במהלך סוף השבוע האחרון נולדה ומתה, תוך שעות ספורות, אפליקציה חדשה: Girls Around Me. האפליקציה השתמשה בשירותי ה - GPS כדי לאתר את מיקומם של משתמשיה, ומיפתה באמצעות מידע מאפליקצית פורסקוור את הנשים בסביבתם הקרובה.

 

בנוסף, כדי שהמשתמשים יוכלו לקבל מידע מפורט באמת על ההיצע באזור, האפליקציה גם שאבה את פרטי אותן נשים מתוך פייסבוק (כולל תמונות) והכינה מעין קטלוג מפורט. כדי להיות יעילה באמת, הגדילו המפתחים לעשות ואף אפשרו למשתמשים לשלוח הודעות לאותן נשים.

 

עוד ב- Onlife:

 

אפליקציה שהיא "גן עדן לסטוקרים"

מישהי מרגישה קצת חשופה? חכי, זה לא הסוף. בניגוד לאפליקציות דייטינג אחרות (שאין בהן שום דבר פסול),  Girls Around Me לא אפשרה לנשים לבחור אם הן מעוניינות להשתמש בה, ולא טרחה לדווח להן מי נחשף לפרטים שלהן.  ולמה בעצם שתעדכן? מה הן קשורות ומי בכלל שואל אותן? "האפליקציה לא מאפשרת חיפוש של אדם ספציפי ואיתור מקומו, אלא רק לחפש משתמשים בסביבתו - כמו עובר אורח שמסתכל בחלון", הסבירו נציגי החברה. "יש לך מצב רוח לאהבה? אולי לסטוץ של לילה? Girls Around Me  נותנת לך את השליטה" נכתב עוד באתר האפליקציה. כן, כי זה מה שהיה חסר לנו. עוד עיניים עלינו ברחוב, עוד שליטה גברית על תנועה של נשים.

 

 

בואו לא נתחסד, יאמרו הטוקבקיסטים. חשפת את המידע מרצונך, לא? איש לא פלש לך לפרטיות ולא הוציא מידע שלא שיתפת מרצונך החופשי, ואף עבירה על החוק לא נעשתה כאן. ובכל זאת, האפליקציה עוררה סערה, הוגדרה כ"גן עדן לסטוקרים" ושיטת ייעול לאנסים פוטנציאלים, נסגרה תוך שעות ספורות (מה שלא הפריע לה לצבור שבעים אלף הורדות בזמן הזה, אגב) וכולם טרחו להתנער ממנה: פורסקוור חסמו, אפל הורידו מהאפסטור, פייסבוק פשוט התעלמו.

 

על פניו, בעצם זאת אכן אחריותנו הבלעדית. אנחנו חושפות עוד ועוד פרטים ברשת ומרגישות צורך לעדכן את כולם בכל רגע נתון מה בדיוק קורה איתנו ואיפה. אני מודה שבאופן אישי הצורך הזה לא לגמרי ברור לי, אבל לא זו הנקודה. קשה להתעלם מחוסר הצדק המשווע: למה גברים יכולים לעשות צ'ק אין בכיף, לחלוק עם חברים את העובדה שהם עכשיו בהופעה הכי שווה בעיר, ואנחנו לא? למה פעולה כזאת מצדנו ישר חושפת אותנו לסכנה?

 

אתר אישה לטעמך. Girls Around Me (צילום מסך)

 

הדור החדש של התקיפות המיניות

אנחנו חיות בתקופה של כאילו - מהפכות. תפיסת המרחב משתנה, העולם מתכווץ, הטכנולוגיות החדשות מאפשרות סוגים שונים של תקשורת. אבל זה הכל למראית עין, כשכל הטכנולוגיות המפוארות האלה נבנות בעצם על יסודות של אותן תפיסות ישנות של ציד וכיבוש, ורק הופכות אותנו ליותר "ניצודות", רק מחדדות את תחושת חוסר הביטחון שבתנועה שלנו.

 

הדברים החשובים באמת עוד לא השתנו: מעמדם של גברים ונשים אינו זהה, ואין מקום שהפער הזה מגולם טוב יותר מאשר במרחב הציבורי, גם זה הווירטואלי. טכנולוגיה חדשה לאותם שימושים ישנים, דרכים משוכללות ומתוחכמות יותר ליישם את אותה תפיסת עולם נושנה לפיה נשים מדגמנות את עצמן בחלון הראווה הגדול של העולם.

 

פעם, מזמן, הזהירו אותנו מחניונים חשוכים. אל תלכי לבד ברחוב, ילדה, פן עובר אורח תמים פשוט לא יצליח לעמוד בפיתוי. ועד היום, ולמרות שכולנו כבר יודעות היטב שהסכנה האמתית לא אורבת לנו שם, מערכת האדרנלין נכנסת לפעולה בכל צעדה בחניון חשוך. הלב דופק מהר, החושים מתחדדים, אנחנו עירניות למתרחש סביבנו, כי אנחנו מרגישות שאנחנו באזור סכנה.

 

אבל האמת הידועה היטב היא, שהדייט האחרון שלך מסוכן לך הרבה יותר מכל זר בחניון חשוך שגורם לך לשלוף את הנייד (כאילו שזה יעזור). מבחינה סטטיסטית, הסיכוי שלך להיפגע בביתך על ידי אדם מוכר, אחד כזה שאת בעצמך פתחת לו את הדלת והכנסת לטריטוריה שלך, גבוה בעשרות אחוזים.

 

הדבר נכון גם לגבי שיתוף פרטים הנוגעים לחייך האישיים. יש מידע שאנחנו מחונכות לשמור לעצמנו: לעולם אל תפרטי את ההיסטוריה המינית שלך, אל תחשפי את גילך הביולוגי, איש לא צריך לדעת את מידת החזייה האמתית שלך. זה מידע שמישהו ישתמש בו נגדך. 

 

כרגיל, כל ההפחדות והאזהרות מכוונות למקומות הלא נכונים. כרגיל, אנחנו נשארות עיוורות לסכנות האורבות לנו דווקא במקומות הבטוחים, דווקא בטריטוריה שהיא כביכול בשליטתנו. שוב מתבהר כי דווקא המידע התמים שטרחת בעצמך לעדכן ולשתף בו את העולם הוא זה שבסוף יתנקם בך - מישהו כבר ישתמש בו נגדך ויהפוך אותו למסוכן הרבה יותר מכל הסודות שטרחת לשמור ולהסתיר.