתי להיות קצת כמו אריק (איינשטיין) בעניין הזה - לא רוצה לעשות כלום, תעזבו אותי בשקט. הוא כל הזמן היה אומר לי 'ג'וזי, תעזבי את השטויות האלה. תעזבי את השטויות'. ועכשיו הגעתי לנקודה שאני אומרת הרבה 'לא'. כי אני גם כבר יודעת מה יהיה - זה אף פעם לא יהיה כמו שאני רוצה ואני אתעצבן ואהיה עם חרדות, ואני לא רוצה את ההרגשות האלה. רוצה שקט נפשי.

 

מעציב אותי היום הילדים הצעירים שרוצים להיות מפורסמים. זה הפך להיות מחלה - רוצים להיות מפורסמים ולא אכפת להם איך. המציאות היא שאם אתה עשיר - אתה מפורסם, אם אתה בריאליטי - אתה מפורסם. ומה זה בכלל להיות מפורסם? מה עשית בשביל להיות מפורסם? המדינה שלנו מידרדרת, ולדעתי זו אחת הסיבות. קודם תעשה משהו, וכשיגיע לך להיות מפורסם - אז בבקשה, מגיע לך. היום שואלים ילדים קטנים מה הם רוצים להיות והם עונים – מפורסמים. לא מורה, לא מדען, לא עורך דין – מפורסמים. ואותי באופן אישי זה מעציב".

 

 

 

יצא לך פעם ללכת נגד כל הסיכויים ונגד מה שהסביבה אמרה, כי ידעת שזה מה את צריכה לעשות?

"כן, עשיתי את זה. אני מעדיפה לא לפרט מה עשיתי. זו הרגשה לא טובה ללכת נגד האינסטינקטים שלך, ולפעמים אין עוד צ'אנס לחזור על זה. אז זה עוד שיעור. שיעור קשה. אבל זה חלק מהחיים".

 

וקיים גם הפחד מהכישלון?

"אף פעם לא היה לי פחד שלא אצליח. תמיד קפצתי למים ועשיתי. אם זה לא הלך – גם בסדר, ממשיכים הלאה. כי כל דבר שאנחנו עושים זה עוד צעד ועוד צעד. צריך להמשיך לעשות. עכשיו כבר אין לי כוח לכל זה. אני רוצה טבע, לנסוע לצפון ולים המלח. ראיתי את כל הארץ אבל רק בלילה, בגלל ההופעות. זה קצת מצחיק שאני אומרת את זה, כי כולם יודעים שלהכניס אותי לאוטו לנסיעה יותר מרבע שעה זה מאוד קשה. אבל אולי הגיע הזמן".

 

מי המבקר הכי קשוח שלך?

הבנים שלי. ועכשיו גם הכלה. והם בדרך כלל צודקים. הם יודעים שיש לי מלחמה עם עצמי -  כן לעשות את זה, לא לעשות את זה. אז אני שואלת אותם והם אומרים את האמת". 

 

"אף פעם לא היה לי פחד שלא אצליח" צילום: רפאל מזרחי

 

הפרוייקט של און לייף וקרייזי ליין ריכז נשים מצליחות, שעשו החלטות אמיצות בחיים, למה את חושבת שנבחרת לפרויקט? 

"העזתי די הרבה פעמים. פעם אחת גם העזתי נגד רצוני, ועם לב כבד מאוד, אבל לא היתה ברירה. גם נותנים לי להרגיש שנתתי משהו שאוהבים ושומעים, ושמחכים לעוד. כל הזמן שואלים מתי נשמע חדש, מתי יהיה חדש. אני מחכה לרגעים הנכונים, לבן אדם הנכון, למוזיקה הנכונה. אני לא אוהבת ליצור לבד, אני אוהבת ביחד. לחבר אחד שכותב ואחד שמלווה וליצור ביחד, כי ככה אני גדלתי וככה אני מכירה. לעמוד לשיר לבד זה לא כיף. אז אני מחכה להזדמנויות האלה. אני מרגישה שעוד יש לי מה לתת".

 

בואי נדבר רגע על הבגדים – את לובשת מה שאת בחרת?

"ביקשתי שיתאימו בגדים לאופי שלי והם עשו עבודה טובה. אפילו ביקשתי לקחת הביתה".

 

יש לך אג'נדה ככל שזה נוגע ללבוש?  

"אמא שלי פעם אמרה לי לא ללכת לפי המודה, אלא אם מה שמתאים לי. אני יודעת שהרבה אנשים יאמרו מה אישה בת 75 הולכת עם ג'ינס, אבל זו אני וככה אני מרגישה נוח. אני גם לא הולכת עם עקבים. הלכתי שנים עם הגובה, גם על הבמה, וזה עינוי. אז עכשיו יכולים לקפוץ לי".