אור ליום חמישי, 10 בנובמבר 2011, 4 וחצי שנים לאחר שהחל המאבק להרשעתו של הנשיא האנס, אני מודה בפניכן/ם- אני בוכה. בוכה מכאב, בוכה משמחה, כואבת את כאב נפגעותיו של קצב, מתרגשת כי בית המשפט העליון הכריז, אישר ואמר - קצב הוא אנס.

 

 

עוד ב – Onlife:

 

 

ארבע וחצי שנים של מאבק אל מול סוללה של בכירים שטענו -  עבירות מין הסדרתיות של קצב הם בבחינת עורבא פרח, והנה קורה מה שהוא לא תדיר כלל וכלל- בית המשפט העליון מגבה ומאשר את העדויות של הנשים שסבלו מנחת אונו של מי שהיה אזרח מספר אחד.

 

מה שהחל במשמרת מחאה של 12 נשים בלבד מול בית הנשיא, המשיך אל קמפיין של 20 ארגוני נשים, פרץ בהפגנה סוערת שכללה חסימת כבישים, ועוד אינספור משמרות-הפגנות-מחאות, ולרגע לפני חצי שנה היה נדמה כי אפשר להירגע, לעצור, בזכות הכרעת בית המשפט המחוזי, שקבע – קצב הוא עבריין מין סדרתי. כבר אז פרצו ממני דמעות, של הקלה, של נשימה, כי אין זה רגיל שהממסד המשפטי נותן כך יד ותמיכה בנפגעות תקיפה מינית.

הפרשייה שהפכה מקוריוז למציאות

כי כאשר כל זה החל, נשמעו רבות אותם קולות בהם אנו כה מורגלות - של ספקנות, של חשד, של מבט שמניח שאנחנו מגזימות. תחילה סוקרה אותה "פרשייה" בבחינת כאילו קוריוז. מה שרבים ורבות שכחו הוא כי התחלנו בארגוני הנשים את המאבק הגדול אל מול אותה הנחה תרבותית ידועה - שלא מתקיימת כלפי אף אלימות אחרת או אף פשע או עבירה, לפיה יש להטיל ספק בדברי נפגעות האלימות המינית, כי אולי שיקרו, כי אולי הגזימו, כי אולי ביקשו לעצמן את הזוועה.

 

דאז עוד רוב הציבור היה מולנו, וכך התחלנו מסע ארוך בשנים, לשכנע, להסביר, להבהיר- הצדק הוא עם הנפגעות, מן הסתם לא בנמצא אישה שתרצה להעביר את עצמה במסע ייסורים כמות זה שהעבירו אותה קצב ושומרי ספו.

 

אם התחלנו 12 נשים, הרי שכיום אנו חוות מצב תודעתי לגמרי חדש, לפיו הציבור איתנו, עם ארגוני הנשים, מאשר את מה שאנו אומרות כל העת- אין כאן הגזמה, לא ספק, לא כזב, יש כאן תופעה תרבותית-חברתית רחבה של אלימות מינית סדרתית כלפי נשים בחברה- שמקרה הקצה שלה הוא זה של קצב.

 

כי הוא שמתוך בכירותו כשר וכנשיא עשה בכוחו המושחת על מנת להטיל טרור מיני על כאלה שהיו בתפקידים לא בכירים כמו שלו, הפגין את יחסי הכוח שעליהם מושתתים יחסים אלימים מינית נגד נשים. כי מתוך בית השר ובית הנשיא פעל קצב מתוך בכירות משרתו ועשה בגופן-נשמתן של אחרות כבתוך שלו.

מהיום נשים לא שותקות יותר

זהו יום שכולי תקווה כי יביא את השינוי המיוחל. זהו יום שמעורר תקווה לשינוי עמוק בתודעה, למפנה דרמטי ביחס עמו נאלצות להתמודד נפגעות תקיפה מינית - מבית הנשיא, מעבודה, ומבית אב.

 

יש לקוות כי יהא זה יום שיסיר לאלתר מכאן ואילך את אותו הספק שממשיך להיות מוטל על כל מי שבאומץ רב מעזה להפר את הסוד ולומר- הוא זה אשר אותי אנס , אני לא רוצה ומוכנה יותר לשתוק. זהו יומן הגדול של נפגעות תקיפה מינית, ויש לקוות גם של אלה שממש כעת נאבקות בתוך היכלי בתי משפט על צדק עבורן בשל אב- בוס- או מפקד שתקף מינית אותן.

 

לאחר ארבע וחצי שנים שקראנו בקול גדול- קצב לכלא ועכשיו, לאחר שנים ארוכות של טלטלה מעסקת הטיעון שהציע מזוז לקצב, להרשעה בבית המשפט המחוזי, וכעת לבשורה הגדולה מבית המשפט העליון, מותר עתה לרגע לעצור, להזיל דמעות, ולומר- די לנו, לכולנו, מלהמשיך בעינוי הדין שנאלצות נפגעות אלימות מינית לעבור, כי קצב יושלך לכלא למספר שנים, אך יש לשער כי אלו שנפגעו מאלימותו המינית הסדרתית, נאלצו וייאלצו להמשיך לחיות לעולם עם הפצע הפעור שעבריין המין הסדרתי- הלא הוא קצב- הבעיר בגופן ובנפשן.

דורית אברמוביץ' ריכזה את קמפיין ארגוני הנשים להרחקת עברייני מין מהשלטון

תגיות