תחקירנית צעירה, מגיש בכיר, מסדרונות חשוכים והודעותSMS  באישון לילה - השיח שנבנה בשבוע האחרון סביב פרשת עמנואל רוזן, מציב את ההטרדה המינית כאירוע שכמעט מתכתב עם הקלישאות הנוגעות לאונס. במקום סמטה צדדית ואפלה, קונטרול צפוף בשעות הקטנות של הלילה, במקום אישה בחצאית קצרה מדי, עובדת זוטרה עם מוטיבציה גדולה מדי. בכל מקרה, נדמה שמי שניסו ומנסים להגן על רוזן, מטילים את כובד המשקל והאחריות על כתפיהן של הנשים. לכל היותר, מסכימים להודות שהסיבה שבגינה נמשך המצב (לכאורה) כל כך הרבה זמן, קשורה למערכת היחסים בין המינים בעולם התקשורת. על פניו, אם רק היינו מלמדים את הגברים קצת נימוס, הכול היה יכול להיות  בסדר.

 

עוד באון לייף:

פרשת עמנואל רוזן וההטרדות המיניות- לכנסת

לשבת על חבית נפץ ששמה עמנואל רוזן

פרשת עמנואל רוזן: הבעיה לא בחוק אלא בנורמות

 

אבל תעשיית התקשורת, בעיקר הטלוויזיה, סובלת מדפוס מדכא – שזורם ומחלחל עמוק יותר מאשר התגליות האחרונות. מערכת תכנית לצורך העניין היא מבנה היררכי מובהק, שבראשו עומד טאלנט, מתחתיו עורך ומפיק ראשיים, ומתחתם מערכת שלמה. ככל שתתמידי בתפקידך, תוכלי להתקדם בסולם הדרגות, ולהתקרב אל הפירמידה – שתמיד הטאלנט נמצא בקדקוד כתקרת זכוכית. החוקים הפנימיים לעולם לא נאמרים, אבל הם מובהרים שוב ושוב לחדשים המצטרפים – עובדים קשה, עובדים הרבה שעות נוספות, לא מתלוננים ועושים מה שאומרים לך. אם תשרדו את זה, תהיו – כך השמועה – אנשי מקצוע טובים יותר.

 

בלא מעט מערכות בהן עבדתי כתחקירנית הטאלנט כלל לא הכיר את מי שעובד תחתיו, מה שלא הפריע לו לעיתים לגעור בהם ולהתעצבן עליהם בפומבי. גם בלי הטרדות מיניות, כל מי שעבד שבוע בטלוויזיה יודע לדבר על המפיק המופרע ההוא, על העורכת המשוגעת שצורחת בקונטרול ועל המגיש שהתחרפן אתמול בחדר האיפור על התחקירנית שהגישה לו טקסט עם טעות הגהה. באורח פלא (או שלא), דווקא אלה בעלי המזג הרע והאלים ביותר, נשארים ומחזיקים בעמדות הגבוהות, עד שלעיתים נדמה שזוהי התדמית הקשה שנבנתה סביבם – שהופכת אותם מוערכים יותר.

 

הפליאה המזויפת של אנשי תקשורת על שתיקת המתלוננות מגוחכת

על פניו אין בהיררכיה פגם, והרי הרבה מאוד ארגונים וחברות הם היררכיים. רק שבתעשייה, כפי שקוראים לה לא במקרה, ההיררכיה החמורה הזאת לא מגיעה (כמעט) עם שום מנגנון ביקורת. למעט גופים בודדים, אין שום עיסוק ראוי במשאבי אנוש, ניהול כוח אדם פיקוח על תנאי העבודה ובוודאי שלא בתשלום השכר. כאן מוכל דפוס העבודה הגברי, שמצדד בדרגות ובמעמדות גם על גברים בעמדות זוטרות. אנשי המערכת, בעיקר אלה בתפקידים "הקטנים", הם הפועלים בבית החרושת הגדול ותפקידם הוא להפעיל את המכונה ולשתוק.

 

הפליאה המזויפת של אנשי תקשורת רבים כל כך (ראה ערך חברי פאנל "אולפן שישי" בסוף השבוע האחרון) על שתיקת המתלוננות, נראית מגוחכת עוד יותר כאשר מסתכלים על אופי העבודה בטלוויזיה ובעיתונות. הרי מי בכלל יעז להתלונן נגד חברת הפקה או נגד עורך או טאלנט כלשהו, כששוק המשרות הולך ומצטמצם, ושכל ויכוח עם מישהו בעמדה בכירה יכול לגרור אובדן הכנסה?

 

אגב, צריך לציין, יש גם לא מעט דוגמאות אחרות – של מי שמשתפים, מעריכים ומבינים את מעמדם כמי שמנהלים אנשים. לא בכדי, סביב האנשים הללו (עורכים, מפיקים וטאלנטים כאחד) תראו לא פעם צוות קבוע שהולך איתם שנים. כי כשפוגשים תופעה מוזרה כל כך, לא מוכנים להחליף אותה בשום דבר אחר. ואם כבר החליטו בכנסת להיכנס לעובי הקורה, מומלץ לזכור את הפלנטה המשונה הזאת שנקראת "התקשורת", שבה יש חוקים אחרים לגמרי. שם אלימות מתרחשת גם מחוץ לקונטרול הצפוף, ומקבלת לגיטימציה בשם המצלמה הדולקת.

תגיות