בדיוק כמו נשים, גברים מדברים וחווים את "משבר גיל 40", למרות שכיום הוא מגיע מאוחר יותר. אבל, גם כשהוא מתרחש אצל גברים, הוא מאיים על שלמות אורח חייהם ואושרם של גברים ושל נשים כאחד.

 

ובכל זאת, נשים עדיין חוששות ממנו יותר, כי כשזה קורה לגברים, בנות הזוג מרגישות לעתים חסרות אונים כי בעוד שאצלן יש הכנה לקראת המשבר, אצל גברים זה קורה בפתאומיות. מה גם שנשים מרגישות ללא שליטה על המצב.

 

עוד ב- Onlife

 

בצורתו הקלאסית, משבר גיל 40 עלול להתרחש בגיל 40 אצל מי שנשוי כבר שנים רבות (ולפיכך, לאשה שהיא פחות או יותר בגילו) או נמצא במערכת יחסים זוגית כבר שנים רבות וסיים את תהליך הרחבת המשפחה שלו כבר לפני כמה שנים.

 

אבל בתקופה בה נישאים מאוחר יותר ובונים קריירה מאוחר יותר, "משבר גיל 40" של פעם, קורה היום, אם בכלל, בגיל 45, 50 או יותר. כך למשל, לגבר שמתחתן בגיל 38 ומתחיל בגיל זה, ביחד עם אשתו, בהרחבת המשפחה, אין משבר גיל 40.

 

למה בעצם? כי הוא בתהליך בנייה והתחדשות. כלומר, אפשר לומר שה"משבר" - הסיכון שגבר יתחיל לחפש ריגושים חדשים, קיים כאשר הגבר נמצא במצב של שגרה ולא בתהליך של בנייה ושינוי.

 

בעצם קל לראות שמשבר גיל 40 אינו משבר הכרחי. חשוב עוד להבין שמשברי גיל, לנשים ולגברים, מתרחשים סביב החלפת הקידומת (30, 40, 50) משום שהחלפת קידומת היא הזדמנות לעשיית חשבון נפש.

 

למה דווקא אז? – כי כך מקובל.  לכאורה קל לראות את ההבדלים שבין שנות ה-40 לשנות ה-30 שלנו, או בין שנות ה-50 לשנות ה-40, וכן הלאה, כי הם נראים משמעותיים יותר מאשר לאחר תוספת של רק שנה אחת בלבד בכל יום הולדת אחר.

השאלות שאתם צריכים לשאול את עצמכם

חשבון נפש נוהגים לעשות יותר כאשר החיים בשגרה, ולא תוך כדי שינויים ועשייה, ולכך יש משמעות חשובה. בחשבון הנפש הזה אנחנו שואלים בעיקר שאלה אחת, המכילה כל-כך הרבה: האם "הצלחתי" בחיים?

 

כלומר, האם אני עובד בעבודה שרציתי? האם אני בקריירה שרציתי? האם יש לי את חיי הנוחות, הרווחה והביטחון ששאפתי אליהם? האם יש לי את חיי המשפחה שחלמתי עליהם? את האשה שרציתי? את הגבר שרציתי? האם הסקס טוב? האם יש לי את האהבה ששאפתי אליה (שאלה "נשית" יותר, כי היא רגשית בעיקרה)?

 

גם שאלות כמו: האם ההישגים שלי משמעותיים מספיק (שאלה "גברית" יותר כאשר היא עוסקת בתחרותיות)? האם אני מוערך מספיק (בעיני הורי, בעיני אשתי/בעלי, בעיני ה"חבר?ה")? האם מיציתי את השאיפות שלי?

 

אם גבר שחייו כפופים לשגרה שאין בה צפי לשינויים משמעותיים לטובה, מבין בתסכולו, שהישגיו המקצועיים והכלכליים לא הביאו אותו וכנראה גם לא יביאו אותו אל פסגת שאיפותיו, הוא לפעמים חושב על הישגים בתחום אחר – נשים.

 

אבל המשבר לא תמיד נראה לעין.  לא תמיד מי שעובר את המשבר יקנה לעצמו מכונית ספורט לעצמו ויחליט ללכת לראשונה לחדר כושר כדי לעבוד על קוביות בבטן. אבל כאשר החיים רצופי שגרה  וכאשר נוצר בין בני הזוג ריחוק מסוים, זה עלול לקרות גם מבלי שיהיו לכך סימנים מקדימים.

דרכי התמודדות כזוג

הקפידו להעריך זה את זה. חשוב שתשתפו זה את זה בתחומי העניין, בסקרנות ובהישגים. גם אם בן הזוג נמצא בתקופה פחות טובה, כדאי לא להקצין את העובדה הזו, במיוחד לא בפני אנשים.

 

שמרו על ערוצי תקשורת פתוחים במשפחה. לך?, הגבר, חשוב מאד להקשיב לאשתך. לעיתים קרובות כל כך האשה משתנית ומתפתחת, אינטלקטואלית ואישית, מבלי שבן זוגה שם לב לכך או ראה. וחשוב לא פחות, עבורך, הגבר – שתיצור קשר חם עם הילדים.

 

הם לא תמיד קלים, לפעמים הם מחוברים יותר לאמא וזה מתסכל, ולפעמים הם בוטים או מסתגרים וזה מתסכל עוד יותר. ככל שתפנה להם יותר זמן, תגלה שהם מוכנים להיפתח בפניך יותר. אל תתאמץ לכפות עליהם שיחות, אלא תן להם את ההזדמנות לדבר איתך כשהם רוצים.

 

 אבל, זכור שהם צריכים ממך את הזמן המשותף כדי ליצור את ההזדמנות, ואתה צריך את הסבלנות. עשייה משותפת, לפעמים גם עם כל אחד מהם בנפרד, של בילוי, ספורט, הכנת ארוחה ביחד, הליכה או דיון בנושא כלשהו שמעניין את שניכם, יכולה ליצור את ההזדמנות הזו.

 

צרו בסיס משפחתי איתן. הן לגבר והן לאשה חשוב ליצור בסיס משפחתי חם, עיסוקים משותפים, חברים משותפים, תמיכה מכל עבר ועניין. אלה יתנו לכם תחושה טובה של הישגיות והערכה גם אם אין לכם ג'יפ, וגם אם אינכם יוצאים בסוף כל שבוע שני עם הילדים או בלעדיהם לסוויטה באירופה.

 

אל תפסלו ייעוץ זוגי. לפעמים רצוי להתחזק גם דרך ייעוץ מקצועי (זוגי, תקשורתי), לכוונון היחסים והתקשורת הזוגית, כסוג של תמיכה. ובעיקר כדי לעצור רגשות של  אי-נחת גדל והולך הנובע מתסכולים קטנים ומאי הבנות, שמה שמפריע בהן הוא בעיקר העובדה שהם אינם נעלמים אלא מקבלים נוכחות מתמדת וכרונית.

 

וכשמישהו ישאל אתכם אחר-כך על משבר גיל 40, תוכלו להתפלא באופן כן ואמיתי: "משבר? על מה אתה מדבר?" כי כשהעולם הרגשי והמשפחתי חי, נושם וחם, המשברים אינם אלא סיפורים של אחרים.

לאתר של ד"ר אורן חסון

תגיות