יש תאריך לבחירות, יריית הפתיחה נורתה, כמעט כולם יצאו מהחורים והכל הולך: יח"צנים, מנהלי קמפיינים, פייסבוק, תשדירים, תכניות טלוויזיה, שלטי חוצות וסרטונים.  בימים האחרונים יצא לי לראות כבר כמה קמפיינים שיצאו לדרך, ונכון לעכשיו בעיקר נדמה שכולם החליטו להיות נורא מרדניים. כמובן שמדובר, עדיין במפלגות הקטנות.

 

עוד ב Onlife:

 

 

מפלגת העבודה עם שלי יחימוביץ', ומפלגת הליכוד ביתנו (יש מישהו שעדיין לא שם לב שישראל היא המילה שהושמטה מהשם?) עם בנימין נתניהו וליברמן עוד לא ממש יצאו לדרך. כנראה שמפלגות שמרגישות שהניצחון בכיס שלהן יכולות להשאיר, לעת עתה, את הבמה ריקה. מן הסתם הם יפציעו בקרוב מאוד.

 

מרצ - חוזרים לעממיקו

 

 

מרצ בראשת זהבה גלאון בוחרת בקו עממי כדי לפנות לקבוצת האליטיסטים השמאלנים, ומבקשת שילכו הביתה או, לחילופין, קוראת להם "נשמה". מצד אחד, אני אוהבת את הקמפיין הזה. הוא מדליק אותי, הוא חתרני והוא מנסה לחדש ולבעוט. מצד שני, אני בספק רציני לגבי רמת היעילות שלו, ויש לי תחושה שהוא מפספס בגדול. כי נכון שבפרסום חשוב גם לצאת מגבולות הקופסה אבל חשוב תמיד למדוד יעילות ולחזות הצלחה.

 

האם השמאלנים מצביעי מרצ יאהבו את דמות העממיקו שהופכים אותם אליה? האם הם יאהבו להיקרא "נשמות"? לפעמים מותג צריך לקבל את מה שהוא (יוקרתי, אליטיסטי, מורם מעם) ולזרום עם הקו, במקום להיאבק בו. ואולי אפילו לתת טיפה קרדיט לאזרחים?

 

קחו לדוגמה את קמפיין "הארץ", שלא התבייש להגיד שאת העיתון הזה קוראים אנשים חושבים. הם לא מחקו את כלל האוכלוסייה, אבל הם יודעים שכשמישהו (טיפש ככל שיהיה) יקנה את העיתון שלהם, הוא ירגיש חכם הרבה יותר. וכשהאופוזיציה שלנו מקרטעת, מול אימת הדיקטטורה שרובצת לפתחה, חבל לבזבז את האנרגיה על  שינוי מיצוב מותגי, וכדאי אולי להשקיע דווקא בפנייה ישירה לקהל המצביעים שלך.

 

ארץ חדשה - וייב תל אביבי

 

ארץ חדשה, בסדרת סרטונים מזרי אימה, בכיכובו של אלדד יניב (ההוא, עורך הדין, זה ש"חזר בתשובה"), פונה לקהל המצביעים בדיוק כמו שהיא צריכה. היא המפלגה הצעירה בשכונה, קצת היפסטרית, קצת מדליקה, לא דופקת חשבון. כמו ילד מתבגר שבא אל הדודה ומודיע לה שבטייטס הזה היא דווקא נראית שמנה.

 

 

ארץ חדשה עושה את מה שאנשי המחאה החברתית היו צריכים ויכולים לעשות, אם הם היו מניחים לאגו וממשיכים לעבוד כקבוצה. הם התשובה של דפני ליף וסתיו שפיר טרום פירוק לקמפיינים של המפלגות הרגילות. ארץ חדשה, לא נעים להודות, פונה בעיקר לבוחר התל אביבי (סחי או היפסטרי, ממש לא משנה החלוקה). לראות את הסרטונים שלהם זה כמו לבלות בפאב עם הוייב המתאים, כמו לשבת בתדר או בבר קיימא. להיות הנכונים והטובים. ובתל אביב כמו בתל אביב, כשהמטרה המרכזית היא להרגיש צעירים, יש סיכוי שאפילו יהיו לה כאן בוחרים.

 

לי הם נותנים תחושה שאולי הם יכולים להפוך את האופוזיציה בארץ לראויה (או, אם לדייק, פשוט לאופוזיציה) . אז נכון שהיה אפשר לצפות מרני בלייר לרמה קצת גבוהה יותר של צילום, עריכה או עבודת סאונד, אבל זה בדיוק הקטע של ארץ חדשה. לא מושלמים, מודים בזה וממשיכים הלאה.

 

 

אהוד ברק - סר טעם ומשעמם

כמובן שכולנו ראינו את הפרסומים של מפלגת עצמאות, אהוד ברק ומשפטי מפתח מבית היוצר של הביילינים.  אבל האמת היא שלא בא לי לדבר על מפלגת העצמאות של ברק, גם אם הוא יוצא בכל מיני "אחרי הרעם, לפני הרעם, ברק".

 

 

 

אין לי חשק אליו. הקמפיין הזה סר טעם, ונדמה שברק הוא כמו אורי כדורי שנתקע בלי אוויר בחצר הלא נכונה. הוא מפרפר, זורק לכל הכיוונים וכל הקופי שבעולם, בוטה או חריף ככל שיהיה, לא יצליח לשנות את זה. "צריך מבוגר אחראי בשטח" מכריז ברק, ואצלי עולה מיד השאלה: מה לגבי מבוגר שמצליח להחזיק מעמד עם החלטה אחת למשך יותר מדקה? אחד הדברים הגרועים ביותר שמותג יכול לעשות הוא לשקר במצח נחושה.

 

שאול מופז

אם אנחנו כבר עוסקים באחריות או החלטיות, למה שלא נדבר על שאול מופז ועל מפלגת קדימה, שנמרחת על כל אוטובוס בעיר בקמפיין שאמור ללחוץ על בלוטות ההפחדה? אין כמו פצצה גרעינית, רקע אדום ותחושה של אימה. מופז מוציא את הביטחוניסט החוצה, זורק לעזאזל את אסטרטגית הסוציאליזם והמחאה החברתית, ומבקש מאיתנו להסתכל על התמונה.

 

 

 

מופז, עם פוסט הפרפרזה שלו ל"אולד ספייס" (מותג הטואלטיקה לגברים, ההוא עם הסוס והיהלומים) שפרסם בפייסבוק, לא עושה לי את זה. למעשה, הוא מוציא ממני בעיקר גיחוך. "אני רוצה לבקש מכם להסתכל על התמונה הזאת,... תקדישו דקה לחשוב על מה שאתם רואים... תביטו שוב בתמונה, אתם לא חוששים מזה?".

 

כולי תקווה שהעם היושב בציון מפתח, ברגעים אלו ממש, זכרון לטווח ארוך, וכמוני יצטרך קצת יותר מסיסמאות ביטחוניסטיות ריקות מטעם שני האישים המכובדים, כדי לשכוח את מה שרק לפני רגע הם הכריזו בכל כלי התקשורת.

תגיות