הבוקר בת"א השליכה אם בת 38 את שני ילדיה בני ה- 4 וה-6 מחלון דירתה שבקומה 4 וקפצה אחריהם. הילדים נפצעו קשה, אבל אולי עוד יש להם סיכוי שלא להיכנס לססטיסטיקה העגומה של ילדים שנרצחים על ידי הוריהם או בני המשפחה הקרובה. 

 

על פי נתונים של המועצה לשלום הילד, מתוך 40 מקרי רצח שאירעו בשמונה השנים האחרונות, האם היתה הפוגעת ב- 19 מהמקרים והאב ב-10 מקרים. בשאר המקרים הפוגעים היו שני ההורים, הסבא, אח וקרובי משפחה אחרים. "רוב מקרי הרצח של ילדים בידי הוריהם, בוצעו בישראל בידי אמהות", אומר ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל המועצה לשלום הילד.

 

לא רק זאת, ממחקרים עולה, כי הסיכוי של ילדים עד גילאי 5 להירצח על ידי הוריהם, עולה על הסיכוי להירצח בכל דרך אחרת. במחקר אחר שנערך בין השנים 1976-2005 באוניברסיטת צ'ייס באוהיו עולה, כי רצח על ידי ההורים הוא סיבת המוות המדורגת רביעית בילדים בגילאי 1-4 ובגילאי  5-14. לדברי קדמן, 75 אחוזים ממקרי הרצח של ילדים בארה"ב נעשו על ידי האב, וממחקרים אחרונים שנעשו בתחום בארה"ב, נמצא שאחוז האמהות הרוצחות את ילדיהן רק הולך וגדל.

אמהות רוצחות כדי להיפטר מבעיה קיומית

 "שיעור הרוצחות בקרב העברייניות גבוה משיעור הרוצחים בקרב העבריינים", אומרת פרופ' שרה בן דוד, ראש החוג לקרימינולוגיה במרכז האוניברסיטאי אריאל אבל לדבריה, למרות הממצאים, קשה לנו להבין באמת איך אמא מסוגלת לעשות דבר כזה ולרצוח את ילדיה. "לעבריינים יש אפילו מונח שנקרא "א.א.א" - אין כמו אמא. אפילו בעולם שלהם זה לא נתפס איך אמא יכולה לרצוח".

 

 

פרופ' בן דוד מסבירה, כי  אמהות רוצחות, לרוב, כדי להיפטר מהבעיה והמצוקה אליה נקלעה. אבות לעומתן, ירצחו מתוך תחושה של בעלות ושייכות ורצון בכך שהילד יהיה שלהם. "לעתים זו יכולה להיות אמא שמגוננת מאוד על ילדיה והיא רואה במעשה הזה רצון להביא לקיצו של מצב קשה מסוים שאליו נקלעו. היא לא חושבת על מה יהיה אחר כך אלא על הרצון לסיים עם המצב הקיים", מסבירה פרופ' בן דוד.  לדבריה, למרות שהאם יודעת שצפויים לה עונשים הקבועים בחוק, היא מאושרת שנכשלה ומכה על חטא. במקרים רבים היא מביעה חרטה וחושבת "איך יכולתי לעשות דבר כזה ו"מה עבר לי בראש"?. 

 

לדברי פרופ' בן דוד, הסיבות שמביאות הורים לרצוח את ילדיהם, הן רבות. "אלה יכולים להיות מאבקי גירושין כואבים ומכוערים ומלחמה בין ההורים ש'אם הילדים לא יהיו איתי, הם לא יהיו איתך'. ישנם גם מקרים אידיאולוגיים בהם הורים אומרים לעצמם 'אני לא רוצה שהילד יחיה בעולם המגעיל הזה' , ועד מצוקות כלכליות שאותם ההורה לא רוצה שהילד יחווה".

 

סטריאוטיפ "האם הטובה"

כולם מזדעזעים בכל פעם מחדש ממקרי רצח של ילדים, אבל  לעתים נדמה שכשמדובר באב שרצח, ההתייחסות תהיה שכלתנית יותר. לעומת זאת, אם האם היא הרוצחת, ההסבר יהיה אמוציונלי, כי הרי לא יעלה על הדעת שאם תרצח את ילדיה.  "קשה לנו כחברה להבין איך אמא עושה דבר כזה. אחרי הכול הבית והמשפחה הם הממלכה הפרטית שלה", אומרת פרופ' בן דוד. "כשאמא רוצחת,  אז מרימים גבה, וכשאבא רוצח אז החברה מספקת לו כל מיני נימוקים ". לדבריה, החברה היא שטופת סטריאוטיפים כמו "האמא הטובה" ו"הבית החם".  גם  אישה בעידן המודרני, נמדדת בהצלחת הבית ובילדים שלה. תמיד שואלים נשים כמה ילדים יש לה. לעומת זאת אצל גברים יתעניינו במה הם עוסקים.

 

ד"ר קדמן טוען אף הוא כי "החברה הישראלית מסרבת לתת לסטריאוטיפ להתפוגג גם לנוכח המציאות הכואבת. דימוי "אבא הזאב" ו"אמא הכבשה התמימה" מושרש חזק בחברה. רק לשם השוואה: גם במקרי ההתעללות ידן של אמהות על העליונה, 52% ממקרי התעללות בילדים הם של אמהות ו- 48% מתוכם הם אבות. גדלנו על מיתוס האמא הטובה וקשה לנו לראות ולהבין שיש אמהות שפוגעות בילדיהן". הנורא מכל, לדברי קדמן הוא שגם מערכת המשפט נשאבת לסטריאוטיפ האמהי האוהב . "שתי אמהות שהטביעו את ילדיהן באמבטיה, זכו לשש ושמונה שנים שזה פחות ממה שקובע החוק על רצח. נימוקי השופטים היו כמובן הבנה והתחשבות במצבן הנפשי של האמהות", הוא מסביר.

 

אבל למרות הזעזוע מכל מקרה מחדש, רצח ילדים על ידי הוריהם הוא לא תופעה חדשה. עד לפני כמאתיים שנה, הילדים בכלל נחשבו לרכוש הוריהם, וההתנהגות אליהם, כולל התעללות או רצח,  נתפסה כחלק משיקולים ענייניים.