מחקר חדש שהראה איך נשים שנכנסות ל"מוד רומנטי" נוטות לאבד עניין בכל דבר שקשור לתחומי המדעים המדויקים ? גרם לי לעליצות עזה. כן, מתברר שאני לא לבד! לפי המחקר, גם נשים שעסקו, התעניינו, ואהבו תחומים אלו ? מאבדות עניין כשאיזה גברבר לוכד את עיניהן או שבמקרה פסעו מתחת לשיח הדבקון.

 

אני, איך לומר בכל הצניעות, די חכמה וידענית ומתעניינת בתחומים שחורגים מהסטריאוטיפ הגברי של האשה. אבל בשלב מסוים הבנתי שהידע שלי מרתיע אנשים, וכשאני אומרת אנשים - אני מתכוונת לגברים. מדגם לא מייצג בקרב חברותי ששייכות אף הן לזן האינטלקטולי, העלה את אותן מסקנות עגומות.

 

בהתחלה התקוממתי. כמו שהיה אומר המורה האגדי שלי לספרות "להיות בור זה לא בושה...אבל להתמיד בזה?". הוא צדק - אבל מהר מאוד הבנתי שידע וחוכמה לא שווים יותר מדי כשאין עם מי לחלוק אותם.

 

ואז החלטתי שחוכמה זה גם לשתוק מדי פעם, או להגיד פחות, או לפרגן יותר, או פשוט לתת למישהו אחר את ההזדמנות להגיד את מה שהוא חושב לנכון, או מאמין בו, ולוותר על הצורך שלי להעמיד אותו על טעותו או להראות שבעצם אני יודעת יותר. שיחות חוזרות ונשנות עם חברותי שחוכמתן לא בדיוק סייעה להן למצוא את גבר חלומותיהן - עזרה לי להגיע להחלטה.

 

אז מה עדיף: חכמה ולבד או טיפשה בזוגיות?

ומה מתברר? גברים באמת מעדיפים אותי בתפקיד השותקת, עם העיניים הרומנטיות והמצועפות. המחיר הוא שאני נותנת להם להתרברב כפניי בכישוריהם הרבים, ובהשכלתם המפוארת, אפילו אם הייתה רחוקה מלהיות כזאת, או רחוקה מלהיות בכלל.

 

 

אז  אני נכנסת למוד רומנטי, מאבדת עניין באינטלקט, מעפעפת בריסי הארוכים ? וכך מצליחה להתחמק מה"לבד" הזה. כי אינטליגנטי ככל שיהיה, ה"לבד" החכם, הוא פחות כיף מה"ביחד" הרומנטי אך לא שכלתני. אבל - אם אחרי פגישה שלישית "הביחד" כבר לא כיף, אני פשוט יכולה להפליא בבחור המסכן את חוכמתי. הוא ייעלם במהרה.

 

שלא תבינו לא נכון. אני לא אומרת שאישה צריכה להיות יפה ולשתוק, "ולהסתיר" את כישרונותיה או השכלתה. זה שהגברים לידה לא מעוניינים להתמודד עם מישהי שיודעת קצת יותר מלעפעף בריסים ולמחוא כפיים לכל אמירה שלהם ? לא מחייב אותה לשנות דבר. אבל אני גם לא חושבת שמי שבוחרת לעשות זאת, כי הפגנת החוכמה והידע לא הופכים אותה למאושרת -  היא בהכרח אישה חלשה. מותר לה.

 

כי מותר להתווכח כשמתחשק לי לעמוד על שלי; ומותר לי גם לעפעף בפלרטטנות כשזה מה שבא לי לעשות. הרי ההיכרות עם האינטליגנציה שלי, ולא רק עם הפן הרך שלי תיעשה בכל מקרה, רק טיפין טיפין, כך שהחצי הגברי לא יקבל פיק ברכיים מהאינטלקט העודף שלי.

 

והאמת? זה גם נהיה קל יותר ויותר מצידי ? פשוט כי החלטתי שאני רוצה אהבה לא פחות משאני רוצה להפגין את חוכמתי. ואולי המחקר צודק ואני באמת מאבדת עניין בתחומים שכלתניים בשל מצב הרוח הרומנטי ששורה עלי. אבל זה ממש לא נכון לומר שנשים "מיטפשות" בכוונה כשהן מחפשות רומנטיקה.

 

אולי הטפשות הן בעצם יותר חכמות?

יכול להיות שהנשים "המיטפשות", שעל פי המחקר זה קורה להן,  הן החכמות יותר ? והן יודעות לזהות בבחור בדיוק את הפוטנציאל המתמטי (כמו הוא מרוויח?) והטכנולוגי (באיזו מכונית הוא נוהג?), והמדעי (בטח יש לו גנים משובחים....) גם ברומנטיקה! זה פשוט הטבע האנושי. כשאנחנו רוצים משהו שחסר לנו, כל השאר נראה חשוב פחות או רלוונטי פחות. עד שאנחנו משיגים את מה שרצינו.

 

ומה אז? אחרי השלב של ריקודי החיזור ?אנחנו חוזרים להיות אנחנו. השלב שההתרגשות מתחילה להירגע, הפרפרים עפים למחוזות רחוקים, והשקיעות כבר לא מחייבות טיולים לאורך הים. זה השלב שבו הרומנטיקה מתבגרת ונהיית שקולה יותר (כשהוא מפתיע בשטיפת כלים ספונטנית), והתשוקה מרוסנת יותר. וזה השלב שבד"כ נקרא אהבה. כשאנחנו יכולות להרשות לעצמנו להיות מבריקות, ושנונות, ומצחיקות -  וגם כועסות, כוחניות וממורמרות. ונאהבות ונחשקות למרות ובגלל כל אלה.

 

אה, ודבר נוסף - אל תתנו לאף אחד למכור לכם שרק נשים "מיטפשות" ? גם לגברים זה קורה.  אז אולי הם לא יקראו לזה רומנטיקה בהתחלה, או אהבה, אבל גבר ש"בא לו עלייך",

מאבד אוטומטית 50% מהאיי-קיו וכל עניין אינטלקטואלי שהיה קיים עד אז (בגביע האלופות הוא עדיין ימשיך לצפות).

 

אבל עליו אף אחד לא יעשה מחקרים שיבדקו עד כמה טיפש.

 

 

 

ספיר ל' זוכה בסופ"ש בצימר עם שתי חברות טובות שלה מתנת "אקטיביה".

רוצה גם? שלחי אלינו את הסיפור שלך  ל-women2talk@gmail.com.

 

 

את מוזמנת להמשיך לדבר, לשתף ולהגיב על כל הסיפורים בעמוד הפייסבוק של אקטיביה

תגיות