נשים לא שוות פחות ולא צריכות לקבל פחות
"נשים: כמו גברים, רק זולות יותר" כך נכתב על שקופית שהציג אוון ת'ורנלי, מולטי מיליונר אוסטרלי ולשעבר מנכ"ל בטר פלייס, בכנס סטארט אפים בספטמבר האחרון. השקופית צולמה על ידי משתתפים בכנס והועלתה לרשת. הסערה לא איחרה לבוא ואיתה קיתונות של ביקורת על ת'ורנלי שבחלקה נסוב סביב השאלה כיצד הוא מעז לרמוז שנשים הן כוח עבודה זול? שנשים שוות פחות בשוק העבודה?
עוד באון לייף:
פערי השכר בעבודה:לא בגלל הנשים עצמן
פערי שכר מגדריים-חלאס עם הדיברוים,קדימה לתקן
שוות ערך: לצמצום האי שיוויון המגדרי בשכר העבודה
נראה שהשקופית של ת'ורנלי עוררה זעם רב יותר מאשר המציאות עצמה, והיא שנשים אכן שוות פחות בשוק העבודה. לא משנה כיצד נסתכל על זה, נשים מרוויחות פחות מגברים. בשנת 2012 היה שכרנו החודשי הממוצע רק כ-66% משכרם הממוצע של גברים. סיבה מרכזית לכך היא העובדה שאנחנו עובדות פחות שעות מגברים בשוק העבודה, ואילו על שעות עבודת הבית והטיפול בילדים איננו מקבלות שכר.
אין מדובר כאן בשאלה של בחירה חופשית אלא בציפייה חברתית מנשים להיות מטפלות עיקריות בילדים ומגברים – להיות מפרנסים עיקריים. ציפייה זו באה לידי ביטוי בין היתר ב"קנס על אמהות" – המחיר שמשלמות נשים על היותן אמהות. בממוצע, שכרן של נשים יורד עם כל ילד נוסף שהן מביאות לעולם, שכרם של אבות, לעומת זאת - עולה.
אבל, גם בקיזוז הבדלי השעות אנחנו מרוויחות פחות. בדיקת השכר לשעה מעלה כי אנו מרוויחות לשעה בממוצע כ-15% פחות מהגברים. פערי השכר לשעה קיימים בכל קבוצות הגיל והם גדלים ככל שעולה רמת ההשכלה - שכרן לשעה של נשים בעלות השכלה אקדמית עומד בממוצע על כ-70% משכרם של אקדמאים גברים. תלמדי - תצליחי, אבל הוא - יצליח יותר!
גם בעמדות ניהול קיימים פערי שכר משמעותיים בין גברים לנשים. הפער בשכר החודשי הממוצע בין מנהלים ומנהלות עומד בממוצע על כ-27% לטובת הגברים. הפער לשעה מצטמצם מעט ועומד על כ-24%.
שכר נמוך - הערכה נמוכה
פערי השכר משקפים בעיה רחבה יותר המגולמת בשאלה כיצד מוערכות נשים בחברה? שאלה זו מחלחלת עמוק לשוק העבודה ומתבטאת בבידול תעסוקתי. בידול תעסוקתי משמע שנשים וגברים מרוכזים בעיסוקים שונים. העיסוקים העיקריים של נשים הם הוראה, פקידות ומקצועות הטיפול. גברים מרוכזים במיוחד במקצועות טכניים, הנדסה, ניהול ועבודות כפיים. משלחי יד בהם מרוכזות נשים מאופיינים במעמד, תנאים ושכר נמוכים יותר ולעתים מבוססים על חלקיות משרה. במילים פשוטות: משלחי יד נשיים הם "פחות שווים".
ישנם כמה הסברים לשאלה מדוע משלחי היד ה"נשיים" שווים פחות. נציג שניים מהם. הסבר אחד מתייחס לנורמות הערכת עיסוקים בעולם הקפיטליסטי בו ערך השוק של עיסוק מנותק מהערך החברתי שלו. רב האנשים יאמרו שאיכות החינוך של הילדים שלהם חשובה יותר מהינדוס מושלם של מכשיר חשמלי בבית. ועדיין, מהנדסים מרוויחים יותר ממורות.
הסבר נוסף, מתייחס לכך שעיסוקים "נשיים" "מסורתיים" שבוצעו בעבר וחלקם ממשיכים להתבצע על ידי נשים וללא שכר, משועתקים לשוק העבודה. למשל עבודת הטיפול בילדים, בחולים ובזקנים. עבודה זו, נתפסת כשקופה וכמובנת מאליה ולפיכך אינה מוערכת. כך, שכרן של מטפלות נמוך יותר משכרם של נהגים, עובדי בניין או סוהרים.
ישנם גורמים נוספים המשפיעים על מצבן של נשים בשוק העבודה. למשל אפליה גרידא שנוקטים מעסיקים: מחקרים רבים מצביעים על הטייה לטובת גברים בקבלה לעבודה ובקידום ועל דעות קדומות בהם מחזיקים מעסיקים לגבי נכונותן של נשים לעבוד ובאשר ליכולותיהן. בנוסף, פעמים רבות מדי השכר נקבע על פי שעות עבודה ולא על פי תפוקה. כך, מי שעובדים שעות עבודה ארוכות יותר – בדרך כלל גברים, נתפסים כיצרניים יותר ומתוגמלים יותר.
אם כן, הכרזתו של ת'ורנלי אולי נשמעת כפרובוקציה אך אין היא אלא תיאור של מציאות מדאיגה שעלינו לפעול לשנותה.
*הכותבות הן חוקרות במרכז אדוה, שותפה בפרויקט "שוות ערך|





React to WordPress