אני אור, אני רווקה ומחבבת גברים בתקופות מסוימות. בתקופות כאלה יש לי כרטיס באתרי הכרויות דרכו אני מכירה, מתקשרת ויוצאת עם מגוון רחב של גברים. הגברים היחידים איתם אני מסרבת חד משמעית לנהל קשר מכל סוג שהוא הם גברים נשואים או תפוסים.

יש מי שמאמין שה"לא" הקבוע שלי לגברים בזוגיות נובע מהיותי פמיניסטית. משהו שנח על העדר רצון לפגוע ב"אישה האחרת", זו שמעבירה את חייה עם האיש ששאל אותי בחצות ועשרים בלילה "ערה?", זו שלפעמים מגדלת איתו ילדים משותפים, זו שאולי אין לה מושג כיצד מעביר בן זוגה לחיים את זמנו הפנוי.

אני מצטערת אבל אין לי עניין בגברים נשואים בלי שום קשר לפמיניזם או מוסר והאישה האחרת עוברת בראשי לעתים רחוקות. אם פעם האמנתי ש"היא חייבת לדעת", היום אני מבינה שאין לי שמץ של מושג מה היא חייבת ומה היא לא ואין לי שום תפקיד במערכת יחסים של זוג אחר.

אחרים מאמינים שאיני מעוניינת בגברים תפוסים בגלל שאני בזה לגברים בוגדים. זו הנחה ששייכת לעבר הרחוק מאוד. אני לא בזה לגברים בוגדים (או לנשים בוגדות) ולא מעמידה למשפט מערכת יחסים שאין לי חלק בה ואיני מודעת למורכבויות שהיא עשויה להכיל.

אני לא מעוניינת בהם מטעמי אינטרסים ונוחות. כבר התראיתי בעבר עם גברים נשואים והפסקתי מהר מאוד מהסיבה הפשוטה: לא בא לי יותר.

אתרי הכרויות

לא בא לי על גברים נשואים. צילום: אילוסטרציה shutterstock

לא בא לי על דיסקרטיות. אם הייתי יצור דיסקרטי לא הייתי כותבת את הטור הזה.

לא בא לי על "אני חייב ללכת עכשיו הביתה". לא בא לי על זמן קצוב שנקבע מראש. בא לי שהוא ילך הביתה כשיימאס לי או לו או לשנינו ולא בגלל שמישהי מאמינה שעד עכשיו הוא היה ב"מפגש גולף עם חברים מהעבודה".

לא בא לי שאי אפשר לסמס במהלך היום. לפעמים, גם כשלא מדובר במערכת יחסים רצינית, בא לי לומר משהו במהלך היום ואין לי שום רצון לחשוב עשרות פעמים אם זה "זמן מתאים".

לא בא לי על העדר האפשרויות. אני אוהבת שכל האופציות פתוחות, שאפשר להיפגש היום ומחר או עוד חודשיים, שאפשר, לפחות על הנייר, לטוס עוד שבוע ל-48 שעות לבטן-גב ביוון, אם רק רוצים. בלי לשקר, בלי להמציא, בלי להסתיר ובלי לברוח.

בקיצור, לא בא לי עליכם, גברים נשואים יקרים. יש די נשים שישמחו לפגוש אתכם, נגיד מי שתפוסה/נשואה בעצמה ויש לה חלון הזדמנויות צר בין החוג של הילד למסיבת שבועות בגן של הילדה. בגלל שאחד מכל 3 זוגות בכל מקרה מתגרש והיתר סתם סובלים, יש מספיק נשים בעולם שאינן פנויות וישמחו להיכנס איתכם למיטה או להשתובב עמכם על הספה. למה דווקא אני?

הו, האתגר.

למה דווקא אני? כי ציינתי מפורשות שאינני מעוניינת בהתקשרות מכל סוג שהיא עם גברים תפוסים, כי מצאתי חן בעיניו ולא ממש מעניין אותו מה ציינתי מפורשות או גרוע מזה- העובדה שכתבתי שאינני מעוניינת הופכת את כל הסאגה למרתקת הרבה יותר כי הרי אם היא לא בעניין, הוא הופך להכי בעניין שאפשר או בגרסת שנות השבעים- יבוא לך דינה, יבוא לך.

ובשם האתגר מותר הכל, גם לשקר במצח נחושה, להמציא עובדות או לסלף אותן. המטרה: לכבוש את הפסגה ולהכניס את איקס למיטה ובמלחמה, כמו במלחמה, כל חייל יודע שכל האמצעים כשרים.

האם זה בכלל חוקי לשקר לאישה באתר הכרויות או בחיים האמיתיים בדבר רווקותך המומצאת? לא ממש. היו לא מעט מקרים בהם גבר הואשם בקבלת דבר במרמה כי שיקר או המציא פרטים לנשים כדי שיישכבו איתו. במקרה אחד מדובר בבחור ערבי שהתחזה ליהודי כי שיער שנשים יהודיות לא יסכימו לשכב איתו. האם העובדה שאישה מסרבת להיכנס למיטה עם גבר רק בגלל שהוא ערבי היא גזענית? שאלה טובה ואפשר לדון עליה בפוסט אחר אבל בין אם זה גזעני ובין אם לא- זכותה. זה עשוי להיות קצת עצוב או מקומם עבור יפי הנפש שבינינו וזה עשוי להיות מוצדק וראוי עבור הפחות יפיי נפש שבינינו אבל זה לגמרי חוקי. גם בית המשפט הסכים עם האמירה הזו וקבע שהאיש אשם בקבלת דבר במרמה.

אור סופר

לא בזה לגברים בוגדים, גם לא לנשים בוגדות. אור סופר

אבל בואו נניח לרגע שזה לגמרי חוקי לשקר לאישה ולומר לה שאינך נשוי/בזוגיות, האם זה מוסרי? הו, לא.

הבחירה לא לנהל שום סוג של קשר, גם לא זיון ללילה, עם גבר נשוי היא לא רק בחירה לגיטימית, היא גם זכות בסיסית שאין שום צורך להסביר או לתרץ. הבחירה להיכנס למיטה עם חצי מדינה אבל לסרב להיכנס למיטה עם מישהו ספציפי כי הוא נשוי היא גם זכות בסיסית. לא, גם אם אישה מקיימת חיי מין פרועים לתפארת, זה עדיין לא אומר שהיא חייבת לשכב איתך ו"מה כבר אכפת לה נשוי לא נשוי, גם ככה שרמוטה".

זכותי להגיע למסקנה שאינני נמשכת לג'ינג'ים, גברים שגובהם נע מחוץ לטווח 1.80-1.82 מטרים, כאלה שכותבים פעלים עם י' בגוף ראשון עתיד או כאלה שמתגוררים מחוץ לגבולות פלורנטין מדרום-פארק הירקון מצפון. האם אני מגבילה את טווח האפשרויות שלי כשאני מוציאה 90% מהגברים מחוץ לתחום? כן, בהחלט. האם זוהי החלטה נבונה? אולי כן, אולי לא. לא יודעת. מה שאני כן יודעת הוא שאני לא מעוניינת בגברים נשואים. נקודה.

אבל רבים מהם, למרבה הצער, מסרבים לקבל את רוע הגזירה. מספר הגברים המאוד-לא-פנויים שפנו אליי בתקופות בהן שרצתי באתרי הכרויות מתקרב למספר הרווקים בסין. בהנחה שהבחור ציין את הסטטוס הזוגי שלו ולא שיקר לגביו, ברוב המוחץ של המקרים זה נגמר בזה ששלחתי את הגברבר התורן בחזרה לכרטיס שלי כדי שייקרא שוב את השורות מהן התעלם (לכאלה שהתקשו במיוחד אף הצבעתי על הפסקה הרלוונטית פלוס מיקומה הספציפי של השורה שפוספסה. נשמה אני).

אבל היו גם כאלה שלא ציינו את הסטטוס הזוגי שלהם או גרוע מכך- ציינו בו מפורשות "רווק". למה הם עשו זאת? מאותה סיבה שהבחור הערבי סיפר שהוא יהודי- הם האמינו שנשים רווקות נרתעות מגברים נשואים ולנשים נשואות לא יהיה אכפת ואם כך, התוצאה היא שבאתרי הכרויות עדיף להיות רווק. האם זה נבדק והוכח? אני בספק אבל בפועל- יש קצת יותר גברים נשואים שאומרים שהם רווקים מאשר ההיפך.

כמובן שאינני מסתפקת בסטטוס הזוגי שמצוין בכרטיס וטורחת לברר, יחסית בהתחלה, האם נעמי או גילת או שירה מחכות לו בבית (גם אם יוסי מחכה לו בבית זה לא מקובל עליי). מספר לא מבוטל של גברים שיקרו לי, על כולם עליתי בתכתובת הראשונה. שניים מהם הצליחו במשחק. שניהם שילמו על זה. בלי בית משפט, בלי עדים. אני החוקר והשופט והתליין.

בגלל שזמנכם קצר, אתמקד בסיפור אחד. קראו לו ארז, או יותר נכון, הוא טען ששמו ארז. לשם הזה הוא הוסיף שם משפחה עברי למהדרין וביחד זה יצא מה שנהוג לכנות "שם של טייס". עם הכינוי הזה הוא הופיע באתר הכרויות כלשהו וכמובן ציין במפורש- רווק. את התמונות הוא התעקש, כמיטב המסורת, לשלוח במייל ולא להעלות לאתר.

שוחחנו לנו מספר פעמים, שיחות קצרות יחסית ולא מעמיקות מדי. הוא היה אינטליגנטי ונעים, עם עברית מצוינת אבל במקביל הצליח להדליק אצלי את כל הנורות האדומות עם הדיסקרטיות המופרכת קמעה וה"שמירה על פרטיות" באתר. הנורות הפכו לפרוז'קטור מהבהב בשיחה הרביעית, עת ביקשתי ממנו מספר וואטסאפ שיקל על ההתכתבות. הוא סירב. לא זוכרת במדויק את הסיבה שנתן אבל שילוב בין ניסיון חיים לאינטואיציה למוח מתפקד לא רע הובילו אותי למסקנה שהוא בהכרח משקר.

גברים באתרי הכרויות

מספר לא מבוטל של גברים שיקרו לי. צילום אילוסטרציה shutterstock

בשלב הזה, לא כעסתי יותר מדי, לא זעמתי על בזבוז זמני לריק, על שפנה אליי למרות שביקשתי מפורשות לא לקבל פניות מגברים נשואים, על שניהל אותי מספר שיחות שכולן מבוססות על השקר הזה (היכן אתה גר, עם מי, מה אתה עושה בחיים, ספר לי על מערכת היחסים האחרונה שלך וכו' וכו'), על שהתעלם מהעובדה שבצד השני באמת יש בנאדם שמעוניין להכיר אדם אחר. לא כעסתי בעיקר כי נגמרה לי האנרגיה לכעוס על מתחזים ברשת. יש מגוון רחב מהם וכנראה תמיד יהיה.

מיהרתי לעמת אותו עם המידע הזה שעדיין לא היה ודאי והוא מיהר להכחיש בפה מלא. לא רק שהכחיש, אף טרח להאשים אותי בחשדנות יתר, היסטריה, סקפטיות מיותרת, חוסר סבלנות, חוסר התחשבות באחר (אני איטי יותר, אז מה?) וכו' וכו'. עד להכחשה הנמרצת שלו, הייתי די אדישה לשקרים שהאכיל אותי. אולם העובדה שהוא מסרב בתוקף לחזור בו ואף מעצים את השקר ומנסה לגרום לי להרגיש אשמה, הרגיזה אותי ממש. אמרתי לו שאני ממליצה לו בחום להפסיק את הבלוף הזה, שאני לא ממש הטיפוס הממוצע באתר הכרויות ושאגיע לאמת, אם מאוד ארצה בכך. הוא עמד על שלו- אני לא משקר, את פשוט טועה. סיימתי איתו את השיחה בכך שאין לי שום כוונות להמשיך לתקשר איתו אם הוא מסרב לספק לי איזשהו פרט מזהה והוא מצדו אמר שחבל שכך ודווקא הוא היה מאוד בעניין ובלה בלה בלה.

יצאתי מהשיחה הזו מבואסת ממש. אולי טעיתי? אולי פספסתי? והרי הוא באמת מעניין אותי.

20 דקות.

זה בדיוק מה שהקדשתי לחשיפת השקר של ארז. 20 דקות מזמני הפנוי.

ריכזתי על דף את סך הפרטים שידעתי עליו או יותר נכון את סך הפרטים שסיפק לי פלוס התמונות ששלח במייל. אין לי שום כוונות לספר כיצד עשיתי את זה אבל בואו נאמר שאחרי 20 דקות ידעתי את שמו האמיתי, כתובתו, שמה של אשתו, שמה של בתו התינוקת, תאריך הנישואין, מקום עבודתו, היחידה בה שירת בצה"ל, מקום עבודתו הקודם, שמותיהם של חבריו הטובים, מספר תעודת זהות, מספר אישי, מספר רכב, מקום הלידה, הפעם האחרונה בה יצא מהארץ וכמובן, כמובן- מספר הטלפון. כן, אותו מספר טלפון שסירב להעניק לי כי הוא "רווק אבל בכל זאת עדיין רוצה לשמור על פרטיות".

בסך הכל, ארז שיקר לתפארת. על אחרים עליתי הרבה קודם. הוא עשה טעות אחת קטנה, ממש קטנה אבל בינינו? זה כל מה שצריך.

למי שתהה, לא היה לי שום עניין, אפילו לא לרגע, לעשות עם המידע הזה משהו. לא בדקתי את הפרטים בשביל לומר לאשתו שהוא בוגד בה. כאמור, זה לא התפקיד שלי. בדקתי את הפרטים כי ארז, בטיפשותו הרבה, לא הסתפק בלשקר לי, הוא בחר לאתגר אותי עם השקר הזה וזו בחירה לא נבונה, לא איתי.

אז מה עשיתי עם האמת? ובכן, לא הרבה.

מסתבר שהשם האמיתי של ארז בצירוף שם המשפחה גם נשמע כמו "שם של טייס". זה די שעשע אותי. בואו נגיד שקראו לו יונתן. שלחתי לו הודעה אחת קצרצרה באתר בזו הלשון:

"יונתן זה דווקא שם יפה יותר מארז, חבל".

איך הוא הגיב? ובכן, הוא מחק את עצמו מהאתר מיד, כאילו זה מה שיעזור ואחר כך ישב לאכול עם עצמו סרטים, בדיוק כפי שמגיע לו, אחר כך שלח לי מייל מבוהל עד אימה.

זו התכתובת האחרונה שהחלפנו בינינו. מצרפת אותה פלוס המלצה חמה: אל תשקרו, לא בחיים האמיתיים ולא ברשת.

לעמוד הפייסבוק של אור סופר

לטור הקודם במדור