גיליתי שיש קבוצה בפייסבוק שרוצה להריץ אותי לראשות הממשלה.

יש לי דף פייסבוק, אבל יש בו אולי 30 חברים. אין ספק שיש המולה גדולה סביבי בימים אלה, לאחר שהתכנית הישרדות VIP עלתה לאויר. אני יודע שבמקצוע שלי זו השאיפה (להמולה), אבל זה לא ממש מתאים לי. זה משמח באופן כללי, גם התגובות מאוד טובות, אנשים מזדהים עם היותי אנדרדוג, מפרגנים לי, אומרים שאני פייבוריט שלהם. זה מאוד מחמם את הלב.

 

 

עוד ב-Onlife:

 

המפיקים של הישרדות VIP הפתיעו אותי.

אני ממש זוכר את הרגע שהם התקשרו אלי. זה היה ביום בהיר, בקיץ, כבר התכוננתי לעוד קיץ לח בתל אביב והאמת, התלבטתי מאוד אם ללכת או לא. אני לא חובב של התחום, לא רואה ריאליטי בכלל. שאלתי בבית מה חושבים, הבת הגדולה שלי אמרה שאולי לא הכי מתאים, תמיד דיברנו על ריאליטי בנימה ביקורתית בבית, "מה קורה בארץ" וכאלה, אבל כשהחלטתי שאני נוסע ברור שהיא קיבלה את זה.

 

המשתתפים של הישרדות VIP

צילום: ורד אדיר

 

הבת שלי אמרה לי שאיבדתי את ההומור.

אנחנו לא עושים "ערבי צפייה", לפעמים הם רואים איתי את התכנית. ביום רביעי האחרון, היא התקשרה אלי אחרי הפרק ואמרה לי שהגזמתי. שלקחתי את המשימה קשה מדי ואיבדתי את ההומור. הבן שלי עוד מעט יהיה בן 13, והחברים שלו עוד לא בקטע של הישרדות, הם יודעים שזה קיים, אבל לא עושים מזה עניין גדול. הם יותר בקטע של פנטזיה עכשיו. אבל הבת הגדולה שלי יותר רגישה לזה, היא דואגת לי.

 

לפעמים בדרן צריך להשפיל את עצמו.

באוגוסט אני אהיה בן 49, אני לא תינוק. עברתי על האי של הישרדות VIP הרבה דברים שעוד לא רואים, ואני לא יכול לדבר עליהם. אבל בהחלט עברתי תהליך. אני מרגיש שקיבלתי מתנה. פה בארץ, אני מנסה להיזכר בתהליך שעברתי שם, בהחלטות שקיבלתי שם. בכל זאת הייתי על אי בודד. אני מנסה להתבגר, להיות חזק יותר, כאבא, כבעל.

 

באופן כללי צריך לא לאבד פרופורציות בגלל המשחק. זו תכנית בידור ואנחנו שחקנים בתכנית הזו. אני יכול להגיד שנפגשתי עם איתי שגב ועם אושרי כהן מאז שחזרתי, ואושרי הוא אחלה בנאדם. הכל נשכח.

 

משה שגב ובוקי נאה על האי - מצא את ההבדלים

צילום: ורד אדיר

 

יש לי נטייה להתבכיין.

מצד אחד, יש לי מודעות כל הזמן, גם בראיונות האישיים (כשמדברים אל המצלמה), בגלל שאני מהתחום ויודע שכל הזמן יש עלי מצלמות. אתה יודע שכל מילה שאתה אומר מצלמים ואחר כך יהיה מי שיראה את זה בבית, אבל לפעמים אני צריך להזכיר לעצמי שיש הרבה אוזניים, צריך לחשוב פעמיים לפני שאני אומר משהו. לפעמים אתה שוכח את זה כשאתה על האי. בפרק של יום רביעי דיברתי על קשיים כלכליים, ובדיעבד אני חושב שזה היה מיותר. יש לי נטייה להתבכיין והיא לא עוברת טוב תמיד.

 

זו כן הזדמנות טובה לראות את עצמך מבחוץ, זה מאוד מעניין לראות את הנעשה, זה ריאליטי מאוד מציאותי. הרגשנו על האי שמדובר במשחק גאוני ומפתיע, שכל הזמן קורים דברים על האי כאילו שיש תסריטאי גאון שכותב לנו, כשחקנים, מה לעשות ומה להגיד, מייצרים ריבים, דרמות. גם אני, בפרק בו הייתי צריך להיות משרת, איבדתי את ההומור שלי. דווקא איתי תורג'מן הכניס אותי לפרופורציות, ובסופו של דבר יצא אחלה קטע כשחפפתי לבנות את השיער.

 

לפעמים אני מרגיש שאנשים כותבים על התכנית טור שהוא בעצם טוקבק ארוך.

אני קורא בלוגים על התכנית, וכמובן שגם לי יש ביקורת על עצמי, אבל רוב הדברים שכתובים באתרים תמיד נאמרים בטון ציני ובנימה מרושעת ולפעמים זה ממש קשה לקרוא את זה. הבת שלי מסתכלת ולפעמים מראה לי דברים שכתבו עלי. זה מתבקש, אני יודע, אבל אני כנראה יותר רגיש לזה היום.

 

הרופא אמר לי שאם ארד במשקל אמות.

אני גם ככה בחור רזה, והרופא שראה אותנו לפני הנסיעה אמר לי בצורה שלא משתמעת לשתי פנים שאם אני מוריד יותר מארבעה קילו, אני לא שורד. אני מופיע שלוש פעמים בשבוע עכשיו בקאמל קומדי קלאב ואחד הסטנדאפיסטים אמר לי לפני כמה ימים שבטח כשהמשתתפים של הישרדות VIP באו לאי, הם כבר מצאו אותי שם. אני נראה כמו ניצול שדוף על אי בודד.

 

רזה מדי - משה פרסטר

צילום: ורד אדיר

 

ההצגה שלי היא ההפך המוחלט של הישרדות.

אני אוהב את "כובע" המחזאי. הייתי רוצה לכתוב עוד משהו שמתבשל לי עכשיו בראש, אבל צריך להקדיש לזה זמן, וצריך הרבה משאבים. גם להצגה "בגדי חורף אבא" לא היתה תמיכה כלכלית. קיבלנו איזה 2500 שקל מפסטיבל "תאטרונטו". בכלל, תאטרון פרינג' זה עבודה קשה מאוד, מוציאים המון אנרגיות ושום דבר לא בא בקלות. זה ממש ההפך הגמור של הישרדות, השוליים של השוליים. גם אחרי שיש הצגה, מתחילה המלחמה להביא את הקהל.

 

הבת שלי עוד לא ראתה את ההצגה שלי.

"בגדי חורף אבא" הוא מחזה שמאוד חשוב לי. התחלתי לכתוב אותו מזמן, בסביבות 2006. זו מונודרמה של ילדה בת 10 שהוריה מתגרשים והקהל שומע מה עובר עליה כשהיא מקבלת את הבשורות פתאום באמצע החיים.

 

מדובר בהתמודדות או ניסיון התמודדות שלה עם הגירושין. איך היא רואה את הדברים מהזוית שלה. הבת שלי היתה בת 7 כשהתגרשתי, וזה נכתב כמו יומן מנקודת המבט שלי. היא אפילו לא ידעה על זה בזמנו, האמת שהיא עוד לא ראתה את ההצגה.

 

היתה לי תפילה קטנה שלא יקבלו את ההצגה לתיאטרונטו.

אני כותב את המחזה כבר שנים, אבל כשחזרתי מהאי החלטתי שזה ברשימת ה"טו דו" שלי, ואני עושה את זה. והיופי בתיאטרונטו זה שאתה חייב לעמוד בדד ליין. כשהגשתי את התסריט של המחזה, היתה לי תפילה קטנה בלב שהם לא יקבלו אותו, אבל מהרגע שהוא התקבל, הייתי חייב להתחיל לעבוד עליו ברצינות.

 

"בגדי חורף אבא"

מתוך דף הפייסבוק של ההצגה

 

זו הצגה מעולה, ולא כי אני כתבתי אותה.

יש בה אלמנטים שאני אפילו התנגדתי אליהם, אבל זו הצגה שפשוט נוגעת ללב. היא מדברת גם אל הורים שהתגרשו וגם לזוגות שיש ביניהם זוגיות טובה. אני חושב שתמיד יש את הפחד הזה, בזוגיות, שהחבילה עלולה להתפרק. הילדה מדברת הרבה בהצגה על אבא שלה, היא לא רוצה שהוא ייצא חלש בתהליך. הילדה במרכז, ההורים נעלמו מהמחזה, ויש בזה משהו מאוד משחרר, לא לכתוב לעצמי. זה תהליך של התרחקות מעצמך שהוא מאוד מועיל.

 

אני מעדיף לכתוב מחזות אבל צריך להתפרנס.

מאז שהישרדות עלתה כמות הנרשמים לסיורים שאני מדריך ברחבי נווה צדק ויפו, שילשה את עצמה. בכנות, זו עבודה שאני פחות אוהב, זה לא כמו משחק. אני נהנה, אבל זו עבודה מאוד קשה, גם פיזית. אתה עובד ברחוב, בשמש, אנשים מצפים ממני להצחיק אותם כל הזמן וצריך גם להסביר להם ולהדריך אותם.

 

אני כל הזמן שומע שאני צריך למנף את ההשתתפות שלי בתכנית הישרדות VIP. אז עכשיו אני עובד ב"מינוף".

 

משה פרסטר מרגיש נוח במועצת השבט

צילום: ורד אדיר

 

אני עובד על מופע סטנדאפ בקאמל קומדי קלאב, מנסה את החומר שלי על קהל ואנשים מבקשים הישרדות, אני מרגיש מחוייב. אני מתחיל את המופע בזה שאני אומר שאני שונא ריאליטי, מתעב אנשים שהם VIP, סלבס שהולכים לריאליטי ואז מסביר איך אני הגעתי: מספר שיום שרבי אחד הייתי באוטו עם הילד, והוא בוכה, ואנחנו בצומת ויש פקקים, ואז הטלפון צלצל ושאלו אם אני רוצה ללכת להישרדות. ואני חושב איך אני יכול לעזוב את הילד שלי, שצורח במושב האחורי בשביל כמה בנות עם ביקיני על אי בודד. ואז החלטתי לנסוע.

 

הייתי יושב לקפה עם לואי סי קיי.

מדובר בסטנדאפיסט שמסמל איזשהו שיא עבורי. אני רואה אותו מופיע וחושב שגם אני יכול. כמוהו, גם אני לא איש של פאנצ'ים, אני מספר סיפורים. הוא מספר סיפורים קשים וקיצוניים יותר, אבל אני ממש יכול להזדהות איתו, הוא אב גרוש שמדבר על צער גידול ילדים.

 

הוא מרשה לעצמו לדבר על ילדים בצורה מאוד קשה. לפעמים אפילו מרגיש כאילו הוא הגזים. דברים כמו "הילדים שלי שינו אותי, הפכו אותי לאדם טוב יותר, קשוב יותר ושמח יותר, אבל אני מצטער שעשיתי אותם". אני לא אומר את הדברים האלה, אבל לפעמים מרגיש.

 

"בגדי חורף אבא" יציג ביום שלישי, 5/6 בשעה 20:30 בתאטרון הסמטה. לכרטיסים: 03-6812126

תגיות