אחרי ההצלחה של "איש חשוב מאוד", קיבלתי הצעה לדגמן הלבשה תחתונה. הסוכנת שלי התקשרה אלי עם ההצעה וכמובן שממש פחדתי, ישר אמרתי לעצמי: "מה הלבשה תחתונה עכשיו, עם חזיה ותחתונים?". אף פעם לא הרגשתי כל כך בנוח עם הגוף שלי, אבל הייתה לי תחושת בטן חזקה שזה הדבר הנכון לעשות. הרגשתי שהגעתי למקום מסוים והרבה אנשים ראו אותי בגלל הסדרה, ובאותה תקופה ראיתי באינטרנט תמונות של בנות מאוד רזות, ואמנם לשמחתי לא נתקלתי מקרוב בהפרעות אכילה אבל הנושא היה קרוב ללבי. ואז נפל לי האסימון, שזאת תקופה שהרבה אנשים מסתכלים עליי, העיניים נשואות אלי, ויש לי הזדמנות לקדם איזה כל ערך שאני רוצה והוא חשוב לי.

 

וכך בעצם התחלתי לפתח את מה שאנחנו קוראים לו "אינטואיציה". התחושה הזאת היתה זרה לי, אבל הבנתי שאינטואיציה זה דבר שלפעמים מאתגר מבחינת הפיענוח,  היא לא תמיד עובדת עם ההגיון. אני זוכרת שהפסיכולוגית שלי אמרה לי: "תגידי, אלמה, את מבינה שזו הלבשה תחתונה, וכל המדינה הולכת לראות אותך עם חזיה ותחתונים". אני לא מצליחה לתאר את זה במילים, אבל פשוט הרגשתי בבטן שזה נכון. בדיעבד, זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי. קיבלתי תגובות מדהימות, רובן היו בסגנון של 'כמה את יפה', ו'כמה את אשה', ו'כמה את סקסית', אבל גם תגובות שכיסחו לי את הצורה.

 

?יש לי הזדמנות לקדם איזה ערך שאני רוצה?. אלמה דישי

 

כשבאו לראיין אותי מגיא פינס, הכתבת ניסתה לשאול אותי את השאלות הכי קשות, אבל ידעתי לענות לה מהבטן, כי ידעתי שאני מאמינה בזה, שזה היה הדבר הנכון לעשות. זו הייתה החלטה שהגיעה מהבטן, אינטואיטיבית. איך מזהים אותה, את האינטואיציה הזאת? איך מפתחים אותה? התשובה שלי היא ברורה - תטעו. לטעות זה טוב, לא מספיק מחנכים אותנו לטעות. אנחנו מפחדות לטעות, מפחדות לקבל החלטות, מפחדות להרגיש את עצמנו. נסו לראות מה מרגיש לכן נכון ומה לא, רק ככה אפשר לפתח אינטואיציה. אני חושבת שההחלטות שלנו בסופו של דבר הן הבחירות שלנו והן הופכות להיות מי שאנחנו. אני לא הייתי שורדת את השנה הזאת אם לא הייתי נשארת נאמנה לעצמי, או נאמנה לאמת הפנימית שלי, ואני משוכנעת שלא הייתי שורדת אותה אם לא הייתי נשארת מחוברת לדבר הזה שנקרא אינטואיציה.

 

צפו בנאום המלא של אלמה מתוך כנס ?נערות מובילות שינוי? של און לייף ועיריית הרצליה: