הלו קארמה, את שומעת? תודה. תודה לך בשם מיליוני מעריציה של אדל, על שקפצת לבקר בנבכי נשמתה המיוסרת, והפכת את האביר האפל שריסק את ליבה לדבר הכי טוב שקרה לנו ולה.

עוד באון לייף: 

כנראה שלעולם לא נדע מי אתה, גבר זר ואכזר, שהרשית לעצמך להפוך את הפרפרים לנשרים שאיכלו את נפשה המיוסרת של אדל, אבל למען האמת גם לא באמת אכפת לנו. בזכות הטיפשות שלך זכינו להכיר יוצרת מופלאה עם כישרון שירה והגשה נדירים, בזמן שאתה ככל הנראה יושב בבית, מוקף מגשי פיצה מעלי עובש ומלטף כרס בירה עמוסת פירורים. כשנטשת את אדל הפכת באחת את הסטטוס שלה ממאהבת לנזרקת, אבל בכך גם בראת את אדל זמרת הנשמה, מלכת הבלדות ושליטת הפלייליסט. האלבומים שלה – 19, 21 ועכשיו גם 25 - הם יצירות מופת, ובעוד 19 ו-21  היו מסאז' לאגו החבול של הזמרת ועסקו בצלקות שהותרת בליבה, האלבום החדש הוא אלבום של השלמה, פיכחות ובגרות של אישה חזקה, עוצמתית ועצמאית.

תמונה: Shutterstock

יש האומרים שברגע שליבה של אדל התמלא אהבה לבנה ולבן זוגה, היא איבדה מהקסם. הנשמות הטובות אפילו הגדילו לעשות והדביקו לה את כינוי החיבה A- Dull (חסרת ברק בתרגום חופשי). הדיכאון והכאב שעזרו לה ליצור את שני אלבומיה הראשונים והפכו אותה למנהיגה הבלתי מעורערת של כת הלבבות השבורים נעלמו, ולטענת המלעיזים איתם אבד אותו האקס פקטור (תרתי משמע). גם אדל עצמה לא חפה מביקורת עצמית. "כתבתי הרבה שירים שלא נכנסו לאלבום, כי הם פשוט לא היו טובים מספיק. כתבתי הרבה על להיות אמא, אבל זה משעמם, אז זרקתי את זה. חשבתי שנגמרו לי הרעיונות", הודתה כשנשאלה מדוע לקח לה כל כך הרבה זמן להוציא את אלבומה השלישי (אלבום שגנזה לפי השמועות פעמיים, כי לא הייתה מרוצה מאיכות תוצריו). עם זאת, אדל לא עשתה את מה שבנות השנתון שלה, דוגמת אריאנה גרנדה וריהאנה, רגילות לעשות, כלומר להתפשט, לענטז ולהוציא להיטים שמתיישנים כמו קרמבואים עם בוא האביב, אלא היא המבוגר האחראי והנונשלנטי בחבורה. היא אמנית ולא בדרנית. פרפורמרית ולא כוכבת פפראצי. היא באה ליצור ולשיר, ולא למכור עיתונים או לשעשע את ההמונים, ולכן היא גם לא מיהרה לספק להמונים אלבום נוסף עד שיצא אחד כזה שהיא היתה שלמה איתו.

הבוס היחיד של אדל היא אדל, ואף אחד לא מושך בחוטים שלה מלבדה. הילדות בשכונת טוטנהאם הקשה בלונדון כבת לאם חד הורית (אביה עזב את אימה כשהייתה בת 3 ומאז נותק עימו הקשר כמעט לחלוטין) הזינוק מעמדת האנדרדוג לוונדרוומן של הפלייליסט, הם שהופכו את אדל להצלחה המסחררת שהיא כיום ומאפשרים לה לדלג בקלות ובלי טיפת כוח על כל מי שמנסה לגנוב לה את הפוקוס. אדל לא מתחנחנת, לא מתחננת ולא מתחנפת. היא יוצרת שנאמנה לאמת שלה ולא תיתן לאף אחד להכתיב לה מה לעשות. "אדל שייכת לאמנים הנדירים שניחנו בכישרון ובקסם לחרוג מקהל המעריצים הטיפוסי שלהם ולכבוש קהל נרחב הרבה יותר", אמר עליה דובר רשת חנויות המוזיקה הבריטיות HMV ג'נארו קסטלדו כשנשאל לפשר קסמה.

תמונה: Shutterstock

כשהקולגות מסביבה מתהוללות ומתמכרות לסלפי ושיפוצים קוסמטיים, או כשהמעצב קרל לגרפלד אמר שהיא "קצת יותר מדי שמנה", אדל המשיכה להסתובב בגאווה של ביג מאמא עם גזרתה המלאה ולפזר אצילות של יצירת אומנות של בוטיצ'לי. "אני לא ארד במשקל כי מישהו אומר לי. אני באה ליצור מוזיקה ולא להופיע על השער של פלייבוי" סיפרה בראיונות.

התדמית הדיכאונית של הבחורה השמנמנה והמרוסקת שיושבת בבית לבד רגע לפני חיתוך ורידים, היא ההיפך הגמור מהפרסונה הענקית של אדל ביום יום. "אנשים חושבים שאני יצור אומלל שרק יושב ובוכה כל היום. הם מופתעים נורא לגלות שבמציאות אני ההיפך הגמור מהשירים שלי ואני לגמרי מלאת חיים ומשעשעת" סיפרה בראיון ל"ווג".

רבים ניסו לנתח את סוד קסמה של הזמרת, שנוהגת לדבר גסויות במבטא קוקני אבל אז לשיר בקול של מלאך. "לכל הזמרות-היוצרות הבריטיות שהצליחו באמת בשנים האחרונות - איימי (ויינהאוס), פלורנס (וולש) ולילי (אלן) - יש דבר אחד במשותף, והוא האישיות הענקית שלהן. כך זה גם אצל אדל, היא פשוט מהפנטת כשפוגשים אותה פנים אל פנים. והיא גם די נורמלית. היא לא מכורה לסמים והיא לא נראית כאילו גדלה עם זאבים ביער מכושף. יש בה אנושיות בסיסית שהמון אנשים אוהבים", ניתחה עורכת המגזין "אן-אם-אי" קריסי מיוריסון. גם אדל עצמה נתנה את ההסבר שלה: "אני גדולה מהחיים", אמרה ל"ווג". "כשאני נכנסת לחדר כולם יודעים שאני שם - אני גדולה, וגבוהה וקולנית".

כנראה שבגלל כל אלו, אף אחד לא שכח אותה גם אחרי ארבע שנים של שקט תעשייתי. להיפך. הציפייה לאלבום החדש שלה הטריפה את ההמונים, וכשהיא יצאה מהמחבוא שלה אחרי שנים של שקט עם מינימום יחסי ציבור ומקסימום הברקה מוזיקלית, אף אחד לא באמת הופתע כשהסינגל החדש שלה "Hello" שבר את האינטרנט באופן שהיה גורם לישבן החשוף של קים קרשיאן להתכווץ מבושה. אדל היא הרבה יותר מעוד זמרת פלייליסט. היא תופעה תרבותית ומוזיקלית שצופה ממעלה הפלייליסט על כל אותם עולי הרגל הנאבקים לא להיחנק מאבק הכוכבים בדרך לפסגה, ומשוועים שתזרוק להם איזה פירור קטן של גלאם או לפחות "הלו".